בשנות הילדות המוקדמות מתגבשת הזהות האישית של כל אדם. תצפית קצרה בילד מגלה מה סוג הפעילות שהילד מעדיף; ניתן לראות אם העדפותיו קבועות או חולפות; משך הפעילות שהוא יוזם ואוהב להשתתף בהן; המאמץ שהוא משקיע והפתרונות שהוא מוצא לבעיות – כל זאת נותן לנו מושג על זהותו של הילד המבצע.

ילדים נבדלים אלה מאלה בנתוני הפעילויות. הדברים מתפתחים עם הגיל, עם ההתנסות החברתית. הפעילות מבטאת את יכולת העצמאות והיוזמה  ו/או את תלותו וחוסר הביטחון של הילד.

כבר לאחר הלידה, ניתן להבחין בהבדלים בין תינוקות: במידת הערנות, בעוצמת הבכי, בכמות התנועה והפעילות ועוד. הורים לילד ראשון מופתעים להיווכח כי התינוק שלהם בעל אישיות ייחודית וברורה בשלב כל כך מוקדם לחייו, וכשנולד הילד השני הם מופתעים לראות עד כמה הוא שונה מהילד הבכור.

נשאלת השאלה כיצד ייתכן ששני ילדים שנולדו לאותם הורים יהיו בעלי מאפייני אישיות שונים? קיימת מחלוקת מקצועית רבת שנים בשאלת "תורשה מול סביבה". כיום הגישה היא שקיים קשר בין הגורמים התורשתיים המולדים לבין גורמי הסביבה, קשר שמלווה את הילד בהתפתחותו ועוזרת לו בעיצוב אישיותו ותכונותיו הייחודיות. מתוך מכלול הגורמים המשפיעים על עיצוב אישיותו של הילד מתבלטים שלושה תחומי שוני מרכזיים: טמפרמנט, תרבות ומין הילד.

לקריאת המשך המאמר