תוכן
יום שני, השעה 16:15. הצלצול הגיע כמה דקות אחרי שהתעוררה שירה ממנוחת הצהריים והוא הקפיץ אותה מהמיטה. "תמר?" היא זיהתה מיד, "מה קרה?" קולה של תמר נשמע מתוח מעברו השני של הקו: "אני חייבת להתייעץ איתכן בקשר למשהו.
"… "אתן זוכרות את עופרי?"… עופרי השכיב שתיים מהבובות בגן אחת על השנייה בתנועות שהן כינו "מגונות", וכשסיפרה על כך טענה אלה שמוטב לשים עין ולעקוב אחר התנהגויותיו… "…היום שמעתי אותו בשיחה עם כמה בנות ב'מרפאה'.
הוא הפגין ידע כל כך מפורט שנאלצתי להתערב ולפזר את ההרצאה המלומדת"…
"מה אני עושה מחר בבוקר בגן? מה אם המקרה יישנה? אולי כדאי שכבר היום אזמן את ההורים לשיחה? מה הסימנים אומרים לי? … אולי הוא מסכן את הילדים האחרים בגן?"
הגישה
זכויותיהם של ילדים נמצאות בסיכון יומיומי, וזכויותיהם של ילדים בסיכון – על אחת כמה וכמה, ומחובתם של מחנכים להגן על זכויותיהם הבסיסיות של ילדי הגן.
מאות אלפי ילדים במדינת ישראל סובלים מהתעללות ומהזנחה – אין זו תופעה שולית או פעוטה. כל רובדי החברה נגועים בה. מציאות עגומה זו מחייבת את מערכת החינוך להציב את נושא זכויות הילדים בכלל, וזכויות ילדים בסיכון בפרט, בראש סדר העדיפויות, הן ברמת החשיבה בקרב צוותי גננות וסייעות והן ברמה המעשית בחיי היומיום בגן הילדים.
מדובר בנושא רגיש, שהמודעות אליו אמנם גברה בשנים האחרונות, אך עם זאת קיים עדיין צורך לתרגם את המודעות לחשיבה ולעשייה חינוכית שיצליחו להתמודד עם הנושא.
למסגרות חינוכיות של ילדים צעירים תפקיד מפתח בשמירה על זכויותיהם של הילדים ובהדרכתם בשמירת זכויותיהם גם מחוץ לגן. ידוע כי לגננת ולסייעת מקום משמעותי ביותר בחייהם של ילדים צעירים. הן פוגשות את הילדים ונמצאות אתם במגע כמעט בכל יום, במשך שעות רבות ברצף. תנאים אלו מגבירים את יכולתן להקנות מודעות והרגלים בסיסיים לשמירה על החיים, לזהות פגיעה נפשית או פיזית בילדים, לתמוך בהם ולדווח על כך.
עקרונות הפעולה
מודעות וערנות
מהו תפקיד הגננת במניעת פגיעה בילדים?
אמון וכבוד הדדי הם שיוצרים את האקלים ליחסי גומלין בין הגננת לילדים. להקשיב לילדים פירושו לכבד אותם, בלי להתערב ובלי להשתלט. גננת תעזור להם בכך שתהיה היא עצמה, אותנטית, ותאמר לילדים שאינה יודעת הכול. הילדים צריכים ללמוד שאמנם המבוגרים הם האחראים עליהם ועל שלומם, אך גם לילד יש השפעה בלתי מבוטלת על חייו וחשוב להעביר לו תחושה של אחריות על עצמו.
הגננת בגן הילדים היא הדמות החינוכית המלווה את הילד בשנות ילדותו הראשונות, שבהן הוא חשוף ופגיע מאוד. היא קרובה אל הילד ומכירה אותו ואת התנהגויותיו ותגובותיו השונות. לכן מוטלת עליה אחריות לפעול כדי למנוע, ככל האפשר, פגיעה בילדים ולהפנות לטיפול במקרים של חשד להזנחה או להתעללות. לשם כך עליה להיות קשובה לילד, לגלות ערנות להתנהגויות ולתגובות חריגות, לשינויים קיצוניים בפעילות הילד, במצב-רוחו ובהופעתו, ועליה להבחין בסימנים על גופו. חשובה המודעות לתופעת ההתעללות בילדים. גננת אחראית ומסורה עשויה לסייע רבות בשמירה על בריאות נפשם וגופם של ילדי גנה.
ילדים בסיכון הגדלים עם ההבנה שהגננת/המורה התייחסו אליהם כגורם שלילי, עלולים לאמץ תפיסה שלילית זו כחלק מזהותם העצמית.
