שלום אורח
 
התחבר

 
נא להמתין...

הורים עלייך, גננת

|

ד"ר קלודי טל

צפיות: 2838
|
דרוג  (0)

לפי דיווחי הגננות ההתמודדות עם הורי הילדים קשה. היא מעוררת חששות גם אצל מתכשרות לתפקיד של מורות וגננות יותר מהעבודה החינוכית עם הילדים. ד"ר קלודי טל דנה בנושא ומספקת הצעות להתמודדות עם קשיים.

                                                                                                                      

 הרעיון

הורים... אי אפשר אתם ואי אפשר בלעדיהם!

תוכן

הורים... אי אפשר אתם ואי אפשר בלעדיהם!... הורים קשים... הורים חסרי גבולות... הורים חרדתיים... הורים ישראלים... הורים זה אנחנו: כל אחד ואחת מאתנו!

 

לפי דיווחי הגננות ההתמודדות עם הורי הילדים קשה. היא מעוררת חששות גם אצל מתכשרות לתפקיד של מורות וגננות יותר מהעבודה החינוכית עם הילדים.

 

במפגשי עם גננות אני פותחת בשאלה כיצד הן תופסות את הורי הילדים? אלו דימויים עולים במחשבתן בשעה שהן מהרהרות בהורי הילדים? הדימויים, לעיתים, קשים"

 

מכיוון שרגשות של כעס, חשש ותסכול מלווים גננות רבות בעבודה עם הורי הילדים, נתחיל את הדיון בליבון מה שמצטייר בעיני הגננות כקשיים מרכזיים במילוי תפקיד זה. הכרה בקשיים ובמקורותיהם עשויה לפנות את הדרך למציאת פתרונות בונים להתמודדות עם מצבים מורכבים. מן הראוי לסייג את הדיון בקשיים ולציין כי במקומות ובמצבים רבים הקשרים בין צוות הגן לבין ההורים הם הרמוניים ומובילים לעבודה יעילה, לשיתוף ולהדדיות – לשביעות רצונם של כל

 

הנוגעים בדבר. ובכל זאת נתחיל בדיון בקשיים...

 

  קשיים מרכזיים בעבודה עם הורי הילדים

 

  • הורים מתערבים בעבודת הגן בנושאים שהם מחוץ לתחום האחריות שלהם. לדוגמה: מנסים להכתיב לגננת איך לנהוג בילד שמגלה אלימות ולתבוע את הענשתו או אף הרחקתו מהגן. במקרים קיצוניים, הורה שילדו היה קורבן לתוקפנותו של ילד אחר עלול "לעקוף" את הגננת ו"לחנך" או לאיים על הילד התוקפן בתוך גן-הילדים. דוגמה שונה של התערבות היא לחץ על הגננת שתלמד את ילדיהם מיומנויות קריאה וכתיבה כמו בבית-הספר. 
  • הורים אינם נשמעים להנחיות המחנכת ומפרים את הכללים הכתובים והבלתי כתובים של חיים תקינים במסגרת הגן. למשל: מאחרים בהבאת הילדים לגן או מאחרים לבוא לאסוף את הילד בסוף יום הלימודים; דוגמה נוספת – הבאת ילד חולה לגן, אי טיפול בכינים שעלול להביא להידבקות חוזרת. 
  • מסירת דיווח בלתי מהימן על מצב בריאותו של הילד. לעתים הורים מביאים ילד חולה לגן אחרי שנתנו לו אקמול בבוקר וסימני החום והמחלה מתגלים מאוחר יותר. זאת ועוד, ילדים שסובלים משלשולים ומדלקות עיניים מדבקות מגיעים ללא התראה מתאימה. 
  • הבעת ביקורת וחוסר הערכה של ההורים כלפי הגננת והסייעת – באופן ישיר או בשיחות בין קבוצות של הורים או באוזני הילדים, תופעה שעלולה לגרום לכרסום בסמכות הגננת וצוות הגן. 
  • התעלמות הורים מהקשיים של ילדיהם, הכחשת קיומם ואף האשמת הגננת וצוות הגן בגרימת הקשיים האלו. במקרים רבים גננות המתריעות על קושי של ילד בפני הוריו, נתקלות בתגובה מבטלת מצד ההורים, תגובה התולה את הקושי בגורמים מזדמנים קצרי טווח. (הילד לא מקשיב כי הלך לישון מאוחר; הוא ביישן כמו אביו ולכן הוא לא מתקשר עם ילדים אחרים; הגננת קשה לכן הילד פיתח קשיי התנהגות ועוד). 

