תוכן

מאז 1985 הגיעו ו/או נולדו בישראל למעלה ממאה אלף עולים מאתיופיה. למרות הזמן הרב שעבר מאז הגעתם ועד היום, עדיין עולים אלה ממוקמים בתחתית הסולם החברתי- כלכלי, הישגי ילדיהם בלימודים נמוכים, שיעור הנשירה של בני נוער אלו גבוה מחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית. הנוער נתון בקונפליקט תמידי בין המנהגים והחינוך מבית ובין דרישות החברה הישראלית הקולטת, והתוצאה היא שוליות חברתית ולימודית המובילה לניתוק, לנשירה ובמקרים מסוימים לאובדנות.
מאמרי זה כולל את המבט מהפרט – הדור השני לעלייה, המשפחה, הקבוצה האתנית וכן את הקבוצה הקולטת. במטרה להתבונן, לראות כל אחת מנקודות המבט של האחרים, כדי להעשיר ולהעמיק את ההבנה של כל אחת מהיחידות החברתיות הללו. בבסיס עומדת ההכרה כי הדרך אל הפרט עוברת באמצעות הבנת עולמו התרבותי, ויחסי הגומלין בין תהליכים שעובר הפרט ועוברת הקבוצה. ראוי לציין כי בית הספר – על ההזדמנויות הרבות שבו – סיפק לי את שדה הפעולה המרכזי לעבודתי, בו פעלתי ובו נוצרו המחשבות הראשונות שלי על אופי קליטת עולי אתיופיה.

"אתה לבן אני שחור,
אני חשוך אתה באור…
ואולי יבוא יום ונהפוך שווים".
(שווים / רן דנקר ועילי בוטנר)

נוער עולה יוצא אתיופיה

תהליך ההתבגרות
גיל ההתבגרות הוא תופעה סוערת, רוויית רגשות ושינויים, במהלכם מבסס המתבגר אוטונומיה ויוצר סוג חדש של אחריות ביחסים עם הוריו ועם הסביבה המשמעותית לו. הרצון להתרחק מיחסי תלות בדמויות ראשוניות יוצר אצל המתבגר מעין ריק המביא אותו לחפש מקורות תמיכה אחרים. ריק זה מתמלא על ידי השתייכותו לקבוצה של בני גילו (Peer Group ), קבוצה זו מהווה עבורו מקור תמיכה והקלה. הרצון להגדיר עצמו בנפרד מההורים גורם למתבגר לפנות לדמויות אחרות שמהן הוא שואב רעיונות, אידיאולוגיות, תפיסות חיים וקריטריונים להצלחה. החיפוש עצמו והיעדר התפכחות מאפשרים למתבגר לחלום על אידיאולוגיות, לנסח אמונות חדשות, להגות רעיונות ולשחק עמם, להביא רוחות רעננים לחברה. למרות שהמתבגר מתרחק מהבית, ההכלה, הקבלה והגבולות שמציבים ההורים – מתוך התחשבות בדרכיו ובדרכו של המתבגר – הם שמאפשרים לו את הגדילה, החיות והצמיחה.
שרון לאטי – מורה לספרות ויועצת חינוכית בביה"ס אורט ע"ש הנרי רונסון, אשקלון, דוא"ל: sharonlatty@walla.com
אצל העולה המתבגר תהליך זה מועצם ולרוב קשה הרבה יותר בגלל היעדר תמיכה מצד הוריו העסוקים בחבלי קליטה, ובגלל היעדר רצף בין עברו התרבותי והחברתי לבין מציאותו החדשה.

