מטרות

1. לעודד את התלמידים ללהעמיק בהבנה של הסיבות להיעלבויות.
2. התלמידים יעלו רעיונות להתמודדות עם היעלבויות.

הנחיות

רקע

רובנו נעלבים בחיינו. גם מבוגרים וגם צעירים נעלבים, וחווים את התחושות הקשות הנלוות לכך.
לפני שנתייחס להיעלבויות של ילדים, חשבו על העלבונות שלכם – מה גורם לכם להרגיש עלבון? מה קורה לכם, כאשר אתם חשים שמישהו העליב אתכם? וכיצד אתם מגיבים?
כתבו על דף את תשובותיכם לשאלות אלה, ושמרו על התשובות. בסוף הקריאה חשבו: האם יש משהו שהייתם רוצים לשנות בתגובות שלכם לעלבון?

מה קורה לנו, כשאנו נעלבים?
אנו מתייחסים לתחושת העלבון כאל משהו חיצוני, שגרם לנו לתחושה זאת. הביטוי " העליבו אותי" – מציין שמישהו מבחוץ פגע בנו, הכאיב לנו. תחושה זאת יכולה לפגוע בערך העצמי שלנו ובתחושת הקיום שלנו. לכן, התגובות שלנו לעלבון הן "אוטומטיות": הילחם (תקוף), ברח או קפא (fight-flight-freeze).
תקיפה (Fight) – זאת תגובה של כעס. תקיפה כנקמה על הכאב שנגרם לנו.
בריחה (Flight) – תגובה זאת מאופיינת בהימנעות התרחקות מהקשר. תחושה ש'לא אכפת לי'. בריחה, כדי לא להיפגע שוב.
קיפאון (Freeze) – תגובה זאת מאופיינת בהתנתקות וויתור ומתחושת חוסר אונים. כמו כן, בהיתקעות במצב של כאב ושל עלבון בלי יכולת לעשות כלום, כדי לשנות את המצב.
דוגמה: המורה סיגל הביאה עוגה לחדר המורים- סיגל הביאה עוגה לבית-הספר. בהפסקה, כאשר היא חילקה מן העוגה למורים, היא שמעה את רונית אומרת: "העוגה לא טעימה. כנראה, לא השקיעו בה בכלל. אולי סיגל הביאה לנו את העוגה, כי היא רצתה להיפטר ממנה?"
סיגל נעלבה. היא חשה דחויה ולא רצויה, ושעשו לה עוול.

איך סיגל תגיב?
א. תקיפה – סיגל יכולה להגיב בתוקפנות, לצעוק על רונית, כדי להעליב אותה, ואפילו לקחת את העוגה מידיה. סיגל גם יכולה לתקוף את רונית בנושא אחר.
ב. בריחה – סיגל יכולה להתרחק מרונית, להתנתק ממנה: "רונית מתנהגת לא כמו חברה, ולכן אני מעדיפה להתרחק ממנה".
ג. קפיאה – סיגל יכולה לחוש אשמה, ולהיתקע במצב זה: לנסות להבין למה רונית אמרה זאת, להאשים את עצמה על כך "באמת, לא ברור למה פתאום הבאתי עוגה לבית-הספר" או "העוגה באמת לא טעימה. מה חשבתי? שאני יכולה להכין עוגה טעימה? הרי אני לא טובה באפייה." סיגל יכולה גם לחוש חוסר אונים: "תמיד אני לא מצליחה להכין עוגות טובות, למה אני מנסה בכלל?"

דוגמה נוספת: משחק של שני חברים אחרי הצהריים- עידן, תלמיד בבית-הספר, אומר לאביב: "אני לא רוצה לשחק אתך אחרי הצהריים".
אביב נעלב. הוא חש דחוי, בודד, פגוע.

