תוכן
בשני העשורים האחרונים ישנו תהליך גובר של שינויים דמוגרפיים מהירים בישובים קטנים כמו גם בשכונות עירוניות: קיבוצים ומושבים מוסיפים שכונות קהילתיות, ישובים קהילתיים מתרחבים ובישובים הותיקים ובשכונות הערים יש תוספת של בניה מאסיבית. שינויים אלה מגדילים במהירות את האוכלוסייה, משנים את הרכב הקהילה ולמעשה יוצרים פעמים רבות שינוי קהילתי משמעותי.
במאמר הנוכחי אתאר כיצד תהליך זה של שינוי המרקם החברתי בשכונה או בישוב, מהווה בסיס למפגש עמדות, ערכים ותפיסות עולם. שינוי המפגיש אוכלוסיות מהווה כר טבעי לתהליכים חברתיים. אלה מתרחשים ובאים לידי ביטוי במקומות שונים, בעיקר במקומות בהם קיים מפגש של הורים, כמו במסגרות החינוכיות. במאמר הנוכחי אתרכז בשינוי ובהשפעתו על המתרחש בגן הילדים. אסביר כיצד התהליך שההורים עוברים מתבטא בהתנהגותם של הילדים, ומדוע בגן הילדים הביטוי עשוי להיות חזק ועוצמתי. שינוי זה יוצר סערה ומתח בגן הילדים. המתח מוביל פעמים רבות להתנגשויות בין ההורים לצוות ויכול לגרום להחלפת צוות הגן והגננת, גם אם אלו תפקדו באופן משביע רצון וזכו להערכה בשנים עברו. בפועל, צוותים וקהילות מופעלים על ידי ההתרחשויות "הדרמטיות" המתחוללות בשטח. המודעות לכך ששינוים חברתיים בקהילה עלולים להשפיע על המתרחש בגן, יכולה לסייע לקהילה להתמודד עם המתרחש. במאמר אשרטט דרכי פעולה אפשריות שקהילה יכולה לנקוט כדי להיערך מבעוד מועד להשלכות של השינויים הללו. כדי להציג את הבעיה בצורה הפשוטה והשכיחה שלה, אתחיל בדוגמה מעשית ומפורטת להצגת התפתחות אפשרית:
גן ילדים שליו היה במושב. צוות הגן כלל גננת ותיקה, סייעת שעובדת איתה 15 שנה ובין 20 ל 28 ילדים בגן תלת גילאי. הגננת גידלה כבר דור שני של ילדים, ההורים שהביאו את ילדיהם, היו חלקם "ילדים של הגננת" בעצמם. הגננת נתפסה כגננת חמה, מסורה, רכה ונעימה. לקראת בניה של שכונה קהילתית חדשה במושב הייתה ציפייה לגידול במספר הילדים ואכן הגן גדל בעקבות הגעת החדשים לכשלושים הילדים. במפגש ההורים, שאלו ההורים החדשים שאלות מדוקדקות על סדר היום, האוכל בגן, הנהלים ועוד. שני זוגות הורים ביקשו להיפגש עם הגננת בנפרד והביעו חשש לגבי המעבר. הגננת הרגיעה כללית והודיעה ששבוע או שבועיים אחרי תחילת השנה תכנס שוב את ההורים.
שנת הלימודים החלה והילדים שהגיעו מגנים שונים החלו תהליך קליטה. מספר הורים, בבואם לקחת את הילדים אחרי הצהרים, התרעמו בפני הסייעת שאינם מקבלים הסבר מספיק מהגננת עצמה לגבי המתרחש בגן. הסייעת לא רצתה לצער את הגננת ולכן התמהמהה מלספר לה את שנאמר. שניים מהילדים השתוללו בשבוע הראשון ונשכו זה את זה. הילדים ספרו זאת בבתים ובשבילי הישוב התלוננה אמא אחת על 'האלימות בגן'. הסייעת, מתוך כוונה חיובית ורצון להרגיע, הגיבה בכעס כלפי אותו הורה אחר ששאל לגבי המתרחש ואמרה "דבר לא קורה, סתם הילדים מתקשקשים". החל להיווצר רחש ואי שקט בקרב מספר הורים בישוב. הגננת לא הייתה מודעת למצב ואת המפגש המובטח החליטה לדחות לאחרי סוכות. בינתיים ניסתה להתמודד בדרכי נועם עם אי השקט שהחל להתבטא אצל הילדים. חגי תשרי מצאו חלק מקבוצת הילדים מתקשים להיכנס לסדר ולשגרת יום וחלק מההורים חסרי מנוחה, מודאגים או חשדניים כלפי התנהלות בגן.
