תוכן
תפקידם של החוקים בחברת בני האדם הוא לארגן את דרכי ההתנהלות של החברה, להגן עליה ולדאוג לרווחתה. החוקים והגבולות הראשוניים שבהם נתקל הילד הרך הם אלה שמציבים עבורו הוריו. גבולות ברורים ועקביים יוצרים לילד הרגשת ביטחון, התורמת להתפתחותו הבריאה.
ניתן לראות הקבלה בין הגורמים הפסיכולוגיים להתנהגות של הילד לבין הגורמים הפסיכולוגיים להתנהגות של ההורה במצב של תקשורת עם הגן. דפוסי התנהגות דומים נצפים גם בנושא הצבת גבולות. לדוגמה: בגיל הינקות התינוק פועל מכוח ה-id (פרויד), הוא רוצה הכול כאן ועכשיו, יש לו קושי בדחיית סיפוקים, יש לו סף תסכול נמוך – כך גם ההורה רוצה מענה כאן ועכשיו לצורכי ילדו. הוא נפגע מהר ומגיב בסערת רגשות, הוא נוטה לכעוס בקלות ולהגיב בתוקפנות, אך עם קבלת המענה לצרכיו – הוא נרגע.
הבהרת מושגים:
חוק – הוראה, נוהל, התנהגות הקובעים מה מותר ומה אסור, דין שהוא חובה על הכול (מילון ספיר).
החוק בגן חל על כל הורי הגן, ומי שמפר אותו נושא בתוצאות. לדוגמה החוק: יש להגיע לגן בשעה שמונה. הוראה שאיחר להביא את ילדו לגן יצטרך להיפרד ממנו ליד הדלת של הגן ולא להיכנס פנימה. החוק חל על כולם.
גבול – קו המבדיל בין דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ, בין תקופה לתקופה, בין תחום לתחום, סוף, קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם (מילון ספיר).
כל מנהלת גן, בהתאם לתפיסת עולמה, מציבה את הגבולות בגנה וקובעת אותם לכלל הורי הגן. לדוגמה: אסור להגיע לגן לאחר השעה 8:30 (כל מנהלת בוחרת מהי "שעת הגג" בגנה). כאשר מנהלת הגן מציבה גבול בקשר עם הורה, ההורה מציב גבול לילדו והילד מצליח להגיע בזמן לגן. אין צורך בתירוצים כדי להסביר מדוע לא הצליח ההורה להגיע בשעה המיועדת כדוגמת: "אני עובד שעות רבות ולא רואה את בני", "יש לי תינוק קטן ואני לא מספיקה להתארגן בבוקר".
אם מנהלת הגן לא תעמוד בנחישות על קיום מדיניות הגן ואם תשדר מסר, שהאיחור הקבוע של ההורה הוא "לא משמעותי", בסופו של דבר הילד ייפגע – מפני שהוא מתחיל את פעילויות הגן מאוחר יותר ונעדר מחלקן.
מהי מדיניות בגן? זו היכולת של מנהלת הגן לקבוע ולהעמיד כללים וחוקים, להבהיר להורה מה מותר ומה אסור במסגרת הגן.
חשוב לשקף את המדיניות להורים באופן ממוקד ולא כללי. אין לומר רק "לא", "אסור", "אני לא מסכים", אלא להסביר את כוונת האיסור ולנמקו ברציונל חינוכי. למשל: מנהלת הגן יכולה לבקש לא לשלוח עם הילד ממתקים לארוחת הבוקר. הנימוק לאיסור הוא כי "כל הילדים רוצים לקבל מבנך ממתקים, הוא מסרב לתת, על רקע זה נוצרים עימותים ואלה כדאי שייחסכו". מנהלת הגן תוסיף ותאמר – "בנושא ארוחת הבוקר, אנא פנה אלי ואשמח לתת לך ולילדך מענה, כך שכולם יהיו שבעי רצון".
מדוע חשוב לשקף את מדיניות הגן להורה? חשוב לספק להורה הרגשת ביטחון, הרגשה שיש לו על מי לסמוך. כאשר מחליטים לשקף את מדיניות הגן להורה, חשוב לעשות זאת באופן חד משמעי, בעקביות ובהחלטיות. חשוב שנהלת הגן תרגיש בטוחה בצדקת דרכה, כיוון שההורים ינסו לבדוק את מידת ההחלטיות שלה. אם מנהלת הגן אינה עקבית, ההורה עשוי לקבל מסר כפול ואף סותר, וירגיש מבולבל ולא ידע איך לנהוג.
מדוע חשוב שמדיניות הגן תהיה ברורה למנהלת הגן? כאשר המדיניות אינה ברורה מתעורר ויכוח, אשר מבזבז אנרגיות נפשיות רבות ומפריע להפעלה יעילה של הגן. במקרה שההורים אינם מכבדים את מרחב הפעולה של מנהלת הגן, עם עשויים להתיש אותה, ובכך גורמים לה להיות פחות ממוקדת ופחות החלטית. הגעת הילד בזמן לגן וללא ויכוחים חיונית גם להמשך היום התקין של ההורה והילד, אך גם לשלוותה של מנהלת הגן.