איך אביב יגיב?
א. תקיפה –אביב יכול לתקוף את עידן: לצעוק עליו, להעליב אותו ואפילו להגיב באלימות פיזית.
ב. בריחה – אביב יכול להגיב בהימנעות: – להתרחק מעידן, להתנתק ממנו, כי "עידן אינו חבר טוב".
ג. קפיאה – אביב יכול לחוש אשמה על כך שעידן אינו רוצה לשחק אתו, ולהיתקע במצב זה. הוא יכול לנסות להבין למה עידן אינו רוצה לשחק אתו, להאשים את עצמו, להרגיש חוסר אונים: "אין לי חברים בכלל, אני לא מבין למה דני לא רוצה שניפגש, כנראה, זה בגללי!"

מה עושים עם העלבונות?
יש לנו יכולת לעצור ולברר מהו הדבר, שאנו מתמודדים אתו, כאשר אנו חשים עלבון: מה הם, למעשה, הרגשות שלנו, שאנו יכולים לקחת עליהם אחריות ולנסות להרגיש ולהגיב אחרת.
לא מעליבים אותנו אלא אנחנו נעלבים! יש לנו שליטה בעלבון!
לא מעליבים אותנו, אל אנחנו נעלבים. לכן, כאשר אנו חשים שמישהו מעליב אותנו, כדאי לעצור ולפעול על-פי המודל הזה:
א. זיהוי – מה גרם לי להרגיש עלבון ופגיעה?
ב. ברור- מהי הפרשנות שלי שמגבירה את תחושת העלבון? מחשבות כמו: זה נגדי, זה מנמיך אותי, זה פוגע בי
ג. פרשנות חלופית- מתן פרשנות חלופית ופחות שלילית. מחשבות כמו: זה לא קשור אליי, אני אסתדר
ד. תגובה- בחירת תגובה יותר עניינית ונעימה.לבחור להגיב או לא ואם כן להגיב אז באיזו דרך.
לדוגמא:
א. זיהוי – מה גרם לי להרגיש עלבון ופגיעה?
יואב החליט שאינו רוצה להיות בקשר איתי. אני חשה עלבון ופגועה.
ואז אני עוצרת ושואלת את עצמי- מה גרם לי להרגיש עלבון? נגיד שאני מרגישה לא מקובלת, לא אהובה, מזולזלת, מושפלת..
ב. מהי הפרשנות שלי שמגבירה את תחושת העלבון?
שאם מישהו לא רוצה להיות בקשר איתי אז כנראה הוא מרגיש שאני לא אדם טוב, לא מעניינת, לא נעימה לסביבה ועוד..
ג. ארגון מחדש של תחושות- מתן פרשנות חלופית ופחות שלילית
מה אוכל לעשות כרגע כדי להפחית את תחושת העלבון? אני יכולה לקבל את העובדה שאני מרגישה רע כרגע, להזכיר לעצמי שאני אהובה ("אני בעלת ערך") ולהשתדל לעשות עבור עצמי משהו טוב (במידת האפשר כמובן).
אני יכולה להיזכר שהעובדה שאדם מסוים לא רוצה להיות בחברתי אינה אומרת שום דבר לגבי. אני יודעת מה אני וברור לי מה היכולות שלי, החוזקות שלי וגם מה החולשות לי ולכן אני יודעת שההחלטה שלו קשורה רק אליו. הוא מסיבותיו החליט לא להיות בקשר. זה לא פוסל אותי.
ד. בחירת תגובה יותר עניינית ונעימה
בשלב הבא, אני בוחרת דרך תגובה- להגיב ממקום אחר, לא מהתגובה האוטומטית שלנו אלא תגובה הגיונית ויעילה. כזו שאינה מופעלת מהמקומות הרגשיים הקשים שלנו- תחושות הכעס, זלזול, חוסר אונים, אלא מגיעות ממקום שבו אנו מרגישים חזקים ויודעים מי אנחנו ומה הכוחות שלנו.

כלומר, אם נחזור לדוגמא מקודם- אני אזכר בכוחות שלי ואפעל מול אותו אדם ממקום של השלמה עם עצמי ואז אוכל להגיב בצורה עניינית ולומר "אמרת שאתה לא רוצה שנהיה חברים יותר ואני מכבדת את ההחלטה שלך" או "אמרת שאתה לא רוצה שנהיה חברים יותר, חבל לי כי אני חושבת שאנחנו נהנים מאד יחד ויכולים לפתור את הבעיות שיש בינינו. היית רוצה שננסה?" זו תגובה עניינית ומקדמת.