הקושי של כמה ילדים למצוא את מקומם במסגרת החדשה הוביל את הילדים להתארגן בקבוצות כוחניות ובגן נוצר מאבק בין שתי קבוצות בנים. הגננת שראתה את ההתרחשות ניסתה לשוחח, יצרה פעילויות שמשלבות בין הילדים להפגת
המתח בין הקבוצות וניסתה לפייס. הגננת התקשתה לקיים את מפגשי הצהרים עם כולם. אחד הילדים שהרחיקה מהמפגש עקב קשיי ריכוז והתנהגות אמר לאמו שבגן נענשים בהוצאה ממפגשי הצהרים. האם הכועסת התייצבה בבקר לדבר עם הגננת וזו ניסתה להסביר לה את המצב לאשורו. השיחה, לה לא התכוננה הגננת, נוהלה בנוכחות הורים אחרים שכרו אוזן קשבת לתלונות האם. ההסברים הרגיעו, אבל מבוכת הגננת והמהומה שהתרחשה גרמה להורים לתחושה שיתכן והגננת מסתירה דברים. אולי אף להבנה, מוטעית ביסודה, שלעתים הגננת מתנהגת בקשיחות יתר. ההורים מהמשפחות החדשות החלו להתייחס אל הגננת ואל הצוות בחשדנות וחשו תחושת אכזבה. במקביל התגברה בגן אווירה סוערת וכוחנית בין הבנים ובצורה אחרת גם בקרב הבנות. מעט מאד לכידות או אווירת שיתוף היו באותה תקופה בגן. הגננת חשה מבוכה ועייפות רבה והתקשתה לשתף את גורמי הייעוץ. למפקחת אמרה שזו שנה קשה אבל לא פרטה. לקראת חנוכה, התרחש בין כמה ילדים אירוע שכלל פגיעה בצנעת הפרט לגבי אחד הילדים. העניין נמשך דקות ספורות. אחד הילדים ספר על כך בבית, אביו נבהל והתקשר נסער להורים אחרים. תוך זמן קצר נפוצה שמועה לגבי משחקים אסורים בגן. הידיעה הגיעה לאם הילד בו נגעו וזו פנתה במצוקה ובסערת רגשות לגננת ואיימה בפנייה למשטרה ולפקידת הסעד. הגננת שהופתעה ונבהלה, דחתה את הדברים והעבירה מסר שלפי תפיסתה הילדים בודאי מגזימים… מסר זה עורר תרעומת רבה ומחול השדים שהתחולל בעקבות שיחת הטלפון הזו היה קצר. הורים התאספו, כעסו, התאגדו ופנו למפקחת. המפקחת שלא הייתה ערה כלל לתסיסה בקרב ההורים מצאה עצמה מול טענות קשות על הפקרות, על חוסר נוכחות וחוסר יכולת לשלוט בגן. הורים הציגו דרישה חד משמעית להרחיק את הגננת מיידית ולהחליפה באחרת. ההורים העלו איום בפניה לעו"ד ולעיתונות המקומית. נערך בגן מפגש טעון עם גורמים מקצועיים, שהיה מעט מדי ומאוחר מדי יחסית לסערת הרוחות שהלכה והתפתחה. הגננת עצמה חלתה בשפעת, נקראה לברורים ותוך שבוע התבקשה להישאר בחופשת מחלה עד הודעה חדשה. בפועל, הגננת הועזבה מתפקידה בעקבות לחץ של שמונה זוגות הורים שסחפו אחריהם את רוב הורי הגן. אל הגן נכנסה גננת מחליפה, שהודיעה להורים שבגן יהיה סדר, קבעה נהלים, והחלה בתקיפות להשקיט עניינים. הגן נרגע תוך שלושה שבועות. הורים חשו בטוחים יותר, והילדים…הילדים בהשפעת הוריהם הסתגלו במהירות לאווירה החדשה בגן.