תהליכי גיבוש זהות בקרב בני העולים מאתיופיה – השפעת משבר ההגירה על מתבגרים יוצאי אתיופיה:
"זמן אש" – תקופת ההתבגרות. "זמן אש" (תרגום מילולי של המילה האמהרית ISAT – שמשמעה תקופת ההתבגרות) – בנים מגיל 13 ובנות מעל גיל 9 שנים – נחשבו לנערים צעירים, ובאופן הדרגתי נכנסו למילוי תפקידים חדשים. להגירת יהודי אתיופיה מאפיינים שונים, מכיוון שאירעה במספר גלים. הסתגלות מהגרים לארץ חדשה מביאה למפגש בין המהגרים לחברה החדשה. לעמדות החברה הקולטת כלפי המהגרים, כמו גם לעמדות המהגרים כלפי התנאים בארץ החדשה וכלפי החברה הקולטת, השפעה עמוקה על הסתגלות המהגרים. שני גורמים משפיעים על דפוס ההיקלטות בתרבות החדשה: מניעי המהגר להגירתו ואופי האינטראקציה של קבוצתו עם הקבוצה הקולטת. בנוסף, כתוצאה מהגירת יוצאי אתיופיה התפרקו מערכות התמיכה של הקהילה, משפחות גרעיניות ומורחבות נפרדו לתקופה ארוכה, הילדים והמתבגרים דיברו טוב יותר מהוריהם, ועל כן קיבלו את תפקיד מנהלי המשא ומתן עם הרשויות. המשמעות הייתה ירידת קרנו של דור ההורים ופיחות מעמדו של האב. נוצר משבר באשר ל"סמכות ההורית". ההתבגרות וגיבוש הזהות ביחס להורה "חלש" מגבירים את רגש האשמה ומפחיתים את היכולות של ההורה להציב גבולות ולסמן את תחום המצפון והמוסר, את מה שראוי ואינו ראוי מבחינה ערכית. הגדרת הזהות כרוכה בהתנגדות לסמכות ההורית (מעמדו וסמכותו של ההורה ירדו על רקע המעבר לישראל). תהליך זה מלווה ברגש אשמה, והתוצאה היא לעיתים פריצת גבולות החוק והנורמה ולעיתים, דיכאון, נסיגה וחוסר תפקוד עד כדי פגיעה עצמית ואובדנות. מכאן שקיים קשר בין הקשיים בגיבוש זהות של מתבגרים יוצאי העדה האתיופית ובין תהליכי הגירה: מצבי הדחק והטראומות הקשורות בהגירה משפיעים על גיבוש הזהות של המתבגרים.

הזהות של המתבגר האתיופי בישראל
הקונפליקט של גיל ההתבגרות קשור לזהות העצמית. תהליך גיבוש הזהות מתחיל בפיזור תפקידים, דהיינו בחיקוי דמויות או תכונות של אחרים ובעימותים עם דמויות משמעותיות. והתהליך מסתיים בהגדרה עצמית ובגישה רפלקטיבית לחיים. גיבוש הזהות מסתמך על ניסיון של המתבגר, על הרגשתו בהווה ועל ניסיון לראות את עצמו בעתיד. השינוי במעמד המשפחה, בקודים התרבותיים והרגשות השליליים הקיימים בעדה, עושים את שאלת הזהות של המתבגר האתיופי מסובכת מאוד.

מאפיינים בולטים של הנוער האתיופי במערכת החינוך

היעדרויות מלימודים – חלק לא מבוטל מהנערים נעדרים מבית הספר במשך ימים שלמים ולא בגלל מחלה. לא ניכרת השתלבות חברתית בשעות הלימודים (הפסקות ופעילויות חברתיות) או אחריהן, בשעות אחר-הצהריים.

