תוכן
רקע:
תופעת האלימות בבתי-הספר מקבלת בשנים האחרונות מקום מרכזי במערכת החינוך, וננקטים צעדים כדי לטפל בה. ועדת החינוך והתרבות נדרשה לדון בנושא האלימות נגד מורים בעקבות הצעה לדיון מהיר של חה"כ גילה פינקלשטיין. לדברי חה"כ פינקלשטיין, תופעת האלימות שנוקטים תלמידים נגד מורים חמורה ומדאיגה ביותר, וראויה לדיון נרחב.
במסמך שלהלן יוצגו נתונים ממשרד החינוך, התרבות והספורט ומהסתדרות המורים על תופעת האלימות נגד מורים, ויפורטו נוהלי הטיפול שהוגדרו במשרד החינוך, התרבות והספורט לשם התמודדות עם מקרים מדאיגים אלו.
2. נתונים על האלימות כלפי מורים
2.1 נתוני משרד החינוך, התרבות והספורט
פרופ' רמי בנבנישתי מבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ערך מחקר בנושא האלימות במערכת החינוך. המחקר נערך בשנת הלימודים תשס"ב,[1] ביוזמה ובמימון של לשכת המדען הראשי במשרד החינוך, התרבות והספורט.
מטרת המחקר היתה לספק משוב על היקף תופעת האלימות במערכת החינוך בישראל ועל מאפייניה מזוויות הראייה של התלמידים, המחנכים והמנהלים. המחקר מבוסס על מדגם מייצג גדול, שנכללו בו 410 בתי-ספר, 810 כיתות ו-21,577 תלמידים בכיתות ד'–י"א, 602 מחנכים ו-295 מנהלים במגזר היהודי, במגזר הלא-יהודי ובמגזר הבדואי, בפיקוח הממלכתי והממלכתי דתי.
באופן כללי, המחקר מצביע על ירידה בדיווחי תלמידים על אלימות בבתי-ספר ועל עלייה בתחושת הביטחון שלהם בבית-הספר. מדיווחי הצוות החינוכי אפשר ללמוד על מודעות גדולה יותר לסוגיית האלימות בבית-הספר ועל עלייה גדולה בהיקף פעולות הננקטות להתמודדות אתה בהשוואה למחקר הקודם, שנערך בשנת תשנ"ט.
בין הנושאים שנבדקו במסגרת המחקר עלתה סוגיית האלימות כלפי מורים.
2.1.1 מתוך ממצאי המחקר
אלימות כלפי מורים
המורים דיווחו על שכיחות נמוכה של אלימות כלפיהם.
האלימות השכיחה ביותר היתה של קללות ועלבונות (כ-16%).
פחות מ-2% מכלל המורים דיווחו על כך שדחפו אותם, איימו עליהם או גנבו מהם.
רק כ-2% מכלל המורים הביעו דאגה לביטחונם האישי ברמה בינונית ומעלה.
מעט מאוד מחנכים דיווחו כי הם נוקטים פעולות להגנה מפני אלימות תלמידים, ושיעור המדווחים כך במחקר זה נמוך במידה ניכרת משיעורם בשנת תשנ"ט.[2]
מתוך מסקנות המחקר וההמלצות בו
המחקר על אלימות במערכת החינוך שנערך בשנת תשס"ב מצביע על ירידה בשיעור קורבנות האלימות המדווחת על-ידי התלמידים. זאת במקביל לעלייה ברמת המודעות והפעילות של בתי-הספר בתחום ההתמודדות עם אלימות. להערכת החוקר, סימנים מעודדים אלו מעידים על כך שאפשר להפחית את רמת האלימות בבתי-הספר. עם זאת, רמת האלימות במערכת החינוך היא גבוהה ומדאיגה. לפיכך נראה כי יש מקום להמשיך את המאמצים הנעשים לשם התמודדות עם האלימות בבתי-הספר. ממצאי הסקר הנוכחי מצביעים על כך שהמחנכים והמנהלים חשים שהם זקוקים להכשרה ולתמיכה רבה יותר מצד גורמי משרד החינוך, הרשות המקומית וההורים. שיתוף פעולה בין כל הגורמים והשקעת משאבים מתמשכת ועקבית עשויים לתרום בהמשך המאמץ להפחית את רמות האלימות הגבוהות במערכת החינוך בישראל.