המקרה המתואר משלב מאפיינים של התרחשויות דומות שאירעו בגנים באזורים שונים ברחבי הארץ. התסריט שונה וייחודי בכל גן, אבל כיוון התפתחות התהליך דומה בכולם. גן הילדים, בעיקר גני החובה או גנים תלת גילאים (גילאי 3-6) מייצגים עולם קטן ומגוון של החברה בה גדלים ומתפתחים ילדים. חברה שבתוכה תפקידים שונים, חבורות, יחסים של גדול-קטן, גילויים ראשונים של סקרנות מינית, משחק, גילוי, למידה ועוד.
הגן כסביבה חינוכית פועל בתוך שכונה / קהילה / ישוב המתנהל בהקשר ערכי ותרבותי מסוים, שעשוי להשתנות אף הוא (על שינויים במערכת החינוך בכלל והשפעת גורמי סביבה על המערכת ראה למשל בריטברד וטביביאן-מזרחי, 2003). כאשר נקלטת אוכלוסיה גדולה, החדשים מביאים ציפיות, חששות והרגלים ורוצים להשפיע ולעצב את סביבתם החדשה.
למה בגן ?
משפחות שואפות להשפיע על הקהילה בה הן נקלטות. מדוע השפעה זו כה בולטת דווקא בגן הילדים? הילדים הם חלק מרכזי וחשוב במשפחה. קיימת מצד אחד אצל הוריהם דאגה להסתגלותם ומצד שני רצון להשפיע על דרך חינוכם וגידולם. השאלה מה קורה בגן וכיצד הוא מתפקד חשובה מאד להורים.
מעבר לכך, הגן הוא מקום המפגש של ההורים הצעירים, דרכו הם מתקשרים ומתבטאים . ישירות, ודרך ילדיהם, יחד עם ביטוי החרדות המלוות את החשש לדרך הקליטה של הילדים עצמם בחברה החדשה. הורה שלילדו קושי יהיה כמובן רגיש עוד יותר לכך. ציפיות אלו בחלקם הגדול לא מודעות, משפיעות על יחס ההורים לצוות החינוכי. לעתים נוסף מצב בו ההורים אינם משתפים את הצוות בקשיים שהיו בעבר. מתוך רצונם לפתוח דף חדש, או מחשבה שהקשיים קודם לכן נבעו מטיפול או אבחון לקוי ולא מקשיי הילד. מצב שכזה עלול להגביר את המתח ולגרום לחשדנות בין הצוות להורים.
במידה ואין דיאלוג מהותי ומקדים בין ההורים לצוות החינוכי סביב תפיסות העולם, האמונות המנחות, 'רוח הגן', ותפיסת עולמה של הגננת ושל הצוות החינוכי – ההתנגשות היא בלתי נמנעת.
בגן הילדים עוצמת ההתנגשות שונה משתי סיבות: ראשית מדובר בקבוצה קטנה יחסית בה לפרט יכולת השפעה משמעותית באופן מיידי (בניגוד אולי לסביבה הכמותית גדולה יותר המתקיימת בבתי הספר), שנית, מדובר בילדים בגילאים להם הרגישות של ההורה היא מרבית. גילאים בהם יש תשומת לב רבה לגדילה, להתפתחות ולמעברים. אנשי חינוך העובדים במסגרות של הגיל הרך רצוי שיזכרו כי לחלק מההורים החדשים הנקלטים חסרים מרחבים המאפשרים מפגש עם הורים אחרים. בדרך כלל כשאדם מגיע לשכונה או לישוב, מועט מפגשו עם המבוגרים האחרים. דרך ילדיו בגן הוא פוגש את השדה החברתי בו הוא ממקם עצמו. הוא משווה עצמו להורים האחרים. הוא פוגש את ההורים להם ילדים בני גיל ילדיו. בכך נוצר מוקד למפגש בין אישי וחברתי בין המבוגרים סביב הגן.
