רקע
איתור אלימות במשפחה הוא משימה קשה, שכן רוב הנפגעים אינם נוטים לדבר על מצוקתם עם קרובים או עם זרים. לפי מחקרים, קורבנות אלימות סובלים יותר מהממוצע ממחלות גופניות ופסיכוסומטיות כמו כאבי ראש, כאבי בטן, דלקות באגן, תסמונת המעי הרגיז, אסתמה ונדודי שינה.
(מתוך: דן אבן, לא סובלים דיחוי: רופאים למניעת אלימות במשפחה, nrg, 18.1.09)
… עם זאת "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עברה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה. העובר על הוראה זו דינו מאסר 3 חודשים… חובת הדיווח על פי חוק זה גוברת על חובת החיסיון המקצועי של אנשי הצוות המחויבים בחיסיון זה."
(מתוך: חוזר מנכ"ל חובת הדיווח על עברה בקטין על פי חוק וחקירת תלמידים
כקרבנות או כעדים, משרד החינוך)
כידוע, אלימות במשפחה היא תופעה קשה וחמורה. מורים מתבקשים להיות ערניים ולדווח על מקרים של ילדים הסובלים מאלימות במשפחה. מובן, שחובת הדיווח אינה חלה על ילדים ועל חברים לכיתה, אך חשוב לעסוק במודעות לנושא ובאחריות ובאכפתיות שלנו כלפי האחר.
בפעילות זאת נעסוק במקרה הבא: ילדה יודעת שחברתה סובלת מאלימות במשפחה ומתלבטת אם לדווח על כך (למורה, ליועצ/ת, למנהל/ת) או לשמור על סודה. כאמור, רוב הנפגעים נוטים להסתיר את ההתעללות, ולכן על החֶבְרָה לאתר אותם ולעזור להם. כמו כן, נעסוק בנושא "גילוי סוד" – מתי זהו מעשה חשוב ונכון, ומתי לא ראוי לגלות סודות של חברים.
