תוכן
אסיפת הורים ראשונה- מאת חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית
אסיפת ההורים הראשונה בתחילת השנה היא רבת השפעה. לכן מומלץ לחשוב על מהותה ומטרותיה, ולהיערך מבעוד מועד באסטרטגיה שתגביר את הסיכוי להצלחתה.
לאסיפה מספר מטרות:
הברורה במטרות : מתן מידע
אין ספק שיש מידע רב להעביר ולקלוט באסיפה. עם זאת, קשה לקלוט מידע רב בפרק זמן קצר, והיום ניתן להעביר את המידע באמצעים אלקטרוניים, ולחסוך זמן זה.
לכן, המטרה העיקרית של האסיפה היא ליצור תקשורת נעימה עם ההורים
במפגש בין הצדדים נוצר רושם מיידי של שני הצדדים, שמשפיע דרמטית על המשך הקשר. מדובר בשיפוט רגשי ולא רציונלי, אם מי שמולי "טוב או רע לי". באסיפת ההורים – מספיק ששני הצדדים לחוצים ולא במיטבם בתחילת המפגש, והנבואה עלולה להתחיל להגשים את עצמה. אם המחנכת מעט נוקשה או רפה, וכבר חורצים דינה. באותו אופן, הורים ציניים או אדישים יוצרים רושם שיהיו בעיתיים גם בעתיד (אריאלי, 2008).
המלצה:
המחנכת אמורה להיות מודעת ללחץ ולשיפוט שיש באופן בלתי נמנע בינה להורים בכלל, ובאסיפה הראשונה בשנה בפרט. אני מרחיבה בנושא במאמרי "בפח הכוונות הטובות" (ברק שטיין, 2007). לכן המחנכת צריכה להיות זו שתעכב במודע את השיפוט המהיר והשלילי שלה, גם כשהדברים לא מתנהלים כפי שהם אמורים להיות. עליה לתת להורים ליהנות מהספק ולהניח ש"הם בסדר, עד שיוכח אחרת". עליה לזכור שההורים בלחץ מול אי הוודאות של השנה הקרובה, שהם לא מכירים את המחנכת, ושהם משליכים עליה תיסכולים כנציגת המערכת. אשת מקצוע חייבת להכיל את הסיטואציה הלא נעימה ולהתמודד איתה בענייניות.
מטרה נוספת: תאום ציפיות
תאום ציפיות חשוב לתקשורת. חשוב שהמחנכת וההורים יכירו מה רוצה כל אחד, ויזהו תחומי הסכמה ואי הסכמה ביניהם. על המחנכת להעביר את המסר שכל נושא יטופל ברצינות על ידי הצוות החינוכי בשיתוף פעולה רציני עם ההורים. לכן חשובים ההקשבה והדיאלוג. ככל שהציפיות מנוסחות מדויק וריאלי – כך טוב יותר.
לדעתי, ציפיות המחנכת מההורים אמורות להיות לשיתוף, לדיבור ישיר, לכבוד ולגישה של פתרון בעיות גם כשיש מחלוקות ואי הסכמה בדרך. אין ציפיה לשלמות, אלא למאמץ, לדיאלוג, לפשרה – לתת את המיטב לילדים.
זהו למעשה חיסון למצבי לחץ ואי הסכמה. כשהמחנכת מתייחסת לכך במהלך האסיפה, היא מגבירה את הסיכוי לטיפול יעיל בקשיים בהמשך.
שלבי האסיפה:
1. הכנה מראש
מבחינה פיזית: חדר נעים, כסאות נוחים, סידור ישיבה שיאפשר קשר עין ודיאלוג. כיבוד, כמובן, תמיד עוזר…
מבחינת תכני הפגישה: המחנכת מתכננת את הזמנים, מכינה מה ואיך תרצה לומר במסגרת הזמן, בלי לנסות לדחוס יותר מידי. זכרו את דבריו של מארק טווין: "אדם לא יזכור מה אמרת, אבל יזכור איך גרמת לו להרגיש". לכן חשוב באסיפה להיות ממוקדים במטרה המרכזית – יצירת הכרות נעימה להמשך הקשר. מידע תמיד אפשר להשלים.
2. פתיחת האסיפה והצגה עצמית
חיוך ושפת גוף נינוחה חשובים לא פחות מהתוכן.
המחנכת מתחילה בעדכון משך האסיפה ותכניה – זה מרגיע ומארגן את ההורים. לאחר מכן, היא עוברת להצגת עצמה, התייחסות ל"אני מאמין" האישי והמקצועי, ומשלבת סיפור אישי כדי ליצור קרבה.
חשוב שהמחנכת תציג את המומחיות המקצועית שלה: מה התואר שלה, ההכשרה ותחומי ההתמחות המקצועית שלה. בנוסף, יש להדגיש את המומחיות שיש לכל אנשי החינוך: ניהול כתה, הוראה וחינוך ילדים בקבוצה וכיחידים (ברק שטיין, 2007). אל למחנכות להצטנע, אלא להציג בגאווה את מומחיותן, כפי שעושים כל אנשי המקצוע.
