תוכן
הטיפול בבעיות משמעת והתנהגות היווה מאז ומעולם היבט חשוב בעבודתם של צוותי החינוך בבתי הספר. בשנים האחרונות יותר מורים מרגישים בודדים ומבודדים בהתמודדותם עם בעיות משמעת הולכות וגוברות. מהיכן יכול המורה לשאוב את הכוחות להתמודד עם התופעה?
המורה יכול לפנות פנימה על מנת למצוא בתוכו את הכוחות לסייע לעצמו ולכיתה במצב שאליו נקלעו. בתרבות האינדיבידואליזם וה"מומחיות" שבה אנו חיים, מורה הוא אינדיבידואל בעל מומחיות שאמור להפעיל את סמכותו. אכן, ישנם מורים שמצליחים בהתמודדות עם תלמידים מאתגרים. אך מה עם אותם המורים שאנו מאמינים ש"אין להם את זה"?
המורה יכול גם לפנות כלפי מעלה, אל עבר ההנהלה – ולזכות בתמיכת צוות הניהול, היועצת, הפסיכולוגית, המפקחת וכדומה. ואכן, לעתים קרובות פנייה זו מועילה, וגורם מוסמך כלשהו מתגייס לתמוך במורה; עם זאת, לא תמיד מורים מוצאים דרך התמודדות זאת כיעילה.
מובן שתמיד ניתן לפנות החוצה, אל ההקשר החברתי-תרבותי – למשל אל הורי התלמיד; אולם קריסת סמכות ההורה משפיעה על החינוך ועל הערכים שהתלמידים זוכים לקבל בבית. ניתן אולי לאמץ את הגישה לפיה כל עוד התרבות בה אנו חיים לא תשתנה אין באפשרות המורה לפעול לשינוי המצב, על אף רצונו הטוב. לפי גישה זאת, נדמה, מוטב לו למורה שיתרגל למצב ויקווה לטוב.
אך האם אלה הן האפשרויות היחידות? במאמר זה אנו מציגים דרך שונה להתמודדות עם בעיות התנהגות חוזרות. במקום להתבונן פנימה ולבדוק מה אוכל לשנות כאינדיבידואל; במקום להתבונן החוצה ולהאשים את דור התלמידים הנוכחי והוריהם; ובמקום להתבונן למעלה ולחכות לגאולה מדמויות סמכות שיפעלו; אנו מציעים להתבונן הצדה אל העומדים לצדנו, ולגייסם לפעולה משותפת. במילים אחרות, אנו מציעים למורים דרך לבנות לעצמם סמכות אחרת – סמכות חדשה (עומר, 2008). הסמכות החדשה מתבססת על גיוס תומכים למאבק בלתי אלים בבעיות משמעת והתנהגות.
