תוכן
ספרות העוסקת בגורמים התורמים להצלחה בלימודים מראה כי למערכת יחסי אמון בין המורה לבין התלמיד יש תפקיד חשוב בקידום הישגיו האקדמיים של התלמיד, וכי מערכות יחסים לא תקינות בין מורים לבין תלמידים קשורות לבעיות ולהתנהגות לא- מסתגלת לבית הספר. מטרת מאמר זה אפוא היא להדגיש כי חלק משמעותי מאחריותם המקצועית של מורים הוא טיפוח מערכת יחסים תומכת עם התלמידים, החשובה הן להיבטים לימודיים והן להיבטים הקשורים ברווחתם הרגשית. המאמר ידון באחריות המקצועית של המורים החל מבית הספר היסודי ועד בית הספר התיכון, יציג פרספקטיבה המדגישה מערכות יחסים בתוך הכיתה ומחוצה לה, ויבסס את הטענה בדבר חשיבותה של מערכת יחסים משמעותית בין המורה לבין התלמיד בעזרת תאוריות מעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית והחינוכית: תאוריית ההתקשרות, תאוריית ההכוונה העצמית והתאוריה האקולוגית. כמו כן, נרחיב את ההתבוננות במערכת יחסים משמעותית בין המורה לתלמיד ונראה כי מערכת יחסים זו נטועה בהקשרים חברתיים, כלכליים ותרבותיים הקשורים להישגיו הלימודיים של התלמיד. בחלקו השני של המאמר נציג מסמכים של משרד החינוך המציגים את תפקידי המורה ונבחן האם התאוריות התומכות בפיתוח מערכות יחסים באות לידי ביטוי במסמכים אלה. נסיים בדיון בקשר בין התאוריות לבין ההצהרה הרשמית של משרד החינוך, בהמלצות להכשרת מורים ונשרטט את המקומות בהם יש להמשיך ולבחון את התאוריות בהיבטים פרקטיים בהתנהלות הבית ספרית.