יחסי גומלין בין בני הנוער להוריהם – עיקר השינוי הכרוך בעלייה לארץ והמעבר התרבותי מתבטאים במאזן העזרה בין בני הנוער להוריהם. כמעט כל בני הנוער מסייעים להוריהם במגוון תחומים, כגון בקשר עם משרדים שונים, עבודות הבית, עריכת קניות, שמירה על האחים הקטנים. כמו כן, יש סימנים לחוסר התמצאות ומעורבות של ההורים בהיבטים השונים של חיי ילדיהם, כולל מצבם הלימודי. התארגנות בבית הספר: כדי לקדם את השתלבות התלמידים יוצאי אתיופיה – בית הספר התארגן במגוון פעולות כדי לקדם את השתלבותם בבית הספר: "מגשרים" יוצאי אתיופיה המסייעים למורים בהבנת המנהגים והקודים של התלמידים ופועלים להידוק הקשר בין צוות בית הספר לבין ההורים, מתן שיעורי עזר, מסגרת של מועדונית.
גורמי הנעה
עד כה הצגתי את הגורמים הבולמים הצלחתם בלימודים של בני נוער אתיופי. לפי תפיסת עולמי האישית והמקצועית, ניתן לשנות מצב זה וליצור אצל בני העולים הנעה אשר לא רק תאפשר להם לסיים את לימודיהם, אלא שתביא לקידומם אפילו עד לימודים גבוהים. בקרב בני הנוער יוצאי העדה האתיופית מתפתחות תופעות של שוליות חברתית ולימודית כמו: נשירה סמויה/גלויה מבתי הספר, עיסוק בעבודות מזדמנות, שוטטות, התמכרות לשתייה, אלימות ועבריינות מזדמנת או מתוכננת. לנוכח תופעות אלה, לא נותר אלא לבדוק מהם הגורמים לאותו חוסר הנעה המוביל למצב זה: ראשית, בני הנוער סובלים מחסכים: חברתיים, סביבתיים, רגשיים ומשפחתיים במינונים שונים.
אלה באים לידי ביטוי במגוון התנהגויות בלתי מסתגלות, והם משקפים דימוי עצמי נמוך. לכן, על דרך ההיפוך, ההיכרות עם עצמי וקבלת ה"אני" יסייעו לטיפוח ההנעה: תחושה עצמית חיובית תשמש נקודת פתיחה חיובית להמשך בניית הזהות העצמית. פיתוח של גורם זה יסייע להרחיב את נקודות הראות ולבנות זהות עצמית חיובית במפגש בין העבר והמסורת ובין העתיד. הנעה זו תיווצר באמצעות העצמה. יוצא מכך שאישיות מגובשת יותר, העוזרת בהגדרה עצמית של מקום הנער/ה בחברה הקולטת ובהתמודדות עם רגשות הדחייה, חוסר מקובלות ותיוג שלילי, תסייע ביחסים הבינאישיים ותוביל להנעה בתחומים השונים. בנוסף, יש לציין כי בשל הקשיים והפערים הלימודים והחברתיים, חווים בני הנוער יוצאי אתיופיה היעדר תחושת שייכות למסגרת. פיתוח ההנעה יהא תוך שימת דגש על סובלנות וקבלה הדדית כמאפשרות תחושת שייכות. זהו תהליך של גיבוש זהות עצמית תוך קבלת זהותו של האחר. יתר על כן, תלמידים חשים הפליה, ובגללה מחריפים הפערים בין רמת ההישגים הממוצעת של האוכלוסייה הכללית לבין התלמידים השייכים לקבוצות מוצא מזוהות כגון: יוצאי אתיופיה. על דרך ההיפוך, כבוד מהחברה הקולטת כלפי הנער/ה, גילוי אחריות כלפיהם והתייחסות אנושית ומוסרית, הם עקרונות מפתח ביחסי אנוש. קושי אחר ומשמעותי המעכב הנעה הוא חוסר תפקוד הורי בגלל הבדלי שפה ותרבות המאפיינים את בני הנוער יוצאי אתיופיה. זהו היפוך התפקידים (הורים שהיו אמורים לכוון ולהוביל את ילדיהם – הופכים לתלויים בהם, כאשר ילדיהם משמשים מתווכים אל התרבות הקולטת), התוצאות הן רגשות אשמה, של שני הצדדים, ואלו מדכאים הנעה. גיבוש זהות ביחס להורה חלש מגביר את רגש האשמה ומפחית את יכולת ההורה להציב גבולות, לסמן מצפון ומוסר, מה ראוי או לא מבחינה ערכית. מכאן שההנעה תבוא עם חיזוק ההורים, הפיכתם למוקדי סמכות מסורתיים ותמיכה במעמדם, הכבוד אליהם ואל תרבות המוצא, החיבור אליה והעצמתה. כל אלו יאפשרו נקודת פתיחה חיובית להמשך בניית הזהות העצמית, חיבור למעגלים השונים (העצמי, המשפחה, בית הספר, החברה והמדינה) ולהשתלבות חברתית ולימודית. בני הנוער נוטים לחשוב שככל שימהרו לשכוח את עברם ולהתנתק ממסורת העבר, כך ימהרו להתקבל ולהיקלט