המחויבות לעבוד עם הורי הילדים

 

לצד הקשיים קיימת מחויבות של הגננות לעבודה עם ההורים. הצבעה על הגורמים היוצרים מחויבות זו עשויה להגדיל את הפתיחות לשיתוף חשוב זה.

 

  • ההורים הם האחראים העיקריים על ילדיהם, על חינוכם, על רווחתם הפיזית והנפשית. האחריות של ההורים על ילדיהם (בין אם הם מודעים לה ובין אם לאו) היא מוחלטת וחסרת גבולות של זמן ומקום. פרט למקרים קיצוניים ששכיחותם נמוכה ביותר שבהם ההורים אינם כשירים לטפל בילדיהם (בין אם בגלל מחלות נפש או בגלל התעללות בילדים), להורים הסמכות לקבל החלטות גורליות לגבי ילדיהם. אנו, המחנכים, הפסיכולוגים, היועצים וכו' מהווים מעין "מיופי כוח" של ההורים. אנו ממלאים את תפקידינו כסוכני החברה בשליחותם של ההורים. לכן, מחובתנו לדווח להורים באופן שוטף על תפקוד הילד ולדווח על התרשמותנו מקיומם של קשיים. זאת ועוד, האישורים שאנו נתבעים להחתים את ההורים עליהם כל אימת שאנו מקיימים פעילות מחוץ לגן, הם ביטוי לכך שההורים נותנים לנו הרשאה עם גבולות ברורים של זמן ומקום לטפל בחלק מהתפקודים של ילדיהם. לסיכום, חשוב שנבין שההורים הם מקור הסמכות שלנו ולא להיפך.
  • מערכתיות. התפתחותו התקינה של הילד בכלל ושל הילד בגיל הרך בפרט מושפעת פרט לגורמים שקשורים בו עצמו גם מקשרי הגומלין שלו עם סוכני חיברות שונים (הוריו, בני משפחתו האחרים, מטפלות, גננות, מורות וכו') כמו גם מיחסי הגומלין בין המערכות השונות. מכיוון שילדים אינם צומחים בתוך בועה מבודדת הם מושפעים הקשרים בין סוכני החיברות השונים. יהיה זה בלתי אפשרי להבטיח התפתחות של ילד ללא תקשורת שוטפת בין המערכת המשפחתית לבין המערכת החינוכית.
  • צורך ברציפות. ככל שילד צעיר יותר כך הוא זקוק ליותר התאמה ורציפות בין אורחות הטיפול והחינוך הנהוגים במסגרות השונות שבהן הוא מתפקד. אין זה אומר שילד בגין הגן איננו יכול ללמוד כללים שונים המנחים את ההתנהגות במקומות שונים. עם זאת, נדרשת רמה בסיסית של תיאום בין המסגרות השונות. למשל, בכל הקשור לקיום מנהגים דתיים (לדוגמה, גננות המבקשות לקיים טקסים דתיים בגנים ממלכתיים חייבות לתאם זאת עם הורי הילדים; בגנים שבהם מבקרים ילדים שהם בני דתות שונות מתחייב שוב תיאום עם ההורים לגבי ציון הגנים המייצגים דתות שונות; בעניין גמילה מחיתולים וטיפול ב"תאונות" מתחייב שוב תיאום הדוק בין צוותי הגן לבין ההורים).

מה מאפיין את הקשרים שלנו עם ההורים?

