רקע
בחברת הילדים, דיווח על מעשים של ילדים הוא בבחינת הלשנה, מעשה שלילי ומגונה. מי שמלשין על חברו הוא בבחינת בוגד שמשתף פעולה עם המבוגרים נגד הילדים.
התלמידות והתלמידים חוששים מאוד להיות מתיוגים כ"מלשנים" או "שטינקרים" – כינויי גנאי לילדים המשתפים מבוגרים בסודות הילדים – ולכן פעמים רבות גם במקרים של פגיעה בין תלמידים שמוטב היה לשתף בה מבוגר אחראי, הילדים שומרים על כך בסוד. הפעילות מתאימה לשיעורי חינוך וכישורי חיים.
הרחבה:
מהי "עמידה מהצד"? מצב שבו אדם עד למעשה פוגעני או למעשה שאינו חברי או מוסרי, ואיננו נוקט עמדה או פעולה כלשהי כדי לעצור אותו. ה"עמידה מהצד" איננה עמדה פסיבית אלא בחירה אקטיבית שלא לפעול ולעצור את המתרחש, מאחר שבמצבים כאלה לא קיימת עמדה ניטרלית.
מדוע מתרחשת התופעה של "עמידה מהצד"? על פי אלברט בנדורה, מהוגי תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית, ילדים מפתחים סטנדרטים מוסריים כבר משנת חייהם השנייה כחלק מתהליך הסוציאליזציה. הסטנדרטים האלה מסייעים להם להחליט כיצד נכון ולא נכון לפעול ולהתנהג בעולם. הסטנדרטים האלה נוצרים באמצעות איסוף מידע על דמויות משמעותיות בחייהם, כגון הורים, מורים ואחים גדולים, ובאמצעות חיקוי הדמויות הללו והערכה עצמית המתרחשת לאחר כל מעשה.
עם זאת, לעתים הילד מוצא עצמו בדילמה בין אי נקיטת פעולה לבין התערבות לטובת צד נפגע, התערבות שעלולה לגבות ממנו מחיר חברתי. כדי שלא לאבד את תחושת הערך העצמי וכדי להקל את תחושות האשמה והבושה, הילד מפעיל מנגנונים של התנתקות מוסרית moral) disengagement) ובמצב כזה עלולה להתרחש תופעת ה"עמידה מהצד".
מה יכול למנוע התנהגות של "עמידה מהצד"? כדי שאדם יוכל לתפקד באורח מוסרי כבוגר, עליו לפתח הבנה ורגישות למצב הזולת. כלומר, פיתוח עמדתו המוסרית תהיה פונקציה של מוטיבציה פנימית (הכרה בחשיבות העניין, הזדהות ואמפתיה, הבנת חריפות המצוקה והדחיפות לפעול כדי להפחיתה, וכן תחושת חובה ערכית-מוסרית). אם היחיד נמנע מפגיעה בזולת אך ורק בשל מוטיבציה חיצונית, כגון פחד מהחוק או חשש מעונש, הוא ינהג בנורמטיביות אך לא בהכרח במוסריות.
(מתוך מאמר של אנדריאה סיון, פסיכולוגית חינוכית, שפ"ח רעננה).