בחברה החדשה. אך למעשה, ההיפך הוא הנכון: רק לאדם בעל שורשים עמוקים הגאה בעברו, יש כוחות הנפש הדרושים כדי להכיר את המציאות החדשה. המאפיין את התרבות האתיופית הוא משמעת וציות למבוגר גם אם אינו משכיל, אלא שבארץ היחס לחסרי השכלה אינו כך. התייחסות הממסד אל ההורים יוצאי אתיופיה היא כאל פרימיטיביים אשר אינם יודעים או מסוגלים לחנך את ילדיהם לאורח חיים מודרני ומתקדם. תגובת ההורים היא התבטלות עצמית. הם חשים כי מאחר שהם חסרי השכלה ואינם מתמצאים במנהגים, אין זה ראוי כי יביעו דעתם בנושאים שונים או בחינוך הילדים. יתרה מזו, הילדים קלטו את השפה העברית טוב יותר, כך נוצרה תלות של ההורים בילדיהם . באתיופיה לא כל הילדים למדו בבית הספר. כך להורים רבים אין חוויה של למידה במערכת בית ספרית, והם מתקשים להבין מהם קשיים לימודיים. מכאן שהמפתח להשתלבותם בחברה הישראלית נעוץ ביכולת להשיג השכלה, והנעת בני הנוער יוצאי אתיופיה תבוא על ידי דחיפה ותמיכה מהבית אשר מכיר בחשיבות הלימודים ויגרום להתמדה ולהישגים. כדי לעודד את בני הנוער ללמידה ולהסתגלות חברתית, יש להניע אותם על ידי חיזוק הקשר עם ההורים באמצעות שיתופם בהצלחות ולאפשר להם לחוש גאווה בהצלחות בנם /ביתם.
יתרה מזאת, לא רק שהורים רבים אינם שולטים בשפה העברית, אלא שפעמים רבות השפה התרבותית בעברית – שהיא שפה ישירה מאוד – אינה מתאימה להורים יוצאי אתיופיה, שכן שם השפה בעלת רבדים שונים ואינה ישירה כמו העברית. השימוש בשפה הישירה יוצר לפעמים נתק בין ההורים לבין המערכת הבית ספרית. לכן אם ברצוננו להעלות את ההנעה בקרב התלמידים יוצאי אתיופיה, יש לספר סיפורים להורים ולא לדבר באופן ישיר. הסיפורים צריכים לכלול משלים מתחומים אחרים כמו לדוגמה תחומי רפואת הגוף, וכן לדבר בגובה העיניים: להימנע מגישה פטרונית ולהסביר להורים את חשיבותם בתהליך. עולה מהתיאור הזה כי משפחות עולים רבים מתפקדות בתנאים מורכבים של ניגודים:
מצד אחד, החברה מעוניינת בחיזוק התא המשפחתי והסמכות ההורית, ומאידך, בשל קשיי השפה, תעסוקה וכו', נחלשת השפעתם וסמכותם של ההורים על תהליך החינוך של ילדיהם. הבעיות המשפחתיות של העולים הולכות ומחמירות עקב שינויי תנאי החיים והתרבות ושליטה בלתי מספקת בעברית. כך ההורים אינם מסוגלים לשמש כגורם סוציאליזציה לחברה הישראלית, ואחריותם מתמקדת בסיפוק הצרכים הכלכליים של הילד. כמו כן, רוב ההורים יוצאי אתיופיה, משוללי ידע אודות בעיות המתבגרים בתחום הלימודים ובחיי החברה שלהם. התוצאה היא שהמתבגרים אינם פונים עוד אל הוריהם בחיפוש אחר עצה ועזרה בעניין בעיותיהם בבית הספר ובחיי החברה. כדי לראות בהורים כמקדמי הנעת תלמידים יוצאי אתיופיה, יש לבנות ולחזק את יחסי האמון ושיתוף הפעולה ההדדי. גישת רוב ההורים העולים במיוחד מאתיופיה היא שאם לילד יש בעיות או קשיים בבית הספר – זו אחריות בית הספר לטפל בהם. ייתכן כי גישה זו נובעת מחוסר היכרות עם מערכת החינוך, חוסר מודעות לזכויותיהם כהורים ותחושת היעדר יכולת לסייע או להשפיע על בית הספר, או על התהליך הלימודי של ילדיהם. אצל ההורים יוצאי אתיופיה, יש חוסר אמון רב בבית הספר וחשדנות כלפיו על רקע תחושתם שהיחס כלפיהם וכלפי ילדיהם נובע מגזענות. העבודה עם ההורים מעלה את מעורבותם בתהליך הלימודי של ילדיהם ותורמת לשיפור המוטיבציה והמחויבות של התלמידים להשקיע בלימודים. המפתח להצלחה טמון בראיית צורכי התלמיד ופיתוח מענה תוך שילוב כוחות קהילת העולים ומערכת החינוך יחד עם פיתוח כוחות הילדים, ההורים, וצוות בית הספר. כל אלו יסייעו לשילוב תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך ובחברה ישראלית לצד גיבוש זהות דו תרבותית.