 

הקשר בין הצוותים החינוכיים לבין הורי הילדים הוא קשר מקצועי אי-סימטרי (להבדיל מקשר שוויוני-חברי). הורי הילדים הם האחראים העיקריים על חינוכם של צאצאיהם והם בעצם מקור הסמכות שלנו. משתמע מכך, שתפקידנו מכתיב לנו כללי התנהגות עם ההורים שאינם מחייבים בהכרח את ההורים. עלינו להוות כתובת עבור ההורים כל אימת שמתעוררות תהיות או בעיות. אנו מחויבות לספק להורים דיווח שוטף ואמין על הקורות את ילדם במסגרת החינוכית, ללא כל קשר לרמת הנימוס ולמידת ההתחשבות של ההורים בנו. לכן רצוי שנאמץ התנהגות מקצועית ולא נאפשר לרגשות עלבון להנחות את החלטותינו המקצועיות. קשר מקצועי זה מחייב את המחנכות לשמור על גבולות המידע שהן מוסרות להורים לגבי עצמן. לדווח לגורמים מחוץ לגן על תפקודו של הילד, התייעצות עם פסיכולוג, יציאה לפעילות חוץ-גנית – ביצוע הפעולות הנ"ל מחייב אישור מפורש מההורים מראש. בנוסף לזאת, הקשר עם ההורים כפוף גם לכללי הארגון שהגן משתייך אליו (אם זה מסגרת גנית עירונית, חט"צ, מסגרת המשתייכת לארגון ציבורי או גן פרטי). מכך נובע שההורים, ואנחנו מחויבים להתנהגות המוכתבת על-ידי הארגון שאליו אנו משתייכים בעניינים כמו: תשלומים, שעות הפעילות, מדיניות לגבי הבאה לגן של ילדים חולים ועוד. מתפקידנו להביא לידיעת ההורים את הכללים המחייבים ולחייבם לנהוג לפיהם.

 

 תפקידיה המרכזיים של הגננת בעבודה עם הורי הילדים

 

התפקידים בסעיף זה מכוונים לבניית קשר של שותפות עם ההורים על בסיס דיווח שוטף על תפקוד הילד וכוללים:

 

  • נהלי התקשרות ראשית;
  • דיווח שוטף על ההסתגלות ועל התפקוד של הילד על בסיס קבוע (ולא רק על בעיות וקשיים);
  • קיום "יום הורים", פעם או פעמיים בשנה, שבמסגרתו מדווחים להורים באופן אישי על תפקוד הילד בגן ועל יעדים ספציפיים בעבודה חינוכית אתו;
  • הדרכת הורים בנושאים רלוונטיים לגילאי הילדים בגן: התמודדות עם ביטויי תוקפנות, אוריינות בגיל הגן וכד'.

חשוב לבנות דפוסים קבועים של קשר על מנת להימנע מכך שהתקשורת המשמעותית העיקרית עם הורים תתנהל אך ורק סביב קשיים שמתעוררים בתפקוד הילד או בתפקוד הוריו.

 

בתחילת השנה נשכיל להשתמש בהורים כמקור חשוב של מידע על ילדיהם. הורי הילדים עשויים, בעקבות בקשות מנומקות שלנו, לספק לנו מידע על הילדים (על תחביבים, פעילויות מועדפות, ספרים אהובים, חששות שכיחים, רגישויות, חברים, שמות וכינויי חיבה וכו'). מידע כזה עשוי לסייע לנו בקידום הסתגלותם של הילדים ובהתאמה אופטימאלית של תכנים לתחומי העניין שלהם.

 

בהמשך השנה, חשוב לנהל מעקב תצפיתי שיטתי אחר תפקודם ואופן פעילותם של הילדים ולשתף את ההורים דרך קבע בפרטים אלו. במקרה של ילדים המגיעים לגן בהסעה ניתן להחליף מידע עם ההורים באמצעות מחברת קשר שבה מקפידים לדווח על התפתחויות יומיומיות שוטפות ולא רק על קשיים ובעיות. במסגרות רבות, הולך ומתמסד מנהג לקיים יום הורים שבו מוזמנים הורי כל הילדים לשיחות אישיות על תפקוד הילד בגן-הילדים ועל התקדמותו.

 

בניית התשתית יכולה לכלול גם חוזה או מערכת הסכמות עם ההורים שתתרום לשקיפות בעבודת הגן שתבטא את אמונותיה ומקצועיותה של הגננת ואת הקונצנזוס של ציפיות ההורים.

 

ההתמודדות עם קשיים נפוצים ועם קשיים יוצאי דופן

 

קיומם של קשיים בכל מסגרת שבה פועלים אנשים בכלל וילדים בפרט הוא בלתי נמנע. לכן טוב נעשה אם נכין עצמנו מראש לאפשרות של התעוררות קשיים ונגבש דרכי התמודדות עמם. כשמתגלה קושי – פונים אל ההורים. בעקבות כל פנייה אל הורים (או של הורים) תתפתח שיחה שבה יידון הקושי (הנחיות והמלצות בכל הנוגע לניהול שיחות עם הורים אנו מביאים בהרחבה בנספח מיוחד בסוף המאמר).

