הנחיות
רקע
תחום הפגיעות המיניות הוא תחום שקשה לעיתים לעסוק בו במסגרת הכיתה ובכלל. בגילאים הצעירים כדאי להדגיש מה מותר ומה אסור לאחרים לעשות לגוף שלנו, איך שמים גבולות ברורים של מה נעים ומה לא, מה אומרים לילדים ומבוגרים כדי שלא יחצו את הגבול. חשוב גם כן לעסוק בנושא ה"סוד", כלומר, שאם קרה מקרה של פגיעה מינית, חשוב מאוד לשתף מבוגרים כדי לקבל את תמיכתם ועזרתם.
אלימות מינית היא תופעה חברתית. בכל שנה, אלפי נשים פונות למרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית לעזרה לאחר תקיפה, והסטטיסטיקה מראה שאחת מתוך ארבע נערות ואחד מתוך שישה נערים עלולים להיפגע מינית לפחות פעם אחת לפני גיל 18.
כיצד מגדירים תקיפה מינית?
תקיפה מינית היא כל התנהגות ו/או מעשה מיני שמישהו (איש, אישה ילד או ילדה) מכריח אדם אחר לבצע, ללא הסכמתם. תקיפה מינית כוללת פגיעה באישה, בילד ובגבר על ידי גבר, אישה או ילד. (מתוך אתר איגור מרכזי הסיוע: https://www.1202.org.il/template/default.asp?siteId=1&maincat=6)
מדוע חשוב לעסוק בנושא זה בכיתה?
הסיבה הראשונה לעיסוק בתקיפה מינית היא שהתופעה קיימת לצערנו במציאות סביבנו. זה קורה לעיתים גם לאנשים וילדים שאתם מכירים. חשוב והכרחי לתת לגיטימציה לאותם ילדים שזה קרה להם, אפילו אם אתם לא יודעים שהם יושבים אצלכם בכיתה. להדגיש, שזה לא בסדר, זה לא אשמתם ושיש מה לעשות.
סיבה שניה לדבר על תקיפה מינית היא כדי לתת לילדים כלים להתמודד במידה וחס וחלילה דבר כזה יקרה להם. לדבר על האפשרות של לספר למבוגר כאשר מישהו פוגע בהם בצורה כזו. להפחית את ההסתברות שישמרו את כאבם בסוד, מה שיגביר את הבדידות והנזק שייגרם להם.
מה הדברים שצריך להתייחס אליהם בכיתה כאשר עוסקים בנושא של פגיעות מיניות?
א. לדבר עם התלמידים בצורה שמותאמת ליכולתם והבנתם. לא להכניס מונחים משפטיים או תיאורים של פגיעות קשות בילדים או מבוגרים. המטרה היא לא להפחיד או לבלבל אלא דווקא ליצור בהירות ולתמוך.
ב. לדבר באופן כללי לכל התלמידים ועל כל התלמידים. לעשות הכללה, לדבר על 'התופעה', ולא להתמקד בתלמידים מסוימים, גם אם יש לכם חשדות מסוימים. לא נרצה להביך אף ילד בכיתה.
ג. לבחון את תגובות התלמידים ולהגיב עליהן במידת האפשר. מה זאת אומרת? אם הילדים מאד צוחקים מהנושא, אולי הם נבוכים. זה טבעי, זה בסדר. כדאי לומר משהו בסגנון "אני יודעת שלדבר על הדברים האלו יכול להיות מביך… גם אותי זה לפעמים מביך. אבל זה גם חשוב, ולכן בואו ננסה לראות אם אנחנו מצליחים לדבר על זה בלי להפריע. וכל מי שיש לו שאלה מוזמן להעלות אותה…".
ד. אם יש ילדים שמשתפים בסיפורים אישיים, נרצה מצד אחד לתת להם מקום מצד שני להגן עליהם מפני חשיפה יתרה בפני כל הכיתה כמקור לרכילות או התמקדות יתר בהם.