מדוע קיים קושי למנהלת להיות החלטית במדיניות הגן שלה? מנהלת הגן מתקשה להיות ה"איש הרע", המונע מההורה לפעול לפי נוחיותו בלבד, ויש לכך כמה סיבות:
שכר לימוד: בגנים הפרטיים הורים משלמים את שכר הלימוד של ילדיהם. סיבה זו גורמת למנהלות הגן לחשוב שאם הן לא תאפשרנה להורה לקבל את מבוקשו, ההורה יעזוב. מספרת מנהלת: "אני מודעת לצורך להיות החלטית מול ההורה, אך כשהוא מתחיל לדרוש ולכעוס, ורוצה להכניס את ילדו לגן ולשהות בו גם אם התחיל מפגש הבוקר, אני מתקשה להתנגד לכך. אני חשה שהוא הלקוח ואני צריכה לאפשר לו, אחרת הוא לא יירשם לגני".
חוסר ביטחון: מנהלות גן שלא למדו את התפקיד הניהולי באופן פורמלי ולא רכשו ידע מקצועי בדבר צורכיהם של ההורים, רוצות להשביע את רצון ההורים, אך אינן יודעות כיצד. וכשהן חוששות שההורה יעזוב את הגן, הן, שלא במודע, מרצות את ההורה ואינן עונות על צרכיו. מצב זה יוצר מחד, מנהלת מתוסכלת ומאידך, הורה שאינו שבע רצון.
חוסר הבנה של מאפייני התנהגות ההורים והכרה בנחיצות שיקוף מדיניות הגן להורים מתפתחת אצל מנהלות הגן במהלך השנים. מנהלות גן וגננות שעדיין לא רכשו מודעות חינוכית והבנה בדבר צורכי ההורים, יתקשו להיות נחושות והחלטיות ביחסיהן עם ההורה. כך למשל, חלקן עלולות להיות נוקשות מדי כשייתקלו בסירוב של ההורה להביא את ילדו בבוקר בזמן, וחלקן עלולות לוותר על עיקרון זה, מתוך הנחה מוטעית ש"זה לא נורא ואין לי מה לעשות מולו".
קשיים בהפעלת סמכות – יש מנהלות המתקשות להתמודד במצבי עימות בכלל ולא רק עם ההורים. הן מפרשות בטעות עמידה על הזכויות וביטוי על צרכים אישיים כמעשה תוקפנות הרסני.
התנהגויות נפוצות של מנהלות גן וגננות בעמידה על עקרונות הגן קשיים אלה ואחרים של מנהלות גן/גננות בעמידה על עקרונות מדיניות הגן מול מול ההורים, גורמים לכך, שגננות עלולות לוותר על שיקוף המדיניות להורה ולהסתפק בעמידה על עקרונות מעטים מדי, או שהן עלולות לשקף מדיניות מוגזמת ונוקשה מדי או לשקף מדיניות לא ברורה ולא עקבית.
דוגמה להסתפקות בעקרונות מעטים מדי: ההורה מסרב להחליף לילדו ספר בתוך "תיק ספר" מיוחד המיועד לכך. הגננת משתדלת לא להלחיץ ואומרת לעצמה "לא נורא, שיבוא ללא תיק לספר, מה כבר יקרה לספר".
דוגמה לשיקוף מדיניות מוגזמת ונוקשה מדי: ההורה שמסרב לקבל את שיבוץ בנו לכיתה של הצעירים בגן. מנהלת הגן בתגובתה מדגישה כי זוהי ההחלטה. אמירה זו מתפרשת כמדיניות גן נוקשה. מדיניות נוקשה יוצרת מרחק גדול מדי בין מנהלת הגן לבין ההורים, אינה מאפשרת ספונטאניות, יוצרת הסתגרות מצד ההורה או מובילה למאבקי כוח מתישים.
אומרת מנהלת גן: "למדתי איפה להתעקש ואיפה לא. הבנתי שכאשר אני מתעקשת כל הזמן, בסוף הם ינצחו. הגדרתי לעצמי מחדש מהם הקווים האדומים שלי, שעליהם אני לא מוכנה לוותר. למשל, תשלומי שכר לימוד בזמן, עמידה על ה"אני מאמין" שלי. לעומת זאת, נושאים שבעבר התעקשתי כמו: אם ההורה מגיע לקחת את בנו ב-12:30 ולא ב-13:00, עליהם אני כבר לא מתעקשת".
