תוכן
עובדות לגבי גמגום
גמגום המופיע בשלב התפתחות השפה אצל פעוטות, (שזכה בטעות לכינוי "חוסר שטף התפתחותי"), מופיע אצל כ-5% מכלל הילדים בגיל הרך. באופן טבעי, מצב זה עלול לעורר תהיות או דאגה אצל הוריהם. אצל כ 80% מהילדים הללו, תקופה זו חולפת והגמגום נעלם. רק אצל 1% מהאוכלוסיה הכללית, הגמגום נשאר והופך לכרוני.
כיום לא קיימת עדיין אפשרות לנבא מי יהיו אותם ילדים.
כיצד נשמע גמגום?
מאפייני הגמגום משתנים מילד/ה לילד/ה והם עשויים להישמע כך:
- חזרה על מילים, על הברות או על צלילים. לדוגמה: "אני אני אני אני אני רוצה לשחק בפזל" או "א א א א אני רוצה לצאת החוצה".
- הארכת צלילים. לדוגמה:"שששששששששששששלום".
- חסימות. הילד/ה נראים כמנסים להגיד דבר, אך אינם מצליחים להפיק צליל.
- מילות "פקק". הוספה של מילים או של הברות, בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה.לדוגמא: "א אני אם רוצה לשחק עם א ירון"
מהו מקור הגמגום?
הסיבות המדויקות לקיומו של גמגום עדיין אינן ידועות, ואולם, מרבית החוקרים סבורים בימים אלה כי גמגום נחשב למצב נוירולוגי המפריע בהפקת דיבור. אצל אנשים מסוימים הנטייה לגמגום עלולה להיות נטייה תורשתית. למרות שההפרעה בדיבור לעיתים מופעלת על ידי גורמים רגשיים או גורמים נסיבתיים, הרי שבבסיסו הגמגום הוא נוירולוגי ופיזיולוגי, ולא פסיכולוגי.
התגובה של הילד ושל סביבתו לגמגום
יש ילדים החווים תקופת גמגום ואינם מודעים כלל לעניין.
ילדים אחרים, מודעים לגמגום אבל אינם חשים תסכול בשל כך.
יש גם ילדים המגיבים לכך בצורה קשה. ילדים אלו יתאמצו להימנע ממצבי גמגום, למשל, על ידי דחיפה חזקה יותר של הדיבור החוצה, מצמוץ בעיניים, דיבור בצורה שונה וכדומה. ככל שהילד יתאמץ להימנע מלגמגם, או שיימנע ממצבי דיבור בגלל הפחד להיקלע למצב של גמגום – כך הגמגום יחמיר.
תגובת הסביבה לגמגום:
בהעדר הדרכה והכוונה מתאימים, תגובת סביבתו של הילד/ה (הורים, משפחה, חברים, הגננת) עלולה לכשלעצמה לגרום לילדים להתאמץ להימנע מגמגום.
מכלול תגובות אלו של הילד ושל סביבתו לגמגום, עלולים להכניס את הילד למצב של סחרור, שתוצאתו עלולה להיות החמרה של הגמגום. מתן מענה מוקדם, גם אם בהדרכת הורים בלבד, יכול למנוע את כדור השלג.
גם אם נקודת המוצא היא שסביר שהגמגום ייפסק מעצמו, הרי שהתעלמות או המתנה ללא מתן יחס מתאים, מותירה את הילד לבד עם חרדותיו, ואת המשפחה במצב של חוסר וודאות. לעתים די בפגישה אחת או שתיים עם קלינאי תקשורת, על מנת להקל על הילד ועל המשפחה ולאפשר להם התמודדות טובה בתקופה זו.
כללים להאזנה נכונה לילדים שמגמגמים
מה כן לעשות?
- העניקו לילד/ה את את הקשבתכם המלאה והאמיתית עד שהם/ן יסיימו לדבר (גם אם התוכן הנאמר לא תמיד מעניין)
- הקפידו לשמור עם הילד על קשר עין רציף, ללא הסטות מבט או הרכנת ראש.
- הקפידו על קצב הדיבור שלכם: קצב השיחה שלנו מושפע מהאחר. אם תדברו בקצב איטי (במידת האפשר) – גם הילדים ידברו יותר לאט. תפקיד האטת קצב השיחה חל על ההורה, ולא על הילד.
- אם כמה ילדים מדברים יחד השתדלו ליצור תור לדיבור (למשל: "חשוב לנו לשמוע אותך אבל נמתין עד שרועי יסיים את דבריו").
- זכרו כי הילדים האחרים מביטים בכם ולומדים מכם. תוכלו להיות עבורם מודל לשיח מכבד וסבלני עם ילד שמגמגם.
אפשר לשלב את השיח על קבלת השונה בתכנית העבודה של הגן, ובאמצעות הלמידה על קשיים פיזיים שילדים עשויים להתמודד איתם, לנטוע בקרב הילדים את יסודות הסובלנות.
מה לא לעשות?
- אל תשלימו משפטים.
- אל תקטעו את הדברים שלו/ה (אם לא תאזינו עד הסוף בסבלנות הילד/ה ינסו לדבר מהר כדי שלא תעזבו אותם באמצע הדברים. הם עלולים אף להסיק שדבריהם אינם חשובים).
- אל תעברו לנושא אחר באמצע הדברים.
- אל תעירו הערות על הדיבור ואל תתנו עצות (כגון – "תנשום", "דבר לאט")
- אל תלטפו את הילד/ה או או תגעו בו/ה באמצע הדברים.
ואם, כפי שקורה פעמים רבות, אי אפשר להקשיב באותו רגע?
ניתן לומר למשל:
"אריאל, אני עסוקה כרגע, אבל אני מבטיחה להקשיב לך אחר כך."
נשמע פשוט?
החיים שלנו כל כך מהירים , אנשים לא מקשיבים אחד לשני, קוטעים אחד את השני, כל הזמן ממהרים, כל הזמן רצים, עושים פעולות רבות באותו זמן (מכינים אוכל, משוחחים בטלפון, עונים ל- 3 ילדים שמדברים יחד…וכו')
לכן… דברו לאט והקשיבו בסבלנות.
בנוסף, טוב יהיה אם תשתפו בעצות אלו גם משפחתו של הילד.
