תוכן
אחד מכל שלושה ילדים בישראל חשוף לאלימות רשתית
שיימינג ובריונות ברשת, שהם סוג של חרם דיגיטלי מצד חברים לכיתה ובבית הספר, הם תופעות שהפכו בשנים האחרונות למאוד נפוצות. נתונים ממחקר שערכה מחלקת המחקר של המשרד לביטחון פנים לפני שנה חושף שכל ילד שלישי בישראל חווה השפלה ברשת, וש-50% מההורים חוששים שילדיהם ייפגעו מתופעות של אלימות מקוונת. ובאמת יש סיבה טובה לכך שהורים מודאגים. ילדים שאכן היו חשופים למעשים כאלה יכולים לחוות נזקים רגשיים כואבים, כאלה שכוללים פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי, דיכאון, התנהגות נמנעת, חרדה חברתית ועוד.
אז נכון, שכהורים, לא על הכל יכולה להיות לנו שליטה, בטח שלא על מה שמתרחש במרחב הווירטואלי, שהוא חשוף, פרוץ ואינו נתון לכל פיקוח. אבל אם הילד שלנו אכן נפל קורבן לאלימות רשתית, נוכל כן לשלוט על האופן שבו ננהל את הסיטואציה כך שהוא ייצא ממנה עם כמה שפחות נזקים ואולי אפילו יצליח לצמוח ממנה.
אז איך עושים את זה?
כמה טיפים להורים המודאגים
- קודם כל ולפני הכל, חשוב שנעודד את הילד לשתף ולספר לנו מה עובר עליו. ילדים מוחרמים יכולים פעמות רבות לרצות להסתיר את ההתרחשות מהוריהם, אבל כדי שתוכלו לעזור לו אתם חייבים לדעת מה קורה איתו. תרבות של שיתוף היא לא משהו שנבנה ביום אחד. כדי לייצר אווירה של שיתוף בבית, עלינו ללמוד כהורים לקבל את הילדים שלנו באופן לא שיפוטי, כך שהם ירגישו בטוחים לפנות אלינו, וחיוני גם שנהיה מסוגלים להביע כלפיהם אמפתיה במקום עודף הזדהות, שתגרום לנו לחוות יחד איתם את מה שהם מרגישים. מעבר לכך, חשוב שגם אנחנו נשתף אותם במה שעובר עלינו, כדי לתת להם דוגמא אישית והשראה לאיך היינו רוצים שהדברים יתרחשו בבית.
- חשוב להוות מקור לכוח עבור הילד. בתקופה הזו, הבית יכול להפוך למקום העוטף, החם והבטוח היחיד של הילד, וכדי שהוא יהיה כזה, עליכם להפגין תמיכה, לקבל ולהכיל. הזכירו לו את החוזקות שלו, את מה שמייחד אותו, בלו איתו זמן איכות ונסו למצוא יחד איתו פתרונות ודרכי התמודדות, שיכולים להקל עליו: בדקו למשל יחד מהם הדברים שעושים לו טוב ועודדו אותם לעשות אותם ובחנו איתו דרכי תגובה אפשריות. כדי שלילד יהיו חוויות חברתיות מוצלחות בתקופה שבה הוא מרגיש שכל העולם החברתי שלו קורס, רצוי לעודד אותו להזמין חברים או לקחת חלק בפעילויות או במסגרות שבהן טוב לו מבחינה חברתית.
- היזהרו ממעורבות יתר, שעלולה להוביל לכך שאתם "פותרים" את הבעייה עבור הילד במקום שהוא ילמד להתמודד איתה בכוחות עצמו. כך, אתם בעצם עלולים להפקיע ממנו את האפשרות לפתח חוסן נפשי וכישורי התמודדות עם אתגרי החיים ואפילו לחבל לו בתהליך בניית הביטחון שלו בעצמו וביכולותיו.
- אם אינכם בטוחים שצוות בית הספר (המורה והיועצת) מיודע בעניין, חשוב לפנות אליו בהקדם ולעדכן במתרחש. ככל שיותר גורמים בבית הספר יהיו מעורבים, כך הסיכויים הם טובים יותר, שהחרם, ההצקות או מעשי הבריונות יסתיימו מהר יותר. מעבר לכך, ייתכן שהמורה או היועצת ימצאו לנכון לבצע התערבות, שיש בה כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד.
- שימו לב שלא להשליך על הילד את הסוגיות הבלתי פתורות שלכם מן העבר. בין אם אתם חוויתם סיטואציה דומה כילדים, בין אם תמיד הרגשתם מבודדים מבחינה חברתית או האוטסיידרים ובין אם לא הייתם טיפוסים מקובלים- כל חוויה בלתי פתורה כזו מן העבר, כלומר כזו שלא עיבדתם ו"שיחררתם", יכולה להפעיל את כפתורי הרגש שלכם, שיגרמו לכם להגיב אל הילד באופן לא נייטרלי ו"נקי".
במקרים רבים הורים עם זכרונות כאלה מהעבר יכולים לכעוס על הילד או לחילופין לרחם עליו, ואף אחד מסוגי התגובה הללו איננו נכון ולא ייטיב עם הסיטואציה. - פנו בהקדם לייעוץ מקצועי כדי לבחון דרכי טיפול שיסייעו לילד ויביאו לשיפור במצבו. כאמור, ההשלכות הרגשיות של חווית חרם דיגיטלי או מעשי אלימות רשתית יכולות להיות בלתי הפיכות ומתן מענה הולם ובזמן הנכון יכול להפוך את כל הסיפור הזה למנוע לצמיחה עבור הילד. מעבר למתן מענה לילד, חשוב שגם אתם כהורים תקבלו הדרכה כיצד להתמודד עם המצב, כי מהניסיון שלנו, ניהול של אירוע כזה הוא משימה לא פשוטה עבור ההורים, שבמקרים רבים מרגישים חסרי אונים ואובדי עצות.