הטכניקה היא להשתמש בסיפור שלהם כדוגמא שמדגימה משהו כללי שקשור לנושא שעליו מדברים. משהו שכולם יכולים ללמוד ממנו. בשפה של מורים, המקרה שהביא הילד הוא 'ארוע מזמן', לצאת ממנו ולהתחבר לנושא כללי.
בשלב ראשון כשהילד מספר סיפור אישי חשוב כמובן לתת לו התיחסות אישית קשובה ואמפטית. להגיד למשל: "אני שומעת כמה זה כואב…או "נשמע שהיית בודדה…" או "מה הוא חשב לעצמו כשעשה לך את הדברים האלה, זה מאוד מרגיז!!!!" , "צריך הרבה אומץ לספר לנו…" "תודה ששיתפת…" "אם תרצי ,נוכל להמשיך לדבר עוד אחרי השיעור…"
בשלב שני, כשהילד/ה מסיימים את 'הגל המרכזי של הסיפור', חשוב לא להזמין תגובות של הילדים, ולא להתמקד בפרטי הסיפור הספציפי אלא לקשר את הסיפור לנושא.
להגיד משהו כמו : "כמו שדני שיתף אותנו כמה היה קשה לשמור על הסוד ולא לשתף, כמה פחד…ככה קורה להרבה ילדים. אלו רגשות קשים מאוד. ככה ראינו גם בסרט. מה אתם חושבים שיכולים המבוגרים לעזור במקרה הזה? " או " מה הייתם אתם מרגישים אם היה לכם סוד קשה כזה?…"
חשוב לעזור לילד שסיפר לא להיות לבד עם התחושות, ולעזור לילדים בכתה ללמוד מהמקרה. בכל מקרה המורה צריך להקפיד שהילדים בכתה לא ישפטו ולא ינתחו את הסיפור של הילד אלא ידברו על עצמם- על המחשבות והרגשות שלהם. כך יוכל להדגיש "כל אחד ישתף את המחשבות והרגשות שלו על עצמו, ולא ינתח ויבקר אחרים…"
ה. מכיוון שהנושא מורכב וטעון רגשית, אם לפני השיעור או אחריו עולות למורה חששות או שאלות חשוב שיעזר בגורמי תמיכה כמו יועצת, פסיכולוגית בית ספר או מנהלת בית הספר. אל תישארו לבד! זהו אותו מסר מקביל לילד ולמורה התומך בו . מי שנתמך יכול גם לתמוך באחר.
לפני הפעילות
לפני הצגת הסרטון כדאי לומר לתלמידים כך: היום נעסוק בנושא של פגיעה בין ילדים, פגיעה מינית בין ילדים. מישהו יודע מה זה אומר? תנו להם לענות.
לאחר מכן אמרו לתלמידים: פגיעה מינית זה כל מעשה בעל גוון מיני שנעשה ללא הסכמת הקורבן אם בתוקפנות אם באיום או בדרך נצלנית הינו פגיעה מינית. (מתוך אתר שפי"נט). למשל, נגיעות באזורים פרטיים, חיבוקים של ילדים על ידי מבוגרים זרים, ליטוף מקומות פרטיים וחשיפה של אזורים פרטיים.
אמרו לתלמידים- היום נצפה בסרטון שעוסק בנושא זה ואחר כך נדבר על כך:
הצעות לפעילות
צפייה בסרטון.
יש לעצור את הסרטון בדקה 04:20.
לאחר הצפייה שאלו את התלמידים:
א. מה ראינו בסרטון?
ב. מה זה הצל שמלווה את תום?
(למורה- הסוד שלו)
ג. איך תום מגיב כשאמו אומרת לו שילך לישון אצל גל?
(למורה- נראה מהוסס, חסר חשק, עצוב)
ד. מה הוא אומר לאמו?
(למורה- אני באמצע משחק, כואבת לי הבטן, גל עיצבן אותי, הבית של גל מגעיל)
ה. למה לדעתכם הוא אומר לה את זה, ולא את מה שבאמת מפריע לו?
(למורה- תשובות אפשריות: אולי כי הוא חושש מהתגובה שלה, או שהוא מתבייש כי מרגיש שעשה משהו לא בסדר, אולי הו מפחד מאח של גל או מגל עצמו)
ו. