תוכן
פרק זה מתייחס למפגש הבין-תרבותי בחדר הייעוץ הפסיכולוגי […]
כמי שנולד למשפחה ערבית וגדל בכפר ערבי, התרבות הערבית הינה חלק בסיסי בזהותי האישית. לימודיי האקדמיים באוניברסיטות בארץ והניסיון הקליני שלי עם מטופלים ערביים ויהודיים, כמו גם עבודתי כמדריך למתמחים שרובם יהודיים, אפשרו לי מגע קרוב עם התרבות הישראלית. הכשרתי המקצועית בתחום בריאות הנפש בקליפורניה פתחה לפניי חלון נוסף לעולם המערבי בכלל ולתרבות האמריקאית בפרט. המסע האישי שלי בין התרבויות השונות מהווה בסיס למעורבותי בנושא הרב-תרבותי.
המוקד כאן הוא בהתמודדותו של היועץ בחדר הטיפול ברמה הפרטנית; זאת, למרות ההכרה בתפקידו הרחב יותר של היועץ בבית-הספר ולמרות המודעות לחשיבותה של ההתערבות המערכתית בתפקיד זה […]
רב-תרבותיות בחברה הישראלית
[…]
מתחילת דרכה מצאה את עצמה ישראל מתמודדת עם שונות תרבותית גדולה בתוכה. עם קום המדינה נהפכו ערבים מקומיים לאזרחי מדינת-ישראל. כמו-כן, אל תוך גבולותיה הגיאוגרפיים הצרים הגיעו יהודים בקבוצות שהיו שונות זו מזו ברקען התרבותי ובדרכי חייהן […]
רב-תרבותיות במערכת החינוך
במסגרת מערכת החינוך מתקיים מפגש בין-תרבותי בין הילדים ואנשי הצוות של קבוצות-התרבות השונות. בתי-ספר רבים מתמודדים בחיי היומיום עם קשיי הסתגלות של עולים חדשים. אף שרוב הערבים בארץ לומדים בבתי-ספר ערביים, יש אחוז קטן של תלמידים ערביים שמצטרפים לבתי-ספר יהודיים בערים מעורבות – כגון חיפה, יפו, עכו וירושלים – ולבתי-ספר בערים יהודיות הסמוכות למגזרים ערביים, כגון כפר-סבא, נתניה וערים אחרות.
לאחרונה נפתחו גם בתי-ספר שנטלו על עצמם את האתגר לחנך יחדיו באופן מובנה ומתוכנן ילדים דתיים וחילוניים (דוגמת בית-ספר "קשת" בירושלים) או ילדים ערביים ויהודיים (דוגמת בתי-הספר הדו-לשוניים והדו-לאומיים בירושלים ובמשגב). תופעה זו של בתי-ספר מעורבים מבחינת דת או לאום מתרחשת אומנם בממדים קטנים בלבד, אבל עצם העובדה שנפתחו בתי-ספר כאלה בשנים האחרונות מהווה עדות להתמודדות של מערכת החינוך עם האתגר של רב-תרבותיות. ניסיונות אלה מבוססים על האמונה כי מערכת החינוך הינה אחת המערכות החשובות היכולות לקדם את הרב-תרבותיות.
[…]
במציאות הישראלית העכשווית, במסגרת מדעי החברה, נעשתה עבודה בתחום של קליטת העליות השונות והשלכותיה על הרב-תרבותיות. בתחום הטיפול הפסיכולוגי והייעוץ בבתי-הספר, הנגיעה ברב-תרבותיות עדיין קלה ומצומצמת.
אך מעט מבין תוכניות ההכשרה בתחומי הייעוץ והטיפול באוניברסיטות ובמרפאות בריאות הנפש כוללות מרכיבים של הנושא הבין-תרבותי כחלק בלתי-נפרד מהן.
הייעוץ הפסיכולוגי בהקשר הבין-תרבותי של בית-הספר
בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה של האוכלוסייה הרב-תרבותית בבתי-הספר באזורים שונים בעולם. מציאות זו מחייבת היערכות מחודשת של מערכות הייעוץ הבית-ספרי. היערכות זו מתייחסת בעיקר להכשרה אינטנסיבית ומעמיקה של היועצים הפסיכולוגיים הן בתוכניות הלימודים וההכשרה והן בהדרכה במהלך עבודתם בבתי-הספר.
[…] בין התכונות שהמדד מצביע עליהן נמנות מודעות בין-תרבותיות וכן מיומנויות ורגישות ביחסים הבין-אישיים. תכונות אלה מגבירות את יכולתו של היועץ להתמודד עם גורמים סביבתיים ותרבותיים שמשפיעים על ילדים מתרבויות שונות ומשליכים על הקשר הייעוצי.
