הנחיות
בפעילות זאת ארבעה שלבים.
שלב א: סיפור
הסוד של עופרי / שירה גודמן
– "דביר, מה קורה לעופרי בזמן האחרון?"
– "לא יודע. מה קורה לה? לא שמתי לב שקורה משהו…"
– "לא שמת לב שהיא מתחמקת מהחבורה?"
– "מה פתאום, נתי! זה סתם נדמה לך!"
– "לא נדמה לי שום דבר. כבר חודש שהיא לא באה אתנו לאכול פיצה בעיר. גם לשני הסרטים היא לא הצטרפה אלינו.
ואתמול גליה ואני הצענו לה להסתובב אתנו בקניון, והיא שוב התחמקה."
– "אז מה זה אומר, לדעתך?"
– "אני לא יודעת, אבל משהו עובר עליה, ואנחנו לא יכולים כך סתם לעבור לסדר היום."
– "שאלת אותה?"
– "בטח ששאלתי! אבל היא שותקת כמו דג. היא אומרת שהיא לא יודעת על מה אני מדברת, ושזה סתם צירוף מקרים. אבל אני יודעת שמשהו לא בסדר!"
דביר ואני ישבנו על המרפסת ופיצחנו גרעינים. אנחנו אוהבים לעשות את זה לפעמים, לפנות ערב, כשהשמש יורדת ורוח נעימה מתחילה לנשוב. אח – איזה כיף שהקיץ הגיע. אני כל כך אוהבת את הקיץ. אני אוהבת גם את החורף, אבל השנה הוא היה קשה במיוחד, ועכשיו אפשר כבר להוריד את כל השכבות ולבלות כל היום בחוץ!
דביר עדיין לא הבין על מה אני מדברת, אבל אני ידעתי שמשהו לא בסדר אצל עופרי, ושהיא לא רוצה לגלות. לא כעסתי עליה. אני מבינה שיש דברים שילדים רוצים לשמור לעצמם, ושלא כל דבר צריך לספר. אבל פשוט דאגתי לה.
אנחנו מכירות מאז שנולדנו בערך, ואנחנו חברות קרובות מאוד. בדרך כלל, עופרי מספרת לי את מה שמטריד אותה, אף הפעם ראיתי שלא טוב לה, והבנתי שהיא פשוט לא מעוניינת לדבר על זה. דאגתי לה. רציתי לעזור. קשה לראות חברה סובלת, ואפילו לא לדעת למה…
בסוף, זה התגלה לי. שמעתי את אימא ואת אבא משוחחים במטבח. זה היה בשעת לילה מאוחרת, לא הצלחתי להירדם, והם לא ידעו שאני שומעת אותם. התברר לי שפיטרו את אבא של עופרי מהעבודה, ושהמשפחה שלה עוברת תקופה קשה. אימא אמרה שהם לא רוצים לדבר על זה, ושהילדים גם לא מספרים. "אני חושבת שהם טועים," היא הוסיפה, "אסור לשמור הכול בבטן. צריך להוציא את הדברים החוצה. לדבר עם חברים – זה עוזר, ואולי אפילו היינו יכולים לעזור, אילו היו משתפים אותנו…"
עכשיו הבנתי הכול! בגלל זה היא לא רוצה לצאת לבלות, היא פשוט לא רוצה להוציא כסף. והיא מתביישת במה שעובר עליהם, לכן היא לא משתפת את החברים. עכשיו היה לי קשה עוד יותר להירדם, כי לא ידעתי מה לעשות.
האם להגיד לה שאני יודעת, אולי אם הם היא תדע שאני יודעת, יהיה לה יותר קל לדבר אתי? ואולי עדיף לשתוק? אם היא לא רוצה שיידעו, אני אביך אותה! ומה אני הייתי רוצה, אילו הייתי במקומה? – אני אוהבת לדבר ולשתף, לי זה עוזר. אני שונאת להסתיר דברים, וכשיש לי סוד, זה מעיק עליי מאוד.
אבל, בעצם, אף פעם לא הייתה לי בעיה כזאת רצינית…
מחר בבוקר אתפוס את דביר לשיחה. אולי הוא יעזור לי להחליט מה לעשות בקשר לעופרי. ומה אתם הייתם עושים?
דף לתלמידים:
נקודות לבירור אישי:
1. על מה נתי משוחחת עם דביר?
2. מדוע נתי דואגת לעופרי?
3. מהי הבעיה של עופרי?
4. האם עופרי מספרת על הבעיה שלה לנתי או לחברים אחרים? מדוע?
5. כיצד הוריה של עופרי מתייחסים לבעיה?
נקודות לעבודה קבוצתית:
1. "היא שותקת כמו דג" אומרת נתי על עופרי.
האם התלבטתם פעם אם לשתף חבר/ה בבעיה שהטרידה אתכם?
2. "לדבר עם חברים – זה עוזר" אומרת אמא של נתי.
האם גם אתם מרגישים ששיחה עם חברים על בעיה יכולה לעזור? כיצד?
3. "היא מתביישת במה שעובר עליהם, לכן היא לא משתפת את החברים" נתי חושבת על התנהגותה של עופרי.
האם, לדעתכם, יש לעופרי במה להתבייש? האם, בכלל צריך להתבייש כשיש בעיה?