עקרונות והמלצות לשילוב המגבירים את סיכויי הצלחת התלמידים יוצאי אתיופיה לנוכח התמונה העולה מהמחקרים ומהמאמרים:
קליטת תלמידים עולים במערכת החינוך מציבה אתגרים חינוכיים, חברתיים, פדגוגיים ותרבותיים. זאת מתוך נקודת מוצא, כי קליטה נכונה של התלמידים במערכת החינוך תקבע את גורלו האישי של התלמיד ולעיתים גם את גורל המשפחה והקהילה שלו. רצוי לבנות תכנית התערבות מערכתית, הרואה את תהליך הקליטה כמערכת אינטראקציות בין הפרט העולה, משפחתו, תרבותו והחברה הישראלית הקולטת.
דוגמאות להמלצות:

1. חינוך לרב תרבותיות – מחייב דגש על חינוך ערכי לרב תרבותיות המוענק לכל התלמידים. הוא מתמקד בהעברת מידע לכלל התלמידים בחברה במטרה לפתח את הידע של התלמידים לגבי מאפייניהן של קבוצות שונות, על מנת לפתח אצל התלמידים תחושת אמפתיה כלפי השונה והזר מבחינה חברתית .ישנן דרכים שונות לבטא את הרצון לשמור על מאפיינים ייחודיים של עדה מסוימת שבאים לידי ביטוי במנהגים, במאכלים, בלבוש ועוד.
2. תכנית להכשרת מנהל בית הספר והצוות החינוכי – מבחינה ארגונית צריכה הנהלת בית הספר לתפוס את קליטת התלמידים כמפנה משמעותי שבית הספר עובר ולא להתייחס לתלמידים אלו כאל עוד תלמידים מהיישוב. שיתוף כל צוות בית הספר ועבודה בגישה מערכתית הם מרכיב חשוב בהצלחת תהליך הקליטה של התלמידים העולים ומשפחותיהם. לפיכך יש להביא למודעות הצוות החינוכי את הצרכים הייחודיים של התלמידים העולים, התרבות, עולם המושגים וההתנהגויות שמהם הם באים וזאת על מנת שיוכלו להבין אותם.
3. שילוב חברתי של תלמידים עולים – מומלץ לפתח את מודעות כלל התלמידים להיבטים הקשורים בקליטת העולים ולעודד אותם ליזום פעילויות חברתיות משותפות לשילובם החברתי של התלמידים העולים. לדוגמה, פרויקט חונכות – שבו תלמידים ותיקים חונכים תלמידים עולים בבית ספרם – יכול לתרום הן לחונכים והן לעולים.
4. בחירת מורה מתאים לעולים – ריכוז שעות העזר לעולים מצוי אצל המורה הנבחר על פי כישוריו והרואה את הנושא כחשוב, מהווה גורם מכריע בהשתלבות תלמידים עולים. המורה יהווה עבורם דמות משמעותית ומקשרת בין בית הספר-התלמיד-וההורים. אלה יחזקו את הרגשת השייכות.
5. הנחיית קבוצה מעורבת – תלמידים ותיקים ועולים – מאפשרת היכרות מעמיקה בין שתי קבוצות התלמידים.
   הקשיים האפשריים:
   א. העולים עלולים להרגיש לא בטוחים, אם יהיו מיעוט בקבוצה כזו, ואם שליטתם בעברית לא תאפשר להם להתבטא בחופשיות.
   ב. הקבוצה עלולה להפוך לפורום של האשמות הדדיות.
   התנאים לקיום הקבוצה: שליטת העולים בעברית, קיום קבוצת תמיכה לעולים במשך מספר החודשים קודם לכן, פגישת הכנה עם הוותיקים, לשמירת מינון הולם בין מספר התלמידים העולים לוותיקים.
6. יצירת הזדמנויות להצלחה בשילוב ובהסתגלות התלמיד העולה – מומלץ ליצור במכוון הזדמנויות להצלחה, כגון: עידוד השתלבות בפעילויות בית ספריות, כולל חוגים, מתן הזדמנות להפגנת כישורים מיוחדים, ומתן הזדמנות לספר לתלמידים הוותיקים על תרבותם וארץ מוצאם.
7. השקעה מיוחדת בהורי התלמידים האתיופים – תהליך העלייה פוגע פעמים רבות בתפקוד ובסמכות ההורים העולים, וזאת בעיקר לנוכח קשיי השפה, התרבות החדשה ואי התמצאות במערכת החינוך בארץ. עם זאת, מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם חשובה בתמיכה הרגשית, בעידוד ובהכוונות שהם יכולים לתת כמבוגרים בעלי ניסיון ובסמכות שהם יכולים להפעיל על הילדים. בית הספר צריך לעודד את מעורבותם בו בוועדות, בשיתוף הורים בהחלטות לגבי ילדיהם. אם ההורים מתקשים בשפה העברית, מומלץ להיעזר במתורגמנים לשפת העולים. מומלץ ליזום מפגשים בין ההורים הוותיקים והעולים – המזמנים דיאלוג והיכרות הדדית.