[…] מספר היועצים הבית-ספריים שבאים מקבוצות המיעוט קטן יחסית למספר התלמידים הבאים מרקע דומה. לפיכך נדרשים מאמצים נוספים כדי למשוך סטודנטים מקבוצות המיעוט לתחום הייעוץ הבית-ספרי […]
ניתן לראות את מעורבותו של היועץ בהקשר הרב-תרבותי בבית-הספר במישורים שונים: ידע בתוכנית הבית-ספרית ובמידת התאמתה לרב-תרבותיות של אוכלוסיית בית-הספר, קשר עם צוות בית-הספר בנוגע להתמודדותו עם האתגרים היומיומיים בנושא הבין-תרבותי, תכנון ויישום של תוכניות קהילתיות שמערבות הורים מרקע תרבותי שונה, ועבודה פרטנית וקבוצתית עם התלמידים עצמם בתוך כותלי בית-הספר […]
במסגרת בית-הספר קשה להפריד בין הפרט והקולקטיב. כאשר מתבוננים על תפקיד היועץ במישור המערכתי, רואים כי עבודתו הבין-תרבותית קיימת במישורים נוספים לצד המישור היחידני. היועץ עוסק, בין היתר, בעבודה קבוצתית עם התלמידים והוריהם, בעבודה פרטנית וקבוצתית עם הצוות, ובפרויקטים שמערבים את קהילת בית-הספר בין כותלי בית-הספר ומחוץ להם. מנהלי בתי-ספר שתופסים את עצמם כמובילים שינוי חברתי ואשר רואים את עצמם כנושאי תפקידים מנהיגותיים, ולא רק מנהליים, יעודדו בוודאי פרויקטים בין-תרבותיים שייעשו בחסות בית-הספר ובהנחייתו המקצועית של היועץ החינוכי במוסד.
לייעוץ בבית-הספר קיים טווח פעולה רחב, שכולל עבודה פרטנית, קבוצתית וקהילתית, ואוכלוסיית-היעד כוללת את התלמידים, את צוות המורים וההנהלה, ואת ההורים. בגלל הקושי להתייחס באופן מעמיק לכל ההיבטים בעבודתו של היועץ, ברצוני להתמקד במפגש הפרטני בחדר הייעוץ. אתמקד באתגרים העומדים בפני היועץ ביצירת הקשר הייעוצי ובניהולו כאשר היועץ והנועץ משתייכים לקבוצות-תרבות שונות.
המפגש הבין-תרבותי בחדר הייעוץ
משמעות המפגש
ניתן לראות את המפגש בין יועץ ונועץ המשתייכים לשתי תרבויות שונות כמיקרוקוסמוס של המפגש בין שתי הקבוצות שהם מייצגים […]
ההשלכות של המפגש הייעוצי קיימות בשני מישורים: הקולקטיבי והאישי. במישור הקולקטיבי, כאשר הקשר בין היועץ והנועץ מתנהל כחוויה חיובית של שני מייצגים. במישור האישי, החוויה של היועץ והנועץ מהווה מנוף להתפתחות אישית של כל אחד מהם […] כאשר קיים הבדל תרבותי, יש להניח שההזדמנות ללמידה עצמית גוברת. הפער הבין-תרבותי מבליט ומגביר את עוצמת האור המושלך על החלקים השונים בעולמם של המטפל והמטופל.
גישות בתפיסה ובניהול של התערבות בייעוץ הבין-תרבותי
ניתן להצביע על שלושה מודלים תפיסתיים בתחום הבין-תרבותי:
[…]
3. הגישה הרב-תרבותית – המונחים המתאימים לגישה זו יכולים להיות פרטיקולריזם, ייחוד תרבותי ותרבות כהקשר. לפי גישה זו, האדם נבחן כאינדיווידואל על רקע ההקשר התרבותי שממנו בא. אין תרבות טובה יותר אבל יש תרבות משלימה שניתן ללמוד ממנה. יועץ לפי גישה זו מחויב להיות קשוב גם לגורמים התרבותיים וגם לגורמים האישיים שמקשים על הנועץ. מכאן, על היועץ להיות מצויד לא רק בכלים מקצועיים, אלא גם בידע, הבנה ורגישות ביחס לתרבות האחר, וכן במיומנויות התערבות מתאימות […]
[…]
אתגרים הניצבים בפני היועץ הבין-תרבותי
ייעוץ בין-תרבותי מתייחס כמובן למצבים שבהם היועץ והנועץ משתייכים לתרבויות שונות. בפועל, ברוב המקרים, מדובר ביועץ שבא מהתרבות המערבית או שהתחנך בכלים הטיפוליים של החברה המערבית המודרנית.