שיתוף הורים: שיחת היכרות
– מיסוד שיתוף הפעולה בין הורים למחנכים חיוני לרווחתם של כלל ילדי הגן ובייחוד לטובת ילדים בסיכון. על כן, לפני תחילת השנה מומלץ לנהל פגישות משפחתיות עם כל זוג הורים וילד.
– שיחת ההיכרות בשיתוף הילד יוצרת קשר אישי.
– לאחר מכן הגננת מציעה לילד פעילויות באזורים שונים בגן ומקדישה להורים את תשומת הלב כדי להעמיק את היכרותה עם סביבת הילד. המידע וההערות נרשמים במחברת מעקב, וחשוב שהמטרה תובהר: לקדם ביחד את התפתחותו של הילד.
לעתים כבר בשלב זה מבקשים ההורים עזרה.
– מערך פנייה ויידוע הדדי בין ההורים לגננת הוא נוהל שכדאי להנהיג בגן כחלק משגרת העבודה החינוכית. גננת שמקבלת את הילד, מתעניינת בו, מכבדת את רצונו ואת פרטיותו ולא שופטת או מבקרת את התנהגותו, תשדר פתיחות ותאפשר לו ולהוריו לפנו אליה ולהיעזר בה.
תכנית שנתית
בתחילת השנה מגבשת הגננת תחזית שנתית הכוללת תכנון לימודים ותכניות קידום אישיות.
– מומלץ מאוד לשלב הן בתכנית הלימודים והן בתכניות הקידום האישיות את הנושאים: זכויות ילדים והתמודדות עם סיכונים.
– שתי התכניות מבוססות על היכרות אישית עם הילדים והוריהם ועל שני גורמים נוספים:
(א) זיהוי הכוחות והקשיים הפרטניים של כל ילד וילדה
(ב) איתור הפוטנציאל הקבוצתי והחולשות של הילדים כקבוצה
איתותים
– כאשר שמים לב לסימנים מסוימים שעלולים להיות מדאיגים, כדאי לבדוק אם קיימים שינויים גם בתחומים אחרים, כמו ירידה במצב הרוח, שינויים בהתנהגות, תופעות יוצאות דופן, שינוי בקשר של הילד עם הסובבים אותו בגן וירידה במוכנות שלו להשתתף בפעילויות בגן. כמו כן כדאי לבדוק אם קיימים סימנים חיצוניים.
– לעתים קרובות סימנים חריגים עשויים להיות מוסברים בתחום הנורמה. בכל מקרה תצפית איננה אבחון, וחשוב להיזהר מהסקת מסקנות נמהרת. על כן יש להתייעץ עם מומחה.
– אותות להזנחה או להתעללות עשויים להתקבל כתוצאה מצפייה בילד, באמצעות מידע שמתקבל בשיחה עם ההורים או בשיחה עם הילד או באמצעות מידע מגורמים אחרים.
מומלץ מאוד לעיין בחוברת הדרכה לאיתור ילדים בסיכון (לביא-קוצ'יק נירית, 2000, עמ' 20) אשר מפרטת את תהליך האיתור לשלביו, ומתארת את הסימפטומים לפי גילים: ילדים מלידה עד גיל שנתיים וילדים בני שנתיים עד שש.
הסימנים מחולקים לתחומים הבאים:
– הופעה חיצונית
– מצב גופני
– התפתחות מוטורית ושכלית
– התנהגות
– ציורים ומשחק
– הקשר של הילד עם משפחתו
– יחס ההורים אל הגננת
כיצד נגיב כשנזהה ילד בסיכון?
בחוברת הדרכה לאיתור ילדים בסיכון (עמ' 46) מובאים כללים בסיסיים להקשבה ולשיחה עם ילד בסיכון. מטרתם לסייע לגננת לתמוך בילד שמנסה לשתף אותה ברגשותיו ובמה קורה לו. חשוב לקרוא בעיון פרק זה בחוברת. הכותרות הבאות מבוססות על הכללים המפורטים בחוברת הנ"ל:
היי קשובה וערנית
– אל תלחצי, אל תדובבי
– אל תפני להורים כדי לנסות לברר אתם מה באמת מתרחש. פנייה כזאת עלולה לסכן את הילד ולפגוע בחקירה עתידית
– התייחסי לילד ברצינות גם אם הוא חוזר בו מדבריו
– אל תפרשי את מה שהילד מספר לך. ספגי, הכילי מה שהילד אומר
– הישארי רגועה. אל תעבירי רושם שיש לך דעה ביחס למה שאת שומעת או שאת מזועזעת, הפגיני דאגה ואכפתיות, לא חרדה
– היי אמפאטית ותומכת. תני לילד את המרחב הרגשי לספר על עצמו, לומר מה שהוא רוצה, וכמה שהוא רוצה
– דאגי לאווירה מתאימה, לזמן ולמקום ללא הפרעות
– לעולם אל תשקרי לילד
– לעולם אל תבטיחי דבר
– הבהירי לילד שהוא אינו אשם או אחראי למה שקרה
– כבדי את שפת הילד, השתמשי בביטויים שהוא בוחר
– אל תשמרי את הדברים לעצמך. קבלי תמיכה מגורם מקצועי
תהליך ההתייעצות ונוהל חובת דיווח
– חובת דיווח לרשויות מוטלת על כל אדם שחושד או שיודע שילד או ילדה סובלים מהתעללות.