 

להלן נציין מצבי קושי בהם נפנה ונשתף את ההורים:

 

  • רצוי לדווח ולשתף הורים כשמתגלה קושי בתפקוד או בהתנהגות ילדם: תפקוד שאינו תואם את הנורמות הגיליות, קשיים עקביים בתקשורת עם מבוגרים וילדים, בעיית התנהגות, גילויי תוקפנות, קושי בריאותי כלשהו וכד'.
  • רצוי לפנות להורים במקרים של התנהגות בלתי נאותה מצידם או בהפרה של הסכם שנערך בינינו לבינם. חשוב לפתח ולגבש אסטרטגיות של התמודדות עם טענות או ביקורת שמופנות אלינו ו/או אל חברות הצוות החינוכי על-ידי ההורים.

 

בהמשך נציין ונדון בקצרה בתפקודנו מול הורי הילדים כשמתגלים קשיים יוצאי דופן המוגדרים כמצבי חירום.

 

  • התמודדות עם מצבים נדירים שבהם מתעורר חשד להתעללות בילד מצד בני משפחתו.
  • היערכות והתמודדות עם מצבי חירום – לדוגמה, פציעה של ילד. מחלה פתאומית של חברת צוות, מוות בקרב בני משפחה של אחד הילדים או מצוות הגן, מתח בטחוני באיזור הגן וכד'.

 

באופן כללי נציין שברוב המקרים חלה עלינו חובה לשתף את ההורים בכל המתרחש עם ילדיהם (לטוב ולרע). רק במקרה הנדיר שבו מתעורר חשד להתעללות בילד מצד בני משפחתו עלינו להימנע מלשתף את ההורים בחשדות שלנו כמו גם בבעיות התנהגות וקשיים אחרים שהילד מגלה. במקרה נדיר זה, ובמקרה זה בלבד, עלינו לשתף את פקידת הסעד לגבי החשד שהתעורר ולהשאיר את מלאכת התשאול, הבדיקה והמעקב בחשד בידי אנשי המקצוע המופקדים על כך. במקרה זה, עלינו להיות זהירים, להימנע מלדובב את הילד בעצמנו על מנת לא לכוון את תשובותיו ולגרום בלי משים לפסילת עדותו בהמשך. במקביל חשוב שנספק לילד את מירב התמיכה הרגשית לה הוא זקוק עד אשר אנשי המקצוע ישלימו אתה ערכתם.

 

תפקוד הולם במצבי חירום. בכל הקשור לתקשורת עם ההורים חשוב שנשתף אותם במהירות וברגישות מירביות בקורות את ילדם בגן. במידת האפשר ניצור קשר טלפוני ישיר בין ההורה לבין ילדו לצורך הרגעה. המידע הנמסר להורים צריך להיות מדויק וענייני ויש למוסרו ברגישות. איש הצוות שלו הקשר הטוב ביותר עם ההורה יפנה אליו טלפונית, במקרים שבהם הדבר מתאפשר. יש לעשות כל מאמץ שמידע לא יימסר להורים על-ידי צד שלישי.

  

התכונות והמיומנויות הנדרשות מהגננות על מנת לטפח תקשורת משמעותית ויעילה עם ההורים:

 

  • מקצועיות כמחנכת ומיומנויות של תקשורת בין-אישית.
  • תפיסת תפקיד הכוללת מתן שירות להורים.
  • ביטחון עצמי כללי ונכונות לביקורת עצמית שוטפת.
  • מודעות גבוהה לכך שהורים הם שותפים בכירים טבעיים למלאכת החינוך של הילדים.
  • אמפתיה עם ההורים ויכולת לשים את עצמנו במקומם, להבין ולהרגיש אותם במצבים שעמם הם מתמודדים.
  • תפיסה ברורה של גבולות אחריותנו כמחנכות וגבולות האחריות של ההורים במפגש שלהם עם הגן.
  • אסרטיביות ויכולת להציב גבולות ברורים להורים הנוטים להפר כללים.
  • מודעות למחויבויותיה של הגננת כלפי הגוף שאותו היא מייצגת (משרד החינוך, העירייה, הארגון וכו').

