שלום לך אמא יקרה.
ניכר מדברייך שאת מעריכה מאוד את היכולות של בנך אבל מתקשה לקבל את התנהגותו הבלתי חברתית. ואכן התנהגויות כגון אלו שאת מתארת אינן נעימות לסביבה. מה מניע את הילד להתנהג כך?

יכולות להיות לכך מספר סיבות. אתייחס לשתים בלבד:

א. יכול להיות שכאשר הוא התחיל עם ההתנהגויות האלו, בגיל צעיר יותר, אתם הגבתם בחיוך, בסלחנות, אולי אפילו באמירה כמו: "נו,
תראו את הביטחון שלו". בדרך זו אולי אפילו עודדתם את ההתנהגות הכוחנית שלו. הוא הבין מתגובתכם שזה מותר, ורצוי, ולכן הוא
ממשיך.

ב. יכול להיות שהוא פיתח לעצמו תדמית של "מצליחן", וכדי להישאר עם התחושה הזו כל הזמן, הוא מרגיש שהוא צריך להוכיח את
עצמו כ"חזק" כ"יכול" כ"מוצלח". הדרך מכאן ועד לגאווה ולהתנשאות קצרה מאוד. הדוגמאות של ההתנהגויות שאת מתארת יכולות
להעיד על יהירות ועל זלזול בזולת. המשיכה שלו אל הילדים הבעייתיים יכולה גם היא להעיד על כך שהוא מחפש אתגרים ורוצה
להוכיח, לעצמו ולזולת, את יכולתו.

שני המצבים אינם טובים לבריאות הנפשית והחברתית של הילד ועלולים לסבך אותו בעתיד. אני מציעה לך לפעול בדרך הבאה:

נסי לזהות את מקור הבעיה. מכיוון שמדובר בילד גדול, את יכולה לשאול אותו מה הוא מרגיש כשהוא מתנהג כך. הקשיבי היטב לדבריו, ללא תגובה (בוודאי ללא תגובה ביקורתיות) וחשבי אחר כך על הדברים שהוא אמר.

אם הבעיה היא מהסוג של מניע א' שפורט לעיל, המשמעות היא שהילד לא מבין עד תום קודים של התנהגויות חברתיות והוא בודק גבולות. במקרה כזה עלייך להחליט אילו התנהגויות, לדעתך, הן החשובות ביותר לטיפול, ולטפל בהן במספר שלבים. בואי נגיד שבחרת לטפל בבעיה של הכאת המבוגרים:

1. ערכי איתו שיחה ובה הבהירי לו, בצורה חד משמעית וברורה, שאינך מוכנה יותר שהוא ייגע בחברים שלכם. הסבירי לו אילו רגשות זה מעורר בכם, ובהם, ולמה זה אסור. אולי הוא לא יבין זאת בהתחלה, כי הוא התרגל להתנהג אחרת, אבל את תציבי גבול ברור וחד משמעי. אין לאפשר לו נגיעה קלה, או ליטוף, או כל משהו אחר. פשוט אסור לו לנגוע בהם! אמרי זאת בקול ברור ותקיף (אבל לא כועס). את יכולה גם להסביר לו השלכות עתידיות אפשריות של התנהגותו: מישהו יכעס עליו (ובצדק!) ועלול להכות אותו בחזרה ואז הוא ייפגע.
2. לפני שאתם יוצאים למקום שבו הוא יכול לפגוש חברים שלכם (גן שעשועים, בית קפה, ביקור בבית וכדו') הזכירי לו את הכלל, בלי לתת שום הסבר. הוא כבר שמע את ההסבר.
3. השגיחי כל הזמן. יש לשער שהוא יבדוק אותך.
4. אם הוא לא נגע באף מבוגר – שבחי אותו על האיפוק שהוא מגלה.
5. אם הוא נוגע במבוגר – הגיבי מיד. קחי אותו הביתה בלי לומר מילה. אל תיגררי לויכוחים או להבטחות שלו שהוא לא יעשה את זה יותר. שוחחו בבית.
6. היי עקבית.
באותה הדרך יש לטפל בכל התנהגות שנראית לך בעייתית, אבל זכרי: אפשר לטפל בכל פעם בבעיה אחת בלבד. גייסי את כל הכוחות לטיפול עקבי בבעיה אחת, וכשהיא תיפתר – עברו לבעיה הבאה. בדרך זו יהיה לך כוח להתמיד והילד יראה שאת עקבית ולא מוותרת. יש לקוות שזה ישפיע על הטיפול בבעיה השנייה והוא יהיה קצר יותר ויעיל יותר.

אם מדובר בבעיה מסוג ב' – כדאי לפעול על פי אותם שלבים, כדי למנוע את ההתנהגות השלילית וכדי לעזור לו לרכוש התנהגויות חליפיות טובות יותר, אבל כדאי גם להוריד קצת לחץ מהילד. תתלהבו קצת פחות מהאמירות או מהביצועים הספורטיביים שלו, ובוודאי אל תבקשו ממנו להפגין את יכולותיו בפני החברים שלכם. הבהירו לו שאתם אוהבים אותו בשל מה שהוא ולא בשל תבונתו, או בשל מה שהוא יכול ויודע לעשות.

בהצלחה,
ד"ר עידית ליוש