שלום לך
לבעיית המשמעת במסגרת החינוכית יש שלושה שותפים מרכזיים: המחנכת, קבוצת הילדים (בגן או בכיתה) והילד הבודד. במקרה שאת מתארת נראה שנוצרה קואליציה בין הילד לבין הקבוצה, קואליציה שמכוונת נגדך. הוא מצחיק והם צוחקים. ואת נמצאת בצד השני, בצד של האופוזיציה.
ברור שבמצב כזה אינך יכולה להמשיך לעבוד בצורה חינוכית ועליך למצוא דרך לפרק את הקואליציה. פירוק הקואליציה מחויב המציאות גם מנקודת המבט של טובת הילד המצחיק. קחי בחשבון שאת אינך הנפגעת היחידה מהמצב, ואפילו לא הנפגעת העיקרית. גם הילד נפגע מהמצב הזה. יכול להיות שבטווח הקצר הוא נהנה מתגובת הילדים, וחושב שהוא "כוכב", אבל ברור לכולנו, בתור מחנכים, שלטווח הארוך המצב של "ליצן הכיתה" עלול לפגוע בו. וברור שגם כל ילדי הגן נפגעים, כי אינך יכולה ללמד ולקדם אותם.
נראה לי שהדרך הנכונה היא להציב גבולות לילד וגם לשוחח איתו.
עליך לפעול בשלושה פרקי זמן: לפני המפגש, במהלכו ואחריו.
לפני המפגש הבא שוחחי עם הסייעת שלך על הבעיה ובקשי את עזרתה. עליה להיות מוכנה לקחת את הילד ממך ולהושיב אותו במקום אחר בגן, לא במפגש. אין חובה שהיא תיקח אותו לחדר אחר, אבל רצוי שהיא תושיב אותו כך שהילדים לא יראו אותו. בשיחה המקדימה איתה אמרי לה שהיא צריכה לשבת לידו עד שתסיימי את המפגש, לכן עליה לסיים את כל עבודות ההכנה לפני המפגש. סכמי איתה שאם הוא מרעיש, או משתולל – עליה לקחת אותו למטבח, או למקום אחר ולהרגיע אותו, בלי שהדבר יפריע למהלך המפגש.
במפגש הבא, כשהילד יתנהג בצורה שאינה הולמת התנהגות במפגש, קומי מיד מכיסאך, קחי אותו בידך והובילי אותו אל הסייעת. תוך כדי כך אמרי לו בשקט, וללא כעס, אבל בקול ברור: "אינך יכול לשבת במפגש עד שתלמד איך יושבים". דאגי שהילדים ישמעו את תגובתך ויראו את פנייך הרציניות. אל תעזי לחייך וגם אל תגידי כלום לילדים הצוחקים.
אל תחששי לקום ואל תחששי שהילדים האחרים יתחילו להשתולל. יש לשער שהם יהיו בהלם ויצפו במעשייך.
שימי לב:
– אל תוותרי לו בשום אופן, גם אם הוא מראה סימני התנגדות!
– אל תראי שום סימן של היסוס!
– אל תיגררי לוויכוחים!
– אל תשכנעי!
– דברי בשקט ומתוך תחושה של ביטחון בעצמך.
– אל תתני לו להשתחרר מידך עד שתביאי אותו אל הסייעת, ואז היא חייבת לאחוז בו, כדי שהוא לא יחזור למפגש.
חזרי למקומך והמשיכי במפגש שתכננת כאילו לא קרה כלום.
אינך חייבת בשום מתן הסבר לילדים. אבל, אם אחד הילדים שואל אותך משהו שקשור לעניין – עני לו על פי שיקול דעתך. בהחלט מותר לך להסביר לילדים שהילד הזה מתנהג בצורה שאינה מתאימה למפגש, ומפריע לילדים ללמוד, ולכן החלטת שהוא לא יכול להשתתף במפגשים. אגב, מתן הסבר הולם, רציני ושקול, יעביר את הילדים לתמיכה בך ובמעשייך במקום לתמוך בילד. כך ה"קואליציה" שהזכרתי קודם – תתפרק.
לאחר ההסבר המשיכי במפגש.
לאחר המפגש, ולאחר שהילדים יהיו עסוקים בפינות הגן השונות, ואת קצת נרגעת, גשי אל הילד ושוחחי איתו. שאלי אותו להרגשתו, בררי אתו אם הוא מבין למה פעלת כך. חשוב מאוד שתשאלי אותו אם הוא חושב להתנהג כך שוב.
אם הוא יגיד ש"כן, אני שוב אעשה זאת!" אל תיבהלי. הוא לאו דווקא ילד רע. יכול להיות שהתגובה הזו נובעת ממבוכה, או מחוסר רצון להיתפס כחלש. זה בסדר וזה טבעי. אבל את הרי לא תאפשרי לו לפעול כך שוב. אמרי לו זאת. צייני בבירור שאם הוא שוב יתנהג כך, את תוציאי אותו מהמפגש והוא יפסיד את מה שאת מלמדת וגם את החברה של הילדים.
הסבירי לו איך עליו להתנהג, ושאלי אותו מה יעזור לו לשמור על התנהגות נכונה. אולי אם הוא ישב לידך זה יעזור, או אם יהיה לו תפקיד כלשהו במהלך המפגש זה יעזור. כאן עלייך להיות יצירתית ולמצוא דרכים להביא אותו להבנה שכדאי לו לא להפריע.
קחי בחשבון שזה יהיה תהליך קשה, כמו גמילה, כי הוא כבר למד שיש שכר להצחקות שלו. הוא יתקשה לוותר על ההנאה והסיפור שהוא מקבל מהתגובות של הילדים. על מנת לספק את הרצון שלו להיות "כוכב", את יכולה להציע לו שמכיוון שהוא מצחיק את הילדים, וגם את אוהבת לצחוק, את תתני לו בסוף המפגש להצחיק אתכם. עזרי לו למצוא דרכים חיוביות יותר להצחקה, ללא התפשטות מבגדים. הוא יכול לעשות קסמים קלים, או לספר בדיחה, או להפעיל "משחק תנועות" מצחיק וכדו'. בצורה כזו תנתבי את הכוח שלו לדברים חיוביים, הוא ידע שאת נהנית ומכבדת אותו, הוא ייהנה ויקבל סיפוק ממופעי היחיד שלו, ויש לקוות שהצורך שלו לעשות את הדברים כהפרעה ילך ויפחת.
בהצלחה
ד"ר עידית ליוש
