אני מחנכת כיתה ד'. בכיתה יש קבוצת בנות המסוכסכת חברתית זו עם זו, כל פעם בת אחרת עם בת אחרת. הבעיה ידועה כבר מכיתה א' ומדי שנה היא הולכת ומחריפה. מידי פעם יש הפוגות אחרי טיפול חוזר ונישנה, עד לאירוע הבא. הכיתה מטופלת ע"י כל גורמי בית הספר, החל מהיועצת, רכזת השכבה, אני המחנכת, סגנית בית הספר ואחראית על המשמעת וכמובן גם המנהלת בתמונה.
נערכה סדנא בכיתה, הוקדשו שיעורים רבים לנושאים חברתיים, נערכו אינספור שיחות אישיות ושיחות עם ההורים, נוסו דרכי טיפול שונות ועדיין יש קושי עצום לטפל בבעיות המתעוררות.
עיקר הקושי הוא לא עם הבנות אלא עם הוריהן, בכל אירוע מאיימים ההורים של הצד האחד כנגד הצד השני. לעיתים יש ההאשמות של בית הספר, ההנהלה וכמובן שלי כמחנכת.
לטענת ההורים יש קנאה תהומית בין הבנות ולכן הם אלה שיטפלו בצד שכנגד כדי שלא יאונה לביתם חלילה דבר.
ההורים מגיעים לעימותים בעיקר מילוליים.
באחד המקרים אף הוגשה תלונה ותלונה שכנגד מצד ההורים.
כשיש ויכוח ולו קטן בין הבנות ההורים(3-4)"מסדרים" את העניינים ומאיימים על הילדים המדוברים.
עלי לציין שכל האירועים האלימים מתרחשים שלא במסגרת שעות הלימודים אלא אחר הצהריים.
אני מרגישה שלמערכת בה אני עובדת אין כלים לטפל בבעיה ולמגרה. אני מקדישה שעות אינספור בניסיונות לפתור את הבעיות וכן גורמים נוספים מסייעים בניסיונות שונים לפתרון ואכן מידי פעם יש שקט, אך אני מרגישה שאין די בכך.
הדבר גובה ממני מחיר אישי כבד, שכן לא הוכשרתי לטפל בהורים עם בעיות נפשיות, רגשיות או עברייניות.
מרבית ההורים הטובים חשים גם הם תסכול, שכן אירועים אלה מקרינים על הכיתה ועל התחושה הכללית.
האם יש משהו שניתן לעשות? האם עלי להתעלם מאירועים שמתרחשים מחוץ לבית הספר? מה יקרה אם הדברים יצאו מכלל שליטה? אני מודאגת….