 סיכום

 

העבודה עם הורי הילדים מתחייבת מהבנתנו את תפקידנו במערך הקשרים מחנכים-הורים-ילדים.

 

עלינו לבנות תשתית של שיתוף פעולה עם הורי הילדים, ליצור קשר אישי של אמון הדדי במסגרתו ניתן לשתף פעולה ביום-יום, לפתור בעיות וקשיים באופן תכליתי וברוח טובה, להיערך לתפקוד תקין במגוון של מקרי חירום בלתי צפויים ולהבטיח רציפות בטיפול ובחינוך בין הבית לבין גן-הילדים.

 

 

 

נספח: שיחות עם ההורים

 

  • שיחה ביוזמת הגננת. 

 

לפני שמזמנים את ההורים לשיחה ראוי לגבש ולנסח לעצמנו את מטרות השיחה. עלינו לשאול את עצמנו מהן התפוקות המצופות מאותה שיחה? מה אנו מבקשים שההורים יעשו במידע שאותו אנו מוסרים להם לגבי ילדם או לגבי תפקודם? האם אנו מבקשים לאמת את התרשמותנו? או שמא אנו מבקשים לדרבן את ההורים להתבונן בהתנהגות של ילדם בבית על מנת ללמוד על איכות הקשרים החברתיים שלו? או במקרה אחר, האם אנו מבקשים להכין את הקרקע להפניית הילד לגורם מקצועי שיאבחן את הקושי של הילד?

 

  • את המטרות והתפוקות שגיבשנו לעצמנו חשוב להבהיר להורים ולוודא שהם מבינים מדוע הטרחנו אותם לשיחה. הורים שמוזמנים לפגישה מיוחדת עם הגננת זכאים לדעת במדויק מדוע מצאנו לנכון לזמן אותם. לדוגמה, חשוב שההורים יבינו שהגננת התרשמה מכך שילדם בן השלוש ממעט בתקשורת עם ילדים אחרים בגן לאורך זמן. חשוב גם שההורים יבינו שהפנייה באה על מנת לבדוק אותם את איכות התקשורת של הילד בבית ועל מנת לשקול אפשרות של התייעצות עם איש מקצוע כדי להעריך אם אכן הקושי של הילד חורג מקשיים רגילים של ילדים בגיל זה.
  • בכל פנייה להורה, טוב נעשה אם נשאל את עצמנו כיצד היינו רוצים שגננת או מורה תפנה אלינו כהורים. אמפתיה אמיתית, אותנטית עשויים להקל על ההורים ולקרב אותנו למימוש המטרה: נקיטת צעדים לקידום ענייניו של הילד.
  • חשוב לנהל דיאלוג ולא מונולוג עם ההורים. לשם כך נציג מעט מידע ונמתין בסבלנות לתגובת ההורים ורק אז נמשיך. לדוגמה, אחרי שנציג את סיבת הפנייה נעצור ונמתין להתייחסות ספונטנית של ההורה. בהיעדרה של התייחסות ספונטנית נציע "שאלת פיגום" אמפתית כגון: "ייתכן שלא נוח לשמוע שהגננת התרשמה מקושי אצל ילדך, אבל גם חשוב לזכור שזו התרשמות שאותה צריך לאמת אתכם ההורים ואם תחפצו בכך עם אנשי מקצוע". ניתן להציע להורים לשתף אותנו במחשבותיהם בעקבות הצגתנו.

 

רצוי מאוד להימנע מהעמסת יתר ולהותיר מקום להתייחסות ולדו-שיח. עם ההורים. לעתים, אנו עצמנו חרדים מתגובת ההורים או חוששים שישתרר שקט בשיחה וממלאים את החלל בדיבורים שלנו. ניהול של מונולוג איננו מאפשר עיבוד איטי של מידע רגשי טעון על-ידי ההורים ומותיר אותנו, המחנכות, ללא כל אפשרות של קבלת משוב על השפעת השיחה שלנו על ההורים...