ברמה קבוצתית, תהליכית וערכית, אפשר למנות גורמים להתנגשות כמו :
1. התאמה כנגד הטמעה – כאשר אנו קולטים דבר חדש לתוכנו, יתכן והוא נכנס לתוך המסגרות/לתבניות/לתפיסות הקיימות -הטמעה-, ויתכן והוא משנה את התבניות הקיימות ונוצר שינוי -התאמה (פיאז'ה, 1983). כשמצטרפים לקבוצה קיימת, אנשים יכולים להתאים עצמם, או לשנות. בהעדר דיאלוג, ישנם סיכויים רבים שהבאים מקרוב ינסו לעצב, להשפיע, אפילו לכפות, על המסגרת הקיימת את רצונותיהם.
2. התלכדות כדרך ל"מאבק באויב משותף" – עקרונות הפסיכולוגיה החברתית מלמדים (שוורצוולד, 1978) כי כאשר רוצים ליצור בקבוצה לכידות, אחת הדרכים היא ליצור "אויב"/מטרה כנגדם מאגדים את הקבוצה. בתהליך קבוצתי עלול להיווצר מצב בו הפחד מאי הסתגלות, או האיום מהשינויים המתרחשים יצרו התלכדות כנגד מטרה משותפת – התנהלותו של הצוות החינוכי, למשל.
3. התנגשות ערכית, קבלת השונה ושאלות של שיווין – לעתים קרובות כאשר הורים, המעורבים בחיי ילדיהם, מגיעים לאזור בו בחרו לחיות, במיוחד אם בחרו להצטרף לקהילה מוגדרת, הם שואפים ומבקשים שהמסגרות החינוכיות ייצגו או יתאימו לתפיסות עולמם. ציפיות ושאיפות לגיטימיות אלו מביאות לעתים לדיאלוג, אם יש הנחיה והובלה. אם אין דיאלוג מונחה המצב יכול להוביל להפעלת לחצים וניסיון להשפיע בדרכים דמוקרטיות או גם כוחניות. טיפול נכון עשוי להוביל בתהליכים דמוקרטיים למצב של קבלת השונות (2001, Stokes Szanton). אולם כדי ליצור את השינוי באופן רצוי ההתייחסות היעילה לשינוי תרבותי שכזה הינה לעתים דווקא מהרמה הארגונית ולאו דווקא ברמת הפרט (אורן, 2008).
ברמת הפרט אפשר למנות גורמים להתנגשות כמו :
1. חרדות- כאשר מגיעים הורים למקום מגורים חדש, הם חוששים מההסתגלות. פעמים רבות החשש מתמקד בילדים או מושלך על הילדים. מעבר לכך קיימת לעתים תחושת אשמה כלפי הכאב הכרוך במעבר, דבר שמגביר את הרגישות כלפי הילדים.
2. קשיים אישיים של הילד/ה – הורה שילדו סובל מקשיים התפתחותיים, רגשיים או אחרים, עושה מאמץ פעמים רבות להעניק לילדו סביבה טובה ומותאמת. הילד שנכנס לגן, אם סבל בעבר מדחייה חברתית, יתכן וההורה שלו מייחל לשינוי בגן החדש בסביבה אותה בחר. הורים במצב כזה של פגיעות ורגישות, נוטים להאשים את הסביבה בקשיים ולהיות תוקפניים כלפי צוות הגן, אם הצוות לא משכיל ליצור איתם ברית של שיתוף פעולה למען ילדם, עוד בטרם להתנגשות ספציפית.
