אורה גולדהירש:

אני מבינה כמה קשה להורים לשמוע על כך, שילדם מוכה ע"י ילד מהגן, וכמה מעורר מצב זה חרדה.
עם זאת, הטיפול וההתמודדות עם מצבים כגון זה שאת מתארת, חייבים להיות בידי הצוות החינוכי של הגן ואף דורש הקמת צוות מורחב במצבים קיצוניים: הגננת, המפקחת על גני הילדים בישוב,פסיכולוג/ית מהשירות הפסיכולוגי חינוכי, יועצת (אם יש), גורמים ברשות המקומית (מנהל/ת מדור גני ילדים) או אנשים נוספים עפ"י הצורך. קבלת ההחלטות בדבר הצעדים שיש לנקוט, והקשר עם הורי הילד שהתנהגותו הקשה תוארה במכתב, תיעשה רק על ידי הגורמים שצויינו.
אני מקווה שכלל הורי ילדי הגן בוטחים בצוות זה שיפעל במקצועיות לעזור הן לילד ולמשפחתו והן לכלל ילדי הגן. אין לי ספק שבחיי היום יום של הגן הצוות החינוכי שוקד על מציאת דרכים למניעת פגיעה בילדים וזו אחריותו!
מהלכים כאלה לעיתים אורכים תקופת זמן ואני בהחלט מבינה את הרגשת הורי ילדה שהותקפה, שכל יום שעובר נראה כנצח…
אני מאחלת לכל באי הגן שיחושו במהרה ביטחון ורגיעה!

ברצוני להפנות את כל המעוניינים לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, שיצא בימים אלה לאור, שעיסוקו מניעת אלימות במוסדות חינוך.
בחוזר זה יש פרק מיוחד העוסק בגני ילדים.

בברכה,
אורה גולדהירש,
פסיכולוגית התפתחותית,
מדריכה ארצית באגף לחינוך קדם יסודי,
משרד החינוך