במקרה של שיקוף מדיניות לא ברורה ולא עקבית יש נטייה לצבור תסכולים, ורק כאשר העניינים מחמירים, בבחינת "הגיעו מים עד נפש" ו"ההורה עובר כל גבול!", הגננות פועלות בצורה אימפולסיבית ומציבות גבולות בחמת זעם. ואז ההורה נבהל, מתבלבל, אינו מבין מהי המדיניות של הגן, חווה את חולשת מנהלת הגן ותוהה לגבי ההמשך. מנהלת הגן עצמה נבהלת גם היא מעוצמת ההתפרצות, מנסה לפצות את ההורה ומבלבלת אותו עוד יותר. בהמשך היא תימנע מלהיות נחושה ותמשיך להפנים את תסכוליה עד ההתפרצות הבאה. כך נוצר תהליך מעגלי שלילי – מעגל מסלים, של שיקוף מדיניות לא ברורה ומבולבלת. דיאנה באומריינד (Baumrind, 1995) מצביעה על תהליך התפרצות של מנהלות גן כלפי הורי הגן כמתרחש דווקא אצל מנהלות ותרניות. הן צוברות תחושות כעס וחוסר אונים, ואלה מובילות אותן בסופו של דבר להתפרצויות זעם.
מעגל מסלים של שיקוף מדיניות לא ברורה להורים (באומרינד)
1. מנהלת הגן משקפת את מדיניות הגן להורה.
2. ההורה אינו מקשיב למנהלת הגן.
3. מנהלת הגן פועלת אמוציונאלית ופוגעת בהורה.
4. ההורה נבהל, מתבלבל ואינו מבין מהי מדיניות הגן.
5. מנהלת הגן נבהלת מעוצמת ההתפרצות, מנסה לפצות את ההורה ומבלבלת אותו.
6. ההורה אינו מעריך ואינו מכבד את מנהלת הגן.
הצעות לדרכים רצויות לשקף מדיניות גן ברורה להורים
יחס כבוד להורים: יש לנהוג כבוד בהורה, שימוש בהתבטאויות פוגעות יוצר אנטגוניזם של ההורה כלפי המנהלת והגן.
דרישה מן ההורים לנהוג כבוד בגננת בהתאם למעמדה ולצרכיה: חשוב שמנהלת הגן תקפיד לדרוש מן ההורים לכבד את צרכיה כאדם וכאיש מקצוע. ניתן לומר להורה – "אני מבינה שאתה כועס, אך בוא נשוחח בפעם אחרת, כשנוכל לשוחח באופן רגוע ושקול".
מתן דוגמה אישית: לא ניתן לבקש מההורה להגיע בזמן לאסוף את הילד מהגן אם הגננת עצמה פותחת בבוקר את הגן באיחור.
יצירת שקיפות של מדיניות הגן: חשוב שההורה ידע מראש מהי מדיניות הגן.
מתן הסבר הגיוני קצר מלווה בנימוק: חשוב לשקף את המדיניות בהסבר הגיוני קצר. למשל, "אין לגמול את הילד עכשיו, כי הוא עדיין לא בשל" ולהסביר למה, או "אתם חייבים להגיע עד 8:30 כי…". ההסבר צריך להיות ברור ורגוע ולכבד את ההורה.
להפגין נחישות ותקיפות: לטווח הארוך נחישות מנהלת הגן תמנע חיכוכים וויכוחים בינה לבין ההורים.
להבהיר נהלים מראש לגבי התוצאות של אי השמירה על הכללים: "בפעם הבאה כשתאחר לקחת את בנך עם תום יום הלימודים בגן, תיאלץ לשלם __ ₪"
לעודד באמצעות חיזוקים חיוביים: לשקף להורה התנהגויות רצויות של עמידה בכללים ולהימנע מהערות על התנהגויות שליליות. לדוגמה הורה שיוצא מהעבודה באמצע היום כדי לשוחח עם מנהלת הגן על בנו מן הראוי לומר לו: "אני מודה לכם שהגעתם בשעה 13:00 לשוחח על בנכם, אני יודעת שזה לא היה פשוט…" השיקוף יכול להיות גם על מעשים קטנים הנראים חסרי משמעות.
לנקוט במדיניות של תוצאות טבעיות והגיוניות: חשוב שיהיה קשר ברור בין תגובת מנהלת הגן לבין המקרה. לדוגמה: יש לערוך הסכם עם ההורה: "אם אתה מגיע לפני מפגש הבוקר אתה יכול להיכנס עם ילדך לגן, ואם לא, התוצאה הטבעית תהיה פרידה ממנו בכניסה לגן". תגובה שאינה קשורה למעשה יוצרת התמרמרות, ואינה משיגה את מטרתה. ככל שמנהלת הגן תקדים לקבל את ההורה כלקוח בעל צרכים ולא כלקוח שיש לרצותו בכל מחיר, כך יגבר הסיכוי שתהליך שיתוף הפעולה בין הגן וההורים יצליח.