 

  • עלינו להקפיד על מסירת מידע בדוק, מדויק ועדכני להורים אודות התפקוד של הילד והקשיים שהתגלו אצלו. לדוגמה: נציע מידע מתוך תצפיות שערכנו על הילד בהזדמנויות שונות, תוך תיאור מפורט של הסיטואציה וציון הזמן והמקום לדוגמה, במקרה של הילד שהתרשמנו מקשיי תקשורת אצלו נציע להורים מספר רב של דוגמאות לפניות של ילדים שונים אל הילד בזמן משחק חופשי בתוך הגן ולתגובותיו הספציפיות של ילדם.
  • ראוי שנבדוק את מידת הפנמת המידע בצורה נעימה שלא תתפרש כמבחן על-ידי ההורים. ניתן ורצוי לעודד את ההורים לשאול שאלות בכל שלב של השיחה; חשוב שנהיה קשובים לשאלותיהם של ההורים ונענה בצורה עניינית. שאלות ההורים עשויות לשקף את מידת ההפנמה של המידע שנמסר להם. חשוב לעצור מדי פעם, להשתהות ולאפשר "כניסה" נוחה של ההורים לשיחה בכל שלב שלה.
  • חשוב שנהיה ערים לקשיי ההורים וננקוט בגישה לא שיפוטית כלפיהם. בכל פעם שמבצבץ קושי או נטייה ביקורתית כלפי ההורים, רצוי שנשאל את עצמנו כיצד היינו אנו מגיבים אילו התפקידים התחלפו ואנחנו יושבים בכיסא ההורים. הפיתוי לעורר הקשבה באמצעות גרימת רגשי אשמה מצד ההורים תמיד קיים. לכן, חשוב שנעשה מאמץ מיוחד לא להאשים את ההורים בקשיי הילד.
  • הכרחי שבמהלך השיחה ניטיב להפריד בין האישי לבין המקצועי. ננסה לא להשליך את ניסיוננו האישי עם ילדינו על השיחה עם ההורים. לדוגמה אם היה לנו ילד היפראקטיבי שנעזר בריטלין, נימנע מלהציע את האבחנה ונימנע מהמלצה חד-משמעית לתת לילד תרופות (איננו רופאים). זאת ועוד, גם במקרה שבו אנו פונים להורים בקשר לליקוי בתפקודם-הם (לדוגמה, אם ההורים הם שכנים קרובים ומתמידים לאחר לקחת את הילד בסוף יום הלימודים) נשמור על מסגרת מקצועית ונתבע מהם לנהוג כמו שאר ההורים, למרות היכרותנו המעמיקה אתם.
  • חשוב שהשיחה עם ההורים תסתיים בתוכנית פעולה כלשהי שתוביל להשגת מטרת השיחה; תוכנית פעולה יכולה להיות פגישה נוספת כעבור שבועיים להשוואה בין תוצרי ההסתכלות של ההורים על הילד לבין התרשמותנו אנו מהילד; לחילופין תוכנית עשויה לכלול ביקור ותצפית של ההורים בילדם בגן ושיחה בעקבותיה; במקרה אחר התוכנית עשויה לכלול פנייה לייעוץ לגורם מקצועי; במקרה של קושי של ההורים להגיע בזמן לקחת את הילד מהגן חשוב לעודד את ההורים למצוא פיתרון ממשי שיבטיח שיבואו לקחת את הילד בזמן ולעמוד על כך.
  • חשוב לערוך מעקב אחר ביצוע תוכנית הפעולה והצבת תוכנית המשך עד שהבעיה שעוררה את השיחה מלכתחילה תבוא על פתרונה. במקרים רבים, שבהם מתגלים קשיים תפקודיים אצל ילדים, יש צורך בקיום מעקב שעשוי לארוך שבועות או חודשים. במקרה של קשיים שקשורים בתפקוד ההורים, חשוב להפגין עקביות ותקיפות ולעמוד על כך שהבעיה שעוררה את הצורך בזימון ההורים תבוא על פתרונה.

 שיחה בעקבות פניית ההורים

 

במפגש שההורים (או אנשים אחרים) יוזמים האחריות על הבהרת מטרת השיחה חלה על ההורים ואנו צריכים להיות בעמדה של הקשבה.