1.2 נתוני הסתדרות המורים
בשנת 1999 ערכה הסתדרות המורים, באמצעות מכון "משוב", סקר בנושא ההתמודדות עם אלימות בבתי-הספר.
יצוין כי ממצאי הסקר של הסתדרות המורים חמורים באופן ניכר מאלה שדווחו במסגרת הדוח שהוגש למשרד החינוך (דוח בנבנישתי).
להלן עיקרי הממצאים בסקר הסתדרות המורים:
כמחצית מהמורים במגזר היהודי וכרבע מהמורים במגזר הערבי העידו כי חוו לפחות סוג אחד של אלימות.
פחות מ-10% מהמורים בשני המגזרים דיווחו כי סבלו מהטרדה טלפונית.
דווח על גרימת נזק לרכבם של כ-12% מהמורים בשני המגזרים.
16.9% מהמורים במגזר היהודי ו-5.8% מהמורים במגזר הערבי דיווחו כי סבלו מאלימות פיזית.
38.1% מהמורים במגזר היהודי ו-15.1% מהמורים במגזר הערבי דיווחו כי סבלו מקללות.
3. נוהל הטיפול במקרה של אלימות כלפי מורים
במשרד החינוך, התרבות והספורט הוגדרו נהלים לטיפול באירוע של אלימות כלפי מורים. בחוזר מנכ"ל תשס"ג 6 ב' סעיף 2: פגיעות תלמידים בעובדי הוראה, נקבעו נהלים לטיפול המערכת באירועים חריגים של פגיעה פיזית, מינית או מילולית של תלמיד בעובד הוראה.
יצוין כי החוזר עוסק בפגיעה מכוונת של תלמיד בעובד הוראה, ולא בפגיעה שנעשתה בשגגה.
במקרה של פגיעת תלמיד בעובד הוראה (פגיעה פיזית או מינית), עיקרי הטיפול הם אלה:
הרחקת התלמיד הפוגע לחדר המנהל ובירור עובדות המקרה עם עובד ההוראה שנפגע ועם התלמיד הפוגע;
יידוע צוות המורים;
דיווח למפקח בית-הספר;
זימון הורי התלמיד;
בכל מקרה של פגיעה פיזית או מינית במורה תישקל האפשרות של השעיית התלמיד באופן מיידי. יצוין כי הרחקה מהמוסד החינוכי אינה תגובה אוטומטית לכל מקרה של פגיעת תלמיד בעובד הוראה. המלצה על כך צריכה להביא בחשבון את המשתנים האלה: לקיחת אחריות מצד התלמיד על המעשה והבעת חרטה, חומרת הפגיעה, גילו ומצבו האישי והמשפחתי של התלמיד ומידת שיתוף הפעולה של התלמיד ומשפחתו בתוכנית הטיפולית;
מנהל בית-הספר יזמן את הוועדה הבית-ספרית לאלימות לשם קביעת הטיפול המשמעתי בתלמיד, בניית תוכנית חינוכית ותוכנית התערבות מערכתית בבית-הספר והגדרת האחראים לביצוען;
התלמיד הפוגע יידרש לפעול פעולה מתקנת, שבה יביע חרטה על מעשהו ויוכיח כי הבין את חומרתו ואת אחריותו לו. כמו כן תישקל האפשרות לנקוט הליך של גישור בין עובד ההוראה הנפגע לתלמיד הפוגע.
נוסף על כך, בחוזר מנכ"ל תשס"ג 6 ב' הוגדרו נהלים לפעולה במקרה של פגיעה מילולית בעובד הוראה.
נושא נוסף שטופל בהרחבה בחוזר מנכ"ל תשס"א 4 ג' הוא הטיפול באלימות במערכת החינוך בסיוע משטרת ישראל.[3]
בהתערבות המשטרה עשויים להיכלל התחומים האלה: סיוע לבית-הספר בקיום פעולות הסברה, הגברת התכיפות של סיורי שוטרים ליד בתי-הספר, טיפול במקרים של הסגת גבול על-ידי הורים המפריעים לפעילות החינוכית השוטפת או המאיימים בפגיעה בצוות בית-הספר וטיפול משטרתי בתלמידים המעורבים במעשי אלימות.
בחוזר מוצע למנהלי בית-הספר ליזום פגישות היכרות עם מפקדי תחנות המשטרה, עם ראש חוליית הנוער או עם קציני הנוער הפועלים באזור בית-הספר.
