חלי ברק שטיין:

אני מבינה את התסכול, אתם רואים ילדה במצוקה, ואין דרך לשפר את מצבה.
כתבת שההורים לא משתפים פעולה, מה הכוונה? אולי המציאות של הילדה מאיימת עליהם והם מעדיפים להכחיש ולהתעלם.
מולכם לפחות. אני מבינה שיש לה מטפל, כך שאין התעלמות מוחלטת מהבעיה.

יתכן ואפשר לעשות משהו עם הילדה עצמה, במסגרת הכתה לפחות. להעביר מסר של משמעת לכולם, שאין אפשרות לבודד אותה בכתה עצמה. כלומר, צריך לשתף איתה פעולה. אולי דרך המסר הזה של המורה, הם ילמדו להכיר אותה אחרת. בנוסף, אפשר לעבוד עם הכתה על מסרים חברתיים של איך מתנהגים כשלא מחבבים מישהו, ואיך מביעים ביקורת. כמובן, שלא כדאי להתמקד בה, אלא לדון בנושא באופן כללי, וזה בודאי יהיה רלוונטי לעוד ילדים. לדעתי ולפי נסיוני, כשיש נידוי כה אלים נגד ילדה, זו בעיה של הקבוצה. בעצמך כתבת שעוד ילדים סובלים מהתופעה, ולכן צריך לעשות עבודה מערכתית על הנושא. של ויסות רגשות, וויסות אלימות… הם בגיל ההתבגרות, ויש עוד מה ללמד אותם.

בנוסף לכיוון המערכתי, אם את מתרשמת שיש משהו בהתנהגות הילדה שמלבה את האנטי נגדה, נסי אולי להדריך אותה 'בארועים קטנים' לנסות להגיב אחרת…אולי היא תלמד להתנהג בצורות יעילות יותר מול הילדים.

מקווה שאלו כיווני פעולה, שאת יכולה להעזר בהם,
בהצלחה,

בברכה,
חלי ברק שטיין

09-7624041 (להתקשר אחרי 16.00)