4. "אני שונאת להסתיר דברים, וכשיש לי סוד, זה מעיק עליי מאוד" מספרת נתי על עצמה.
ואתם? אם משהו אישי מטריד אתכם, ואתם לא רוצים לגלות לאחרים, איך זה משפיע עליכם? האם זה קשה?
הצעות הפעלה לדיון כיתתי
מה היה קורה, אילו…
1. קראו את ארבעת המשפטים המתארים מצבים מתוך סיפורי ילדים מוכרים. בחלק מהסיפורים הגיבורים שיתפו אחרים בבעיה שלהם, ובחלק אחר הם לא סיפרו.
2. עבדו בקבוצות וכתבו המשכים משלכם. ראו מה קרה למי ששיתף אחרים, ומה קרה למי שלא עשה זאת.
3. הקריאו בכיתה את מה שכתבתם או הציגו זאת.
* מה היה קורה, אילו… סבא אליעזר לא היה מספר לסבתא, לנכדיו, ולאחרים, שאינו מצליח להוציא את הגזר?
* …אופיר היה מספר לחבריו שבבית שלו אין בכלל תירס?
* …סינדרלה לא הייתה מספרת לפיה שלא לקחו אותה לנשף ושאין לה שמלה ללבוש?
* …סלי ואני לא היינו מספרים לחתול תעלול, שמשעמם לנו בבית ושאין לנו במה להשתעשע?
שיר
לשפוך את הלב
לפעמים זה כיף,
זה עוזר לי להרגיש טוב יותר.
אך יש דברים שאני
שומר לי לעצמי
ומעדיף פשוט לא לספר!
* אילו דברים אתם מעדיפים לשמור לעצמכם? מדוע?
התרסה:
ובשביל מה יש חברים? אם איננו רוצים לשתף חבר או חברה בבעיות שלנו, סימן שהם לא חברים אמיתיים!
תגובה:
לפעמים אנחנו לא מרגישים צורך לשתף חברים. מספיק שאנחנו יודעים שהם קיימים ושהם אוהבים אותנו.
אירוע:
טלי החליטה לא לשתף אחרים בצרות שלה: יש לה בעיה בברך, והיא תצטרך לעבור ניתוח! בינתיים היא משתמטת משיעורי התעמלות, וכשהיא כבר באה, היא בקושי מתעמלת. המורה חושבת שטלי מדלדלת ולכן היא כועסת עליה. גם לטיול השנתי היא הודיעה שלא תבוא, אבל היא לא מספרת לאף אחד מה הסיבה לכך. במקום זה היא אומרת שפשוט לא בא לה לצאת, וחוץ מזה, טיולי הליכה זה לחנונים…
* מדוע, לדעתכם, החליטה טלי לא לספר על הבעיה הרפואית שלה? האם אתם חושבים שטלי צודקת בהחלטתה?
* מה קורה כתוצאה מכך שטלי שומרת על הבעיה שלה לעצמה?
תרגיל:
למה אני לא מספר על הבעיה שלי?
1. לפניכם כמה סיבות לכך שילדים לא מספרים על בעיה.
2. עבדו בקבוצות. כל קבוצה תמציא אירוע או סיפור לסיבה אחת שתקבל.
3. הציגו את האירוע שהמצאתם, והכיתה תנחש מהי הסיבה שהתבקשתם להדגים.
א. אני מתבייש/ת במשהו שעשיתי.
ב. אני מתבייש/ת במשהו שקשור למשפחה שלי.
ג. אם כולם יידעו – הם יתרחקו ממני.
ד. זה משהו אישי, שאני לא רוצה שיידעו עליי.
טיעון:
אם לא נשתף אחרים בבעיה שלנו – לא נוכל לקבל עזרה ולפתור אותה!
תגובה:
לא תמיד אפשר לעזור!
ואם אי אפשר לעזור באופן מעשי, האם תמיכה ועידוד אינם עזרה חשובה?
תרגיל סיכום:
לספר או לא?
1. לפניכם שלושה מקרים של בחירה של ילדים לא לשתף אחרים בבעיה שמטרידה אותם.
2. באילו מהם יש לדעתכם הצדקה לכך?
3. האם תוכלו להציע לילדים כיצד לנהוג? (למשל: לספר רק לחבר טוב אחד, לשתף את ההורים או אח/ות גדול/ה…)
א. הוריה של נירה מתגרשים. נירה סובלת מכך מאוד, היא לא מרוכזת בשיעורים, ואין לה חשק להשתתף בפעילויות חברתיות. נירה אינה משתפת אחרים בבעיה שלה – גם לא את המורים ואפילו לא את החברים.
ב. תמר מרגישה שהיא מידרדרת בלימודים. החומר קשה לה, היא לא מבינה את ההסברים, וקשה לה להתרכז, אך היא חוששת לספר על כך להורים ולאכזב אותם.
ג. נמרוד ורועי היו חברים טובים, ועכשיו הם לא מדברים זה עם זה. על אף שרבים מתעניינים, אך הם לא מוכנים לספר על כך, אפילו לא להורים! מה הייתם מציעים לעופרי (מהסיפור) לעשות בעקבות מה שקרה במשפחתה?