כמעט כל החוקרים ואנשי-המקצוע בתחום הבין-תרבותי מסכימים שהידע וההבנה של היועץ ביחס לרקע התרבותי של הנועץ הינם הכרחיים על-מנת שתתאפשר הגשת עזרה לנועץ. הרגישות, שהינה ערך מוסף לידע, הינה חשובה מאוד גם-כן, ובסוגיות ייעוציות מסוימות היא אף גורם מכריע.
רוג'רס (בתוך: מסאלחה, 2004) מבחינה שיועצים פסיכולוגיים בבתי-הספר נעשים מחויבים יותר ויותר לבקיאות ולהכשרה בתחום הבין-תרבותי. לדעתה, על-מנת שיהיו אפקטיביים, יועצים חייבים להיות מסוגלים לנהל את היחסים הבין-אישיים בייעוץ תוך מודעות ורגישות לרב-תרבותיות. תכונה נוספת שיועצים חייבים לפתח בעצמם על-מנת שיוכלו לעבוד בהקשר רב-תרבותי היא היכולת למתוח ביקורת על התרבות שלהם עצמם. אי-יכולת לעשות זאת מעידה על שוביניזם תרבותי, המתבטא באמונה ש"התרבות שלי טובה יותר". צבי לם (בתוך: מסאלחה, 2004) כותב: "מי שאינם מסוגלים לפתח יחס ביקורתי כלפי התרבות שבה הם חיים, אינם מסוגלים לפתח יחס סובלני כלפי תרבות זולתם".
[…]
אחד האתגרים הבולטים בניהול הייעוץ הבין-תרבותי הוא פתיחת נושא השוני התרבותי בין היועץ והנועץ. אין כמעט מחלוקת לגבי הצורך שההבדל התרבותי והלאומי בין המטפל והמטופל יהיה גלוי […]
מניסיוני בן עשרים וחמש השנים בתחום הקליני בחברה הערבית בישראל, אני מתרשם שקיימת עלייה תלולה במספר הפונים הערביים לטיפול ולייעוץ פסיכולוגיים.
התופעה אינה מפתיעה מכמה סיבות: החברה הערבית בישראל נחשבת לחברה במעבר מכל הבחינות. החשיפה שלה לעולם המערבי מתרחבת ומגיעה לרוב הבתים באמצעות הטלוויזיה ואמצעי התקשורת האחרים. גם מערכות המשפט והבריאות בישראל, שמספקות שירות בלתי-אמצעי לתושבים הערביים, נותנות לגיטימציה לפן הפסיכולוגי […]
כאשר ערבים ויהודים נפגשים בטיפול, לרוב המטפל יהודי והמטופל ערבי. הדבר נובע ממיעוט המטפלים הערביים בארץ, וכן מן העובדה שברוב המרפאות הציבוריות ובתי-החולים המטפלים הם יהודים. במקרה זה המפגש בין המטפל למטופל מערב גורם נוסף לצד ההבדל התרבותי – הגורם הלאומי-הפוליטי […] המאבק הלאומי, המתיחות הפוליטית והפגיעה המתמשכת באוכלוסיות הישראלית והפלסטינית חודרים לחיי היומיום של כל פרט שחי באזור, ואין ספק שמציאות זו חודרת גם לחדר הטיפול.
[…]
להערכתי, המציאות הפוליטית הסוערת פורצת לתוך חדר הטיפול מכל עבר […]
לעיתים הסכסוך הפוליטי גובר וגובה קורבנות באופן שמעורר רגשות חזקים מאוד בקרב המטפל. האתגר העומד בפני המטפל במצב כזה הוא לשלוט ולרסן את הגל הרגשי, ולא להיסחף לעמדה פוליטית מול המטופל. כמדריך למתמחים יהודיים שטיפלו בסטודנטים ערביים, הייתי עד למקרים שבהם היה המטפל על סף ויכוח עם המטופל על צדקת הדרך, כשהוא רואה את עצמו כנציג העם היהודי, ואת המטופל כנציג העם הערבי או הפלסטיני.
במצב הטיפולי הבין-תרבותי והדו-לאומי, האומנות היא לא לעשות מחדר הטיפול "אי בודד", כלשונו של גורקין, אבל מצד אחר, גם לא לתת למציאות החיצונית לפרוץ לחדר הטיפול ולהופכו לבמה פוליטית, אף-על-פי שהסוגיות המועלות אינן אינטלקטואליות, אלא שאלות של חיים ומוות, ואולי דווקא משום כך.