– גם על פגיעה של קטינים בקטינים יש לדווח (כולל חבלה חמורה, התעללות פיזית, נפשית או מינית).
– חובת הדיווח חמורה עוד יותר כאשר מדובר בבני משפחה או באנשי מקצוע. שתיקתם מהווה שותפות לדבר עבירה. לפיכך מי שחושד שקיימת התעללות בילדים או מי שיודע עליה ולא מדווח – צפוי לענישה ואפילו למאסר.
– אין צורך בידיעה ודאית ובהוכחות כדי לדווח על עבירה בילדים.
– אין להתמודד עם האינפורמציה לבד. אנשי מקצוע נוספים הם מקור לתמיכה המבטיח הצלחה טובה יותר בהתמודדות עם האירוע.
למי מדווחים?
– במקרה של סכנה מיידית – מדווחים לפקיד סעד או למשטרה בהקדם. אחר-כך מדווחים למפקחת הגן או לבעל תפקיד אחראי כדי לקבל סיוע בהמשך ההתמודדות עם המקרה.
– כשאין סכנה מיידית מתייעצים עם מפקחת הגן ואחר-כך מדווחים לפקיד סעד ופועלים על פי הנחיותיו.
כיצד מדווחים?
ניתן לדווח בעל פה, אולם מוטב לדווח בכתב ולפרט את מירב הפרטים הידועים. על המדווח לתעד לעצמו בכתב את הפעולות הקשורות לדיווח: מועד הדיווח, מי קיבל אותו ובאיזה אופן הועבר.
בכל מקרה של חשד להתעללות ולהזנחה מצד הורים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה אין ליצור קשר עם ההורה ואין לברר עמו את הנושא. רק פקיד סעד מורשה לעשות זאת.
את מי אפשר לשתף בהתלבטות? עם מי ניתן להתייעץ?
התעללות נפשית או מינית, הזנחה או נטישה הן פגיעות שקשה לזהות. לפעמים ניתן לזהות איתות שמרמז על תופעה רחבה יותר.
– במסגרת השירות הפסיכולוגי ניתנת הערכה ראשונית והמלצות לגבי המשך התערבות; התערבות טיפולית ראשונית לילדים בסיכון (עד חמש פגישות) ניתנת בהתאם לשיקול מקצועי.
– במקרה של חשד להתעללות, ההתייעצות עם אנשי מקצוע (כגון פסיכולוגית) אינו מחליף את הפנייה לפקידת סעד לחוק נוער.
בכל מקרה שבו קיימת התלבטות לגבי חובת דיווח ביחס לפגיעה בילד ניתן להתייעץ עם:
1. פקיד/ת הסעד בלשכה לשירותים חברתיים ברשות המקומית
2. שפ"י (שירות פסיכולוגי-ייעוצי), ביחידה למניעת התעללות, טל': 02-6293234 , 02-6293874
3. יועץ משפטי של משרד החינוך
4. מוקד ארצי 118 של משרד הרווחה
5. קצין הנוער בתחנת המשטרה באזור
6. המועצה הלאומית לשלום הילד, טל': 02-6780606
7. אל"י (האגודה להגנת הילד), טל': 1-800-223966
8. תחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות וקופות החולים
9. מרכזים לסיוע לנפגעות אונס, טל': 1202
10. מרכז ההגנה לילדים בירושלים "מרכז לין", טל': 02-6448844
11. מיט"ל (בתוך "בית לכל ילד"), טל': 02-6720650 שלוחה 1203
הצעות אלה לפעילות והתמודדות עם פגיעות מיניות בילדים, לקוחות מתוך החוברת ילד אסור ילד מותר שיצאה זה עתה לאור בשיתוף המועצה לשלום הילד ומטח, בה מוצגים בהרחבה מידע בנוגע לאיתור ילדים בסיכון והצעות לגננת להפעלת תוכניות חינוכיות בגן בנושא זה.