להרחבה בנושא אתם מוזמנים להיכנס למאמרה של חלי ברק שטיין- פסיכולוגית חינוכית מומחית:

https://www.hebpsy.net/community.asp?id=93&cat=article&articleid=2551

לפני המשחק

א. הסבירו לתלמידים: הפעילות שלנו עוסקת בהיעלבויות. בזמן הפעילות עליכם להיות רגישים כלפי חבריכם ולשתף אותם בתחושה שלכם בזמן הפעילות, כדי שתוכלו ללמוד מאחרים ולעזור זה לזה.
ב. הסבירו את חוקי המשחק הכתובים בחלק 'פעילות לתלמידים'.

להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק

א. 'כאן ועכשיו' על מנת להעמיק את הדיאלוג – השתמשו במצבים, שעולים בקבוצה 'כאן ועכשיו', כהזדמנות לדבר על נושאים רגשיים רלוונטיים לקבוצה ולנושא. דוגמה: אם תלמיד או תלמידה מעירים למישהו, בררו עם מי שהעירו להם מה הם מרגישים – האם נעלבו? תוכלו לומר: "קיבלתם עכשיו ביקורת מחבר/ה. האת תרצו לשתף אותנו בתחושה שלכם? הקפידו לגלות להיות רגישים, ולא ללחוץ לשתף.
ב. חשיפה אישית – ספרו על עצמכם, כדי לעזור למשתתפים, כדי לשמש מודל אישי, וכדי לתת הכשר (לגיטימציה) לרגש מסוים בקבוצה. דוגמאות: "כאשר הייתי בגילכם, נעלבתי מ…, וכך עשיתי: …"; או "גם היום, כאדם מבוגר, אני נעלבת, כאשר…". תוכלו לתת דוגמה מהכיתה: מורים יכולים להיעלב מתלמידים שמפריעים, כי הם חשים שמזלזלים בהם ולא מתעניינים בדבריהם. אך המורים יכולים לבחור לא להיעלב אלא לחשוב, למשל, "התלמידים מפריעים, כי הם מוטרדים בגלל עניינים אחרים. איך אוכל לפתור את הבעיה?"
ג. הקשבה פעילה – התמקדו בנאמר, הקשיבו ללא דיבור וללא תגובה מידיים, ללא הכנסת פרשנויות משלכם, בכוונה אמתית להבין את הנאמר.
חשוב לשדר הקשבה גם בשפת הגוף: פונים אל המדברים, קושרים קשר עין, מהנהנים, הבעות הפנים הולמות את הנאמר, ואומרים מדי פעם: "אני מקשיב/ה". במיוחד בנושא שלנו, שעלול להעלות תגובות רגשיות, חשוב לשדר לתלמידים שאתם נמצאים אתם, קשובים להם ומעוניינים לעזור להם. הקשבה פעילה תעביר לתלמידים מסרים כאלה.

להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק

א. סבב
שאלו :
1. איך אתם מרגישים עכשיו, אחרי שעסקנו בנושא הזה? מועקה? הקלה? אולי מישהו מוטרד ממשהו?
2. כיצד הרגשתם במהלך המשחק?
3. האם למדתם משהו חדש?
4. האם תרצו לשאול משהו את מישהו מהמשתתפים?
5. האם תרצו לשתף את הקבוצה במשהו נוסף?
ב. יצירה
1. הדפיסו את כרטיסיות המשחק פעם נוספת, והכינו בריסטול גדול מחולק באמצע לשתי עמודות: 'נעלבתי' ו'לא נעלבתי'.
2. התלמידים ידביקו את הכרטיסיות בעמודות, כפי שהחליטו במשחק. תוכלו להוסיף כרטיסיות ריקות, כדי שהתלמידים יכתבו בהן מצבים, וידביקו אותם בעמודות.
3. לאחר שהתלמידים יקשטו את הבריסטול, תלו אותו בכיתה.