לסיום
אני מאמינה כי התובנות אשר הובאו לידי ביטוי, תאפשרנה להבין את מצבם של תלמידים אלו. יחד עם זאת, אני שואלת: האם בית הספר יכול ליצור מציאות אחרת מזו הרווחת בחברה הישראלית ולנסות לשנות את פניה? אני נשארת עם שאלות ותהיות בקשר לשילוב התלמידים העולים. ייתכן שקשיי הקליטה וההסתגלות של שתי האוכלוסיות הן תוצאה של חשש מהזר והלא מוכר הנעוץ לתפיסתי בגישותיהן של האוכלוסייה הקולטת והנקלטת, במיוחד גישתה של האוכלוסייה הקולטת שנפגשת עם "האחרות" ובעצם דוחה אותה באופן אוטומטי, מכיוון ש"האחר" מאיים על המוכר. העולים ממוצא אתיופי מהווים את הזר והלא מוכר בבית הספר, הם נדחים על-ידי חלק מהתלמידים הוותיקים או מתויגים על-ידי חלק מהצוות כחלשים, ש"אנחנו" המבוגרים יודעים טוב יותר מה טוב עבורם והופכים אותם לחריגים ב"נוף" הבית ספרי. אחת המסקנות החשובות אליה הגעתי היא, כי ניתן לסייע בידי התלמיד העולה להסתגל ולהשתלב בהצלחה בחברה בבית הספר בו ניקלט. ממאמרי עולה כי שילוב משמעותי עשויי לצמצם את תופעת חוסר ההסתגלות וקשיי השילוב החברתי של העולים בבית הספר. תלמידים עולים ירחיבו את משאביהם בדרך להתמודדות יעילה, חוסנם הנפשי יגדל וכן רווחתם בתוך כותלי בית הספר ומחוצה לו.

ביבליוגרפיה

מתוך אתר עיונים