מרכיב נוסף המאפיין את רוב המפגשים הבין-תרבותיים בחדר הייעוץ הוא רגשות האשם של היועץ והנועץ. כאשר היועץ יהודי והנועץ ערבי, רגשות האשם עוברים מזה לזה בהתאם לאירועים של אותו יום. כאשר מתרחש פיגוע שבוצע על-ידי פלסטיני והקורבנות הם יהודים, המטופל הערבי ירגיש אשמה; ואילו כאשר הפגיעה היא בקרב הפלסטינים כתוצאה מפעולות של הצבא הישראלי, אזי האשם הוא בצד המטפל. כאשר המטופל הינו עולה חדש, רגשות האשם עשויים להתעורר אצל המטפל הישראלי כמי שנוטל חלק באחריות למצוקתו של הנועץ, במיוחד כאשר הקושי מיוחס לישראלים הקולטים את העלייה או למנגנוני המדינה ולמוסדות החברה […]
בהתמודדות עם מצבים כגון אלה אין כלי חשוב יותר ממודעותו של היועץ לעצמו ולרגשותיו. מודעות זו אמורה לתת לו הרגשה שכאשר הוא חש אמפתיה לסבלו של הנועץ, הוא עצמו אינו אחראי למצבו. אסור ליועץ לשכוח שתפקידו הוא להעצים את הנועץ, ושהעצה זו נעשית הן באמצעות הכרה במציאות ובסבל שהנועץ חווה, והן במתן הזדמנות לנועץ לגלות את עצמו ולקבל אחריות לחייו.
כאמור, הציפייה היא שהיועץ ילמד להכיר ולהבין את הרקע התרבותי של הנועץ. עם זה, תמיד יהיו דברים שהנועץ יעלה והיועץ לא ידע או לא יהיה בטוח לגביהם. במקרים אלה על היועץ לומר בגלוי שהוא אינו יודע או אינו בטוח. עליו לשאול את הנועץ ולברר איתו את הסוגיה לפרטיה, כדי שלא
יטעה בדרך. על היועץ להיזהר מידע מוכלל על התרבות, כי הכללות עלולות להוביל למקומות לא-נכונים לגבי הנועץ המסוים.
סיכום ומסקנות
[…] המורכבות הסבוכה הקיימת בחברה הישראלית, מעצם ריבוי הקבוצות התרבותיות והאתניות השונות החיות בתוכה, מעמידה אותה בראש סולם החברות המתמודדות עם הנושא של רב-תרבותיות.
מערכת החינוך, מעצם אפיונה ומטרותיה, מהווה מנגנון מרכזי שדרכו ובאמצעותו החברה הישראלית יכולה להתמודד עם הנושא. ברוב בתי-הספר בארץ קיים מפגש בין-תרבותי ברמות שונות.
על הייעוץ הבית-ספרי מוטלת משימה מיוחדת לא רק למתן ולעדן ביטויים של קונפליקטים בין-תרבותיים, אלא גם לדחוף לכיוון של שיתוף והעשרה בין-תרבותיים […]
בחדר הייעוץ על היועץ לפתח ידע ובקיאות ברקע התרבותי של הנועץ, וכאשר עולה נושא שהוא אינו מכיר, מומלץ לשאול ולברר. הרגישות התרבותית הינה מרכיב משלים לידע, וחשיבותה עשויה להיות מכרעת במקרים מסוימים.
יועצים בין-תרבותיים מוזמנים לפתוח את עניין השוני התרבותי, האתני, הדתי או הפוליטי בינם לבין הנועץ. הכחשת השוני והתייחסות אל חדר הייעוץ כאל אי בודד אינן מומלצות. היועץ הבין-תרבותי מחויב בהקשבה זהירה להתרחשויות המתחוללות בקרבו כאשר הוא נפגש עם הנועץ, שעלול, מעצם השוני והניגוד, "לדרוך" על אזורים רגישים ביותר. רגשות כגון אשמה וכעס מוכרים למטפלים בהקשר הבין-תרבותי. האתגרים העומדים בפני היועץ הבין-תרבותי אינם שונים באופיים מהאתגרים העומדים בפני כל יועץ, אבל אין ספק שיש בהם עוצמות העלולות לפוצץ ביתר קלות את המפגש הייעוצי לפני שזה יבשיל.
[…] מפגש בין-תרבותי בחדר היועץ החינוכי היינו בעת ובעונה אחת גם תוצאה של המפגש בין התרבויות וגם תהליך המעצב את המפגש "הגדול" בעולם שבחוץ.