3. מתן מידע:
המידע כולל: מידע לימודי (תכנים, שיטות לימוד, דרכי הערכה), תוכניות יעוציות, פרויקטים חברתיים, מבנה המערכת וגורמים שחשוב שההורים יכירו. חשוב להתייחס לדרכי קשר עם המחנכת. המידע יועבר בצורה מעניינת ומתומצתת, ורצוי להשאיר להורים את המידע כתוב, לשימוש אחרי האסיפה.
4. תאום ציפיות לגבי הילדים ולגבי הקשר בין ההורים למחנכת
המחנכת פותחת דיאלוג עם ההורים לגבי הציפיות שלהם ושלה לשנה הקרובה. תאום הציפיות אמור להבטיח תקשורת טובה וזורמת ביניהם בהמשך השנה. המחנכת יכולה לשאול, למשל: "מה חשוב לכם השנה לגבי הילדים, ובקשר איתי ועם המערכת?" וגם – "מה צריך לקרות כדי שתרגישו נוח, בטוח, מקצועי?" זהו ניסוח סוגסטיבי וחיובי, המרמז שבוודאות יהיה קשר טוב, ורק צריך למצוא איך. אם יהיו הורים שימשיכו להתלונן במקום לענות לשאלה – חשוב להחזיר אותם אליה באדיבות. לבקש שישאירו הסתייגויות ושאלות לסוף.
המחנכת מקשיבה להורים, מסכמת את עקרי דבריהם ואת התימות המרכזיות שעלו. רק אז היא מוסיפה את ציפיותיה באופן מותאם לשלהם – מסכימה לחלק, דוחה חלק ומתפשרת בחלק. זו מהות תאום ציפיות. כך למשל, המחנכת יכולה להתייחס לאופן שבו תתנהל התקשורת בזמני שגרה ובמשבר, ואיך המחנכת תהיה נגישה באופן אפשרי ומציאותי לשני הצדדים.
5. שאלות ותשובות וסיום המפגש
לקראת סיום האסיפה ההורים בדרך-כלל קצרי רוח, לכן חשוב לומר שיינתנו חמש דקות לשאלות קצרות, ולהדגיש שכמובן שיהיה המשך לשיח באופן אישי, כמה שיידרש.
סיום המפגש: להקפיד שיהיה מכובד, לומר משפט מסכם או לסיים בקטע קריאה קצר או ברכה. לסיים בתחושה של אוירה חגיגית ותקווה לשנה טובה ומוצלחת.
המלצת סיום לכל האסיפה
אם מתפתחים עימותים עם ההורים – לא להתווכח ולא לנסות לפתור בעיות במיידי
זה אנושי לרצות להפסיק את המתח ולרצות שאנשים יהיו מרוצים, אבל זה מוטעה ולא מקצועי לנסות לפתור בעיות במיידי. מחנכת חייבת לזכור זאת. הכוונה שהמחנכת תהיה נעימה ומכבדת, אבל גם תציב גבולות בתגובה לתובענות וכעסי הורים. לא לאפשר צעקות, העלבות וכדומה. גם כשקשה (וזה קשה!) לא להתווכח עם ההורים, לא לתקן את הטעויות שלהם, לא להצדיק את עצמך ואת המערכת. אין טעם בכך. יש להקשיב, לרשום, להבטיח התייחסות מקצועית, לקבוע זמן לפגישת המשך. אפשר לומר בסוגסטיה: "יש לנו אי הסכמה עכשיו, אבל אנחנו נמצא פתרון. גם אתם רוצים שנסתדר לטובת הילדים. לכולנו רצון טוב, וגם אתם יודעים שצריך לבדוק את הדברים", וכדומה.
לסיום
מטרת האסיפה היא שרוב ההורים יצאו ממנה בתחושה טובה, בהרגשה שהיה עמם דיאלוג, שהקשיבו להם ברצינות. שיש מישהו שרואה את ילדם ואותם, ושגם בשגרה וגם בעת קושי – יש עם מי לדבר ופועלים לטובת הילד שלהם.
מחנכת אמורה לצאת מהאסיפה בתחושה שעשתה את מיטבה כאשת מקצוע בנתונים הקיימים. לא כל אסיפה נגמרת בתחושה מעולה, ויש לזכור שזו רק פגישה ראשונה בתהליך ארוך של קשר עם ההורים. שינויים יקרו, ובכוחה של המחנכת לגרום שאלה יהיו חיוביים.
מובן מאליו, שכל אשת חינוך שקוראת עכשיו את המאמר, תיקח ממנו את המתאים לה, ותשלב את הדברים בסגנון אסיפת ההורים שלה כיום.
בהצלחה, ובהנאה לכם בשנה הקרובה
חלי ברק שטיין
פסיכולוגית חינוכית מומחית
