רקע
בחג הסוכות מִצווה לשמוח ולארח בסוכה. בניית הסוכה והישיבה בה הן הזמנה לפתוח את הבית והלב לסביבה. הישיבה המשותפת בסוכה מלמדת אותנו מהן אכפתיות ורגישות חברתית, ומקנה ערכים של אחדות וקבלת האחר. בעצם הישיבה בסוכה מודגש גם הרעיון שעם ישראל לא ינדוד עוד כפי שנדדו אבותיו.
המקור של מנהג האירוח בסוכה הוא מנהג האושפיזין. האושפיזין הם "אורחים" בארמית, ומקור המנהג בקבלה. נהוג לארח בסוכה את רוחם של שבעת ה"אושפיזין" שהם שבעת מנהיגי ישראל: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. בכל אחד משבעת ימי החג מארחים אושפיזין אחר. מנהג האושפיזין כולל גם את פתיחת הבית הארעי לאורחים ממשיים, כמו בני משפחה, שכנים וחברים לצד אנשים שמעולם לא אירחנו בביתנו ואפילו זָרים גמורים.
אחד מסמלי החג שמתקשר גם לאחדות וקבלה הוא נטילת ארבעת המינים, שחז"ל מזהים כאתרוג, לולב, הדס וערבה. נהוג לאגד את ארבעת המינים יחד. יש הרואים בארבעת המינים משל לעם ישראל כולו על כל גווניו: האתרוג בעל הטעם והריח מסמל אנשים הלומדים תורה (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח). הלולב בעל הטעם (התמר) וחסר הריח מסמל אנשים שלומדים תורה ובעלי ידע נרחב, אך אינם עושים מעשים טובים. ההדס חסר הטעם ובעל הריח מסמל אנשים שלא לומדים תורה אך מעשיהם טובים. הערבה חסרת הטעם וחסרת הריח מסמלת אנשים שאינם לומדים תורה ואינם עוסקים במעשים טובים.
בדומה לתכונות הייחודיות של כל אחד מארבעת המינים, לכל אחד מאיתנו יש תכונות שמאפיינות אותו ומבדילות אותו מאחרים. מכלול התכונות שלנו יוצרות את התמונה השלמה של מי שאנחנו. ההכרה בחוזקות ובחולשות שלנו ושל אחרים עוזרת לנו לקבל את עצמנו, על המורכבות שבנו, וגם את האחרים.