 

  • במקרה שהורה או הורים מבקשים לשוחח אתנו, עלינו להקשיב להם ולנסות להבין לעומק את סיבת הפנייה אלינו. להיות קשובים גם לתוכן הגלוי וגם לתוכן הסמוי של השיחה, גם לשפה המילולית וגם לשפת הגוף של הפונה אלינו. עמדה של הקשבה איננה תמיד נוחה לנו ולעתים אנו נוקטים, כהתגוננות, באסטרטגיה של יוזמה (בלתי מוצדקת), תקיפה או ניחוש. נכין את עצמנו לכך ששיחה מועילה עם ההורים במקרה של פנייה אלינו תלויה במידת הבנתנו את מטרת הפנייה.
  • אם הבנו את מטרת הפנייה אלינו ננסה להתייחס באופן ענייני לתוכנה. מלאכה זו איננה תמיד קלה משום שבחלק מהפניות של ההורים אנו עשויים להיות מושא לביקורת ישירה או מרומזת מצידם. לדוגמה, הפנייה עשויה לבוא בעקבות התרשמות של ההורים מטיפול בלתי נאות שלנו או של אחת מחברות הצוות שלנו כלפי ילדם (התעלמות ממצוקה של הילד, הענשה שפגעה בו, התעלמות מפציעה של הילד בגן או אי דיווח להורים על פגיעה בילד על-ידי ילד אחר). במקרים אלו חשוב שנאזור אומץ להקשיב ולגלות נכונות לבדוק את הטענה ביסודיות ולהשיב להורים. בפעמים אחרות, הפנייה של ההורים באה לשתף אותנו במצוקה של הילד ושל משפחתו. גם במקרה הזה, נוכל לסייע לילד ולמשפחתו, במסגרת התפקיד החינוכי המוטל עלינו.
  • במקרים שבהם מופנית ביקורת כלפי התפקוד של אחד מאנשי הצוות שלנו. אם נפנים את עובדת היותנו מנהלות גן ואחראיות על הכפופים לנו. במקרים של תלונות על חברות הצוות נקבע פגישה נוספת עם ההורים אחרי שתינתן לנו השהות לבדוק לעומק את השלכות התלונה שלהם ואת הגרסה של הצד שכנגדו הופנתה הטענה (המשלימה, הסייעת, אנשי תחזוקה בגן וכו'). יהיה זה נבון שנימנע משיחות עימות ואימות בין הצדדים הנמצאים במחלוקת ללא הבנה מעמיקה של הרקע לכל טענה.
  • בשיחת המשך עם ההורים נבוא מוכנים עם ממצאי הבדיקה שערכנו בגן ועם הצעות לפיתרון. לדוגמה, נבדוק את נסיבות הפציעה של הילד כמיטב יכולתנו עם הגננת המשלימה, אם הפציעה קרתה ביום עבודתה ונבדוק גם כיצד קרה שהמקרה לא דווח לנו ובאמצעותנו להורי הילד. במקרה אחר נצפה בהתנהלות הסייעת ובאופי האינטראקציה שלה עם הילדים (אם התלונה כוונה לסוגיה זו). או נעקוב מקרוב אחר התנהלותו החברתית של ילד בגן בעקבות פנייה של ההורים בבקשה שנעשה כן. הורים עשויים לפנות גם בבקשה שנעקוב מקרוב אחרי הילד או נתמוך בו במקרה של מחלה או שכול במשפחתו. ננהל שיחה זו במועדה תוך דיווח אמיתי להורים שכולל את ממצאינו ונקבע יחד אתם הסכם לגבי הצעדים הנוספים המתבקשים. בהמשך נקיים מעקב אחרי ביצוע התוכנית המוצעת ונדווח להורים אודותיה ונבדוק אחרי זמן מה עם ההורים אם הם שבעי רצון מדרך הטיפול בפנייתם.

ביבליוגרפיה

ד"ר קלודי טל, הורים עלייך, גננת, הד הגן חוברת ד', סיוון תשמ"ד

 

תגיות: מאמר לגננות
קבצים מצורפים: הורים עלייך, גננת
 
תגובות ‏‎(‏‎0 תגובות‏‎)‏‎
תגובות ‏‎(‏‎0 תגובות‏‎)‏‎
הוספת תגובה
שם השולח:
דוא"ל:
 
*כותרת:
תוכן:
 
© כל הזכויות שמורות למטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית
לצפייה תקינה באתר תוכלו לעיין ברשימת דפדפנים נתמכים ותוספים נדרשים