א. בקשו מהתלמידים לשוחח בזוגות ולענות יחד על השאלה: "מה למדנו עד עכשיו על סכסוכים במסגרת תכנית זו?" רכזו שוב את הכיתה ורשמו על הלוח כל מה שהתלמידים למדו על סכסוכים:

- סכסוכים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.
- סכסוך עוזר לכל צד לבטא את נקודת המבט שלו.
- לכל צד בסכסוך יש נקודת מבט שונה.
- נוכל למנוע את החרפת הסכסוך אם ננסה להבין את נקודת המבט של האחר.
- הצד שני יוכל להבין אותנו ביתר קלות אם ניתן ביטוי הולם לרגשות שלנו.
- אנחנו יכולים למתן את הסכסוך בעזרת שימוש ב"משפטי אני".
- אפשר לכעוס מאוד בלי לפגוע באחרים.

ב. הזכירו לתלמידים את הסיפור על עומר ורון (פרק 3 יחידה 1). בסיפור זה החברים של עומר ישבו בצד, ובמקום לעזור לו ולרון לפתור את הסכסוך ביניהם, הם צחקו על עומר ו"ליבו את האש". הסבירו שהיום תדברו על תפקידם של המשקיפים על הסכסוך מהצד.

הסבירו שהנושא שתתמקדו בו כעת הוא, מה לעשות כאשר רואים מישהו/מישהי שמתנהג/ת אל הזולת בגסות.

שאלו: אילו סוגים של התנהגות נחשבים לאלימות? (קריאת שמות גנאי, הצקה, לעג לאחרים, בעיטות, דחיפות, איומים, נידוי מהקבוצה ועוד).

בקשו מכמה מתנדבים לתאר את הכאב שחווים מי שנפגעים מאלימות. אילו נזקים בלתי הפיכים יכולים להיגרם למי שמעורבים באלימות? מה התוצאות מנקודת מבטו של הצד האלים? כיצד מעשי אלימות בבית הספר משפיעים על האווירה שבו, על תחושת הביטחון של התלמידים והתלמידות ועל היכולת שלכם ללמוד?

בקשו מכל מי שראו או שמעו על מעשה אלימות כלפי הזולת שירימו את ידם. בקשו מכמה מתנדבות/מתנדבים לשתף את הכיתה בסיפורים שלהם.

א. חלקו לתלמידים את הדף לתלמידים "אלימות – מה עושים?".

ב. לאחר מילוי הדפים דונו בשאלות הבאות:

- האם נחלצתם פעם לעזרתו של מישהו/מישהי שנהגו כלפיו/כלפיה באלימות? מה עשיתם?
- באילו מקרים חשוב לשתף חברים או מבוגרים במה שראינו?
- מי בבית הספר ומחוץ לבית הספר יכולים לעזור בהתמודדות עם בעיית אלימות?
- אילו שיקולים משפיעים עליכם להימנע מלשתף מבוגרים ולא ליזום פעולה שתעזור לקורבן אלימות?
- מה הסיכונים בהסתרת המידע?
- האם אדישות לתופעות שליליות היא שותפות לפשע? מדוע?
- מה ההבדל בין מסירת מידע להלשנה?

ג. שוחחו עם התלמידים על כך שדיווח למורים על אלימות איננו הלשנה. הסבירו שלתלמידי הכיתה, כמו לכלל האזרחים במדינת ישראל, יש זכויות ויש חובות. אמרו להם: "לכולנו יש זכות להרגיש בטוחים בבית הספר, וזכותנו להרגיש מוגנים. חובתכם, בתור חברים בכיתה שלנו, לעזור להבטיח שכולנו נוכל להרגיש ביטחון".

א. שאלו: מה עוד הכיתה יכולה לעשות כדי לעודד מעורבות ועזרה לקורבנות האלימות? הרכיבו עם התלמידים רשימה של פעולות שאנחנו יכולים לעשות כאשר אנחנו או אנשים שאנחנו מכירים נפגעים או מותקפים. רשמו את הרעיונות על בריסטול. הוסיפו על רעיונות התלמידים מקצת מההצעות האלה:

- לסרב להצטרף למעשה האלימות.
- להזמין את הילד או הילדה שנפגעו להצטרף לקבוצה שלכם וכמו-כן לשאול אותם אם הם מסכימים שהילדה או הילד שפגעו בהם יצטרפו אף הם לקבוצה, אם יתנצלו על מעשיהם.
- להשתמש ב"משפטי אני". למשל: "אני לא אוהב איך שאתה מתנהג אליו", "תפסיקי לקרוא לו בשמות גנאי", "אני הולך עכשיו להגיד ליועצת".
- להתיידד עם הילדה או הילד שכלפיהם הופנה מעשה האלימות. הראו הם שאכפת לכם מהם: חבקו אותם, אמרו מילה טובה וכו'.
- להסיח את דעתו של הצד התוקף בבדיחה או בכל אמצעי הסחה אחר, כדי שיפסיק את ההתנהגות האלימה.

ב. הדגישו כי אם תלמידים עדים לאלימות פיזית או לסכסוך שעלול להסלים לאלימות פיזית, עליהם למהר ולהזעיק מבוגרים לעזרה, כדי לא לסכן את עצמם. שוחחו עם התלמידים על סימנים שעשויים להעיד על איום פיזי מסוג זה (למשל, איום מילולי, הפחדות ושפת גוף).

א. צפו עם התלמידים בסרט "דובי אח שלך". הסרט מתאר התנהגות אלימה של ילדי הכיתה כלפי אודי "השמן", תלמיד חדש בכיתה. הם לועגים לו ומכנים אותו "דובי". יגאל, חברו לכיתה, המרכיב משקפיים, סבל אף הוא מדחייה של תלמידי הכיתה בעבר. עתה הם מציקים לאודי, ועל אף שאודי עוזר לו בפתרון בעיות קשות במתמטיקה - הוא מתלבט כיצד עליו לנהוג.

ב. בזמן הצפייה, בקשו מהתלמידים לכתוב דוגמאות לאלימות המופנית כלפי אודי.

ג. בתום הצפייה, בקשו מכמה מתנדבים להקריא את הדוגמאות שכתבו.

ד. ציינו שיגאל, הילד הממושקף, מעלה דילמה: הוא מביט בחבריו כשהם מכים את אודי ולועגים לו, ועומד מן הצד ואינו עוזר לאודי. כך יגאל אומר: "ברגע שאודי היה צריך אותי הכי הרבה, לא הייתי בשבילו. מה יכולתי לעשות?".

ה. שאלו את התלמידים: "למה יגאל לא עזר לאודי? מה הייתם עושים במקום יגאל? מה הייתם עושים במקום אודי?"