מקום הגננת
גננות עומדות בפני לחצים מכיוונים שונים. עליהן ליצור סביבה מיטבית לילדים, להיות בקשר חיובי עם ההורים, לעמוד בקריטריונים של מפקחות ומדריכות וגורמי המשרד שאחראים עליהם מקצועית ועוד. פעמים רבות גננות נוטות להתרכז בעשייה בגן עצמו ולהניח בצד את מורכבות הקשר עם ההורים (דיין, 2004). גננת יכולה להיות גננת מעולה עבור הילדים, כמו למשל במחקר המתבונן על הערכת הגננת הטובה על ילדי הגן. כגננת חמה, יצירתית, אסטטית, רגישה לצרכי הילד, אופטימית ובעלת כללים ברורים (מלחי, 2004). אבל העדר המודעות למרחב ההתרחשות בקהילה ואצל ההורים עלול לעלות לה ביוקר. באופן שגרתי התרחקות מתהליכים העוברים על ההורים והקבוצה אינם יעילים. בתקופה של שינויים משמעותיים בגן, התנהלות כזו הינה מסוכנת ומנותקת להוויה המציאותית שמתנהלת סביב (אורן 2008 ב). בגן במצב זה יופיעו מהמאפיינים הבאים :
א. תסיסה לא מוסברת – מצב של אי שקט כללי בגן.
ב. גילויים לא מובנים של אלימות.
ג. גילויים שונים של חרדות אצל ילדים.
ד. בדיקה כללית של גבולות ומאבקי כוח יוצאי דופן בקרב ההורים וגם הילדים.
ה. מתחים בין ההורים לצוות הגן, מלווים בחרושת שמועות.
ו. תחושה גוברת של דאגה אצל ההורים לגבי הנעשה בגן ואוירה של מתח ושל חשד.
סממנים אלו יכולים כמובן לבטא קשיים מגוונים, התפתחותיים, תלויי אישיות או אווירה, שאינם תוצר של שינוי קהילתי. אולם כאשר הקהילה משתנה במהירות ישנה סבירות גבוהה להתפתחות תסריט כזה. גננת המזהה תהליך שינוי סביבתי, חברתי, תרבותי בקהילה בה פועל הגן שלה צריכה להביא את הדבר למודעות קהילתה, ולחשוב על מהלכים יזומים כדי לעזור לקהילה להתמודד עם השינוי תוך פניה לעזרת אנשי המקצוע הנגישים לה (פסיכולוג/ית הגן, גורמי חינוך ברשות ואחרים). אם כבר הופיעו סימנים כמו אלה שצוינו, הדבר יכול להצביע על מצב בו ההשפעות של השינוי הקהילתי מחלחלות לגן הילדים. דבר זה מודגש בגני חובה כמובן, שם מרב הלחץ. כאשר גננת בוחרת להתעלם, להמתין, או מפספסת את המתרחש, הדינמיקה בין המבוגרים (תגובתם הרגשית של הילדים מבטאת באופן טבעי פעמים רבות את אי השקט והדאגות של הוריהם), שלא נוטה לקשר, להכרות ולהידברות, תתפתח למפגש מתוח הכולא בתוכו כעסים ותסכולים. הכעסים, למשל מאלימות שילד ספג, יופנו אל הגננת וכמאמר עליסה בארץ הפלאות, הפתרון יהיה על פי רוב מהכיוון המטפורי של "ערפו את ראשה". הגננת, באופן "הנוח" והזמין ביותר, תשלם את מחיר השינוי. גננת שיודעת שהגן אותו היא מנהלת עומד בפני תהליך של שינוי משמעותי, טוב תעשה אם תגייס לצידה שותפים פוטנציאלים לניהול ההתמודדות. כאן אנו מגיעים לתפקיד הקהילה.
מה יכולה לעשות קהילה לקראת שינוי ברמה הארגונית ?