ככלל, תיעשה חקירת קטינים בתחנת המשטרה, לאחר זימונם על-ידי המשטרה ויידוע הוריהם. בכל מקרה של חקירת קטין על-ידי המשטרה חלות על הקטין הזכויות הקבועות בפקודת המטה הארצי של המשטרה[4].
כל קטין שנחקר על-ידי המשטרה בחשד לביצוע עבירה מופנה, על-פי חוק, אל שירות המבחן לנוער במשרד הרווחה. בכל מקרה שתלמיד נמצא בטיפול שירות המבחן לנוער, יתאם מנהל בית-הספר את הטיפול המשמעתי והחינוכי בתלמיד בבית-הספר עם הקצין המטפל בו בשירות המבחן, עם מפקדי תחנות המשטרה, עם ראש חוליית הנוער או עם קציני הנוער באזור בית-הספר.
4. מקורות
דוחות מחקר
1. הסתדרות המורים בישראל ומכון "משוב", התמודדות עם אלימות בבתי-הספר, 1999.
2. בנבנישתי רמי, אלימות במערכת החינוך – תשס"ב, 2002.
חוזרי מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט
1. חוזר מנכ"ל 4 ג', תשס"א.
2. חוזר מנכ"ל 6 ב', תשס"ג.
שיחות טלפון
1. אלגריסי אלה, הממונה על מניעת אלימות בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, משרד החינוך, התרבות והספורט, 29 באוקטובר 2003.
2. בן-ברוך סוזי, ראש מדור נוער, משטרת ישראל. 29 באוקטובר 2003.
3. דונסקי עפרה, המשנה למזכ"ל הסתדרות המורים, 29 באוקטובר 2003.
4. שבת ציון, סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר לכוח-אדם בהוראה, משרד החינוך, התרבות והספורט, 29 באוקטובר 2003.
————————————————————————————————————————————————–
[1] בשנת תשנ"ט ערך פרופ' בנבנישתי מחקר ראשון בנושא האלימות במערכת החינוך. הממצאים העולים במחקר העכשווי מושווים לאלה של המחקר משנת תשנ"ט.
[2] אין להתעלם מכך שקיימות גם תלונות הפוכות. במחקר התלוננו תלמידים על אלימות מצד הצוות החינוכי. אחד מכל ארבעה או חמישה תלמידים דיווח שאיש צוות לעג לו, העליב או השפיל אותו. אחד מכל עשרה תלמידים אמר שאיש צוות קילל אותו בחודש האחרון. צביטות – 12.8% מתלמידי בית-הספר היסודי, 14.0% מתלמידי חטיבות הביניים ו-11.3% מתלמידי החטיבות העליונות דיווחו שקיבלו צביטות מצד איש צוות. סטירות – 10.9% מתלמידי בתי-הספר היסודיים, 10.3% מתלמידים חטיבות הביניים ו-6.4% מתלמידי החטיבות העליונות דיווחו שקיבלו סטירה מצד איש צוות. שיעור התלמידים שדיווחו על הטרדה מינית מצד איש צוות היה כ-5% בחטיבת העליונות ומעט פחות בחטיבות הביניים. בבתי-הספר היסודיים במגזר הלא-יהודי היו פי 12 דיווחים על איש צוות שנתן אגרוף או בעיטה מאשר במגזר היהודי, פי עשרה דיווחים על איש צוות שנתן סטירה ופי ארבעה דיווחים על צביטות. בחטיבות הביניים היו פי שלושה דיווחים על הטרדה מינית בהשוואה לתשנ"ט. בקרב התלמידים היהודים חלו ירידות בדיווחים על אלימות מצד אנשי צוות, בהשוואה לתשנ"ט, בשיעור גדול יותר מאשר בקרב התלמידים הלא-יהודים. נראה כי יש לבחון את הקשר בין אלימות של מורים לאלימות כלפיהם ולעיין בשתי התופעות במסגרת אקלים בית-הספר וסוגיית האלימות המורחבת.
[3] חוזר מנכ"ל זה מתייחס לכלל התופעות הקשורת לאלימות בבית-הספר, ולא למקרים של אלימות כלפי מורים בלבד.
[4] ב-29 באוקטובר 2003 פנינו אל מדור הנוער במשטרה בבקשה לקבל נתונים על מספר התיקים שנפתחו לתלמידים או להורים בגין תקיפת מורים, ונענינו כי נציג משטרת ישראל יביא את הנתונים בפני חברי ועדת החינוך והתרבות בעת הישיבה, ולא לפניה.
