שלום רב
איני מכירה אותך, או את ילדך, אבל אני מבינה את ההזדהות שלך עם הפחד של הילד. והוא אכן פוחד, אבל המנהלת צודקת. הניחי לילד לרדת כמו כל הילדים בכיתה, על מנת שהוא לא ירגיש יוצא דופן וגם על מנת שהילדים האחרים לא ילעגו לו או יצחקו ממנו.
יחד עם זאת, איני חושבת שנכון להתעלם מהפחד של הילד ולכן עליך לנקוט במספר צעדים:
- הפסיקי להרגיש רגשי אשמה. לכולנו קורה שאנחנו לא עומדים בהבטחות במלואן, מאחרים, עוזבים את הילדים למספר ימים (חופשה, לידה) למורת רוחם וכו'. זו המציאות וגם ילדך יבין זאת. אל תשוחחי עם הילד (או עם אנשים אחרים) שוב ושוב על הנושא של האיחור שלך.אל תזכירי את זה בכלל. העבירי את השיחות איתו למישורים אחרים, של חוויות שהיו לו בביה"ס, של משחקים שהוא שיחק, של תכניות טלוויזיה שהוא ראה ושל פעילויות משותפות שלך ושלו.
- אל תעוררי שיחות שבהן את מעבירה את האחריות אליו. זו מעודד מניפולציה רגשית אצלו והוא מנסה להפעיל אותך. הוא רואה שכולם מתייחסים אליו ברחמנות וזה "כיף" בשבילו. הוא הופך לחשוב. אבל כולנו יודעים שזו דרך מוטעית ושגויה. והעובדה שפנית לייעוץ מעידה על כך שגם את חשה שזה מוביל לכיוון התנהגותי לא נכון. הרי ההליכה לבית הספר לא תלויה בו. את מחליטה על זה, וברור לך שאי הליכה לבית הספר זו בכלל לא אופציה. לכן אל תגיעי איתו לשיחות שבהן הוא "יאיים", וגם אם זה קורה – תתעלמי מדבריו. בנוסף, הפסיקי לתמרן את המנהלת והמורה, כי בכך את משרתת "צורך" מדומה שלו ומעצימה דווקא היבטים שגויים בהתנהגותו.
- בבוקר, לפני שאתם נפרדים ליד השער של ביה"ס, או ליד דלת הכיתה, אמרי בצורה "יבשה" ואינפורמטיבית שאת תבואי לקחת אותו מבית הספר, כמו שאת עושה כל יום. מותר לך כמובן לחייך ולחבק, אבל לא להתנצל. בדרך זו תחזירי לו את הביטחון שאולי אבד לו.
- בקשי מהמחנכת שתזכיר לו במהלך היום, מדי פעם, שאמא תבוא לקחת אותו, כמו בכל יום. בקשי ממנה גם שאם הוא יוזם פנייה אליה, ומברר מי יבוא לקחת אותו, שהיא תהיה סבלנית ואמפטית, ותאמר לו, שוב ושוב, שאת תבואי.
- אם נוצר מצב שונה מהיומיום, מצב שבו המורה עוזבת מוקדם או שיש שינוי אחר, בקשי מהמורה שתיידע אותך מראש (אם היא יכולה) ואם לא – שתדאג למצוא לילד סידור שירגיע אותו. הוא יכול להישאר מספר דקות אצל המנהלת/רכזת השכבה, או עם מבוגר אחר, שיסביר לו מה קורה ויעזור לו להתמודד עם המצב החדש שנוצר.
לסיום: כפי שכתבתי לעיל איני מכירה אותך, אבל למיטב ידיעתי המקצועית ילד לא אמור להיכנס לבהלה ולחרדה כזו מאיחור חד פעמי, וודאי לא להיכנס למניפולציות ואיומים בסגנון של "לא אלך יותר לביה"ס". לכן ברצוני להציע שני כיווני חשיבה ועשייה:
א. פחד חזק כזה יכול להעיד על רגש של חוסר ביטחון. יכול להיות שילדך חווה לפני כן חוויה כזו, והאיחור הפעם עורר את פחדיו מחדש. ויכול להיות שהוא עדיין לא מבין את סדרי בית הספר, והכול חדש ומוזר לו. בררי איתו מה טוב לו ומה לא טוב לו בביה"ס, חזקי את הטוב ונסי לראות מה את יכולה לעשות לגבי הצדדים הפחות נוחים לו. לעתים אין מה לעשות בפועל אבל שיחה ואיוורור הבעיות עוזרים להתמודדות.
ב. יכול להיות שכדאי, לאור גילו הצעיר, לעזור לו לחפש חבר בכיתה. נסי, בעזרתו ובעזרת המורה, למצוא ילד, או ילדה, חביבים, קצת בוגרים יותר ממנו, שלומדים אותו בכיתה ויוכלו להיות חברים שלו. כאלה שהוא ירוץ לקראתם בבוקר, כאשר הוא מגיע לכיתה, כאלה שישתפו אותו איתם במשחקים בהפסקה. לצורך כך שווה גם להזמין את הילד/ה אליכם הביתה, וללכת אליהם אחה"צ, או להיפגש בגינה ציבורית וכו'. גם אם זה ידרוש קצת השקעה מצידך – זה כדאי, כי חברות כזו, אפילו אם היא עם ילד אחד בלבד, עושה פלאים לביטחון, ולעצמאות, של ילדים.
אני מאמינה שהצעדים שתנקטי עכשיו יחזקו את הביטחון של ילדך בבית הספר ואת האמון שלו בך.
בהצלחה
ד"ר עידית ליוש