1. יצירת שינוי הדרגתי – שינוי הדרגתי עשוי לתרום לקהילה. למשל קהילה המונה 200 משפחות שתקלוט בהדרגה 20-30 משפחות בכל פעם, סביר שלא תעבור זעזועים כמו אלו שתוארו. עיקרון ההטמעה שהוזכר יפעל, והרוב יקלוט ויכיל את המיעוט הנקלט. לא תמיד ניתן לשלוט בקצב הגדילה של שכונה או יישוב, אבל ניהול נכון של הקצב ישפיע לטובה על התהליך.
2. צוות חשיבה והנהגה– בניה מוקדמת של צוות חשיבה שיכלול ועד מקומי, ועדת חינוך, ועד הורים, צוות חינוכי וגורמים מקצועיים מסייעים כמו פסיכולוג/ית הגן (ציבורי או פרטי), עובדת סוציאלית (בקהילה המלווה בשירותי רווחה). אולם מעבר לגורמי שרות פסיכולוגי, גורמי חינוך ושירותיים חברתיים שינוי כזה מצריך בעיקר הובלה נכונה של ההנהגה. הנהגה ציבורית שתדע להוביל את השינוי בדרך שתסייע לבנות קהילה בתהליך דמוקרטי.
3. תמיכה לצוות החינוכי – קהילה העומדת לקראת שינוי כזה צריכה להכין את עצמה לתמיכה באנשי החינוך שלעתים קרובות צפויים לספוג את התוקפנות שמעורר עצם השינוי ולסבול מהחרדות הנלוות אליו.
4. תהליך מכין בקהילה – ניתן לקיים עם הותיקים ולאחר מכן עם הנקלטים תהליך הכרות, תיאום ציפיות ודיאלוג . בקרב הנקלטים רצוי לעבוד עם כלל ההורים ואחר עם הילדים, בתהליך מקדים ומלווה הקליטה. שינוי שילווה בתהליך מונחה, לאורך השנה, כדי לעזור לחדשים להשפיע ולהטביע חותם באופן יזום והדרגתי ולמנוע את הצורך לקחת שליטה או בעלות על הסביבה. ניתן גם ליזום מהלך כזה בבית הספר (להערכתי תהליך דומה עשוי/עלול להתרחש גם במסגרות חינוך נוספות). בכל מקרה תהליך הכרות ודיאלוג מקדים בקרב ההורים של ילדי הגנים, יכול לסייע לעבור את התקופה בצורה חלקה יותר.
לסיכום, כאשר שכונה או ישוב משתנים וקולטים לתוכם קבוצה של אנשים חדשים, עליהם להיות מוכנים לדיאלוג העוסק בערכים, אמונות, אורחות חיים, ותפיסות עולם. להכיל יחסים חדשים, בין יחידים ובין קבוצות, בדרך ליצירה מחדש של הקהילה. דיאלוג מקדים, המנוהל על ידי גורמים מקצועיים יחד עם גורמי מנהיגות מקרב הקהילה. דיאלוג עם הורים לשם הטמעת שינוי ארגוני / חברתי נתפס פעמים רבות כחלק מתפקידה של הגננת (לימור, 2000). יחד עם זאת, כאשר מתרחש שינוי קהילתי בסדר גודל כזה, נכון יהיה שאת הדיאלוג יעשו נציגי הקהילה. דיאלוג רציף ונכון יכול להביא לבניה בריאה של חברה מתחדשת. העדרו עלול להתבטא במתחים בגן הילדים. הגן יהווה מקום לפריקת לחץ ואנשים יונעו באופן מודע לעימות. ההורים עשויים לפעול להחלפת הגננת כשהם מונעים מדאגה לילדיהם.
הערה לסיום: ברור שקיים קושי אמיתי לנסות וליישם את התיזה המוצגת במאמר. לראשי קהילה או ישוב קשה להתבונן ולהתכונן מראש לקראת תרחיש כזה ולנהלו. טבעה של המציאות שהשינויים הללו מתרחשים והתגובה היא בדרך כלל בדיעבד. יחד עם זאת הניסיון המצטבר מלמד שניתן ללמוד כיצד לנהל ביתר יעילות תהליכים חברתיים מורכבים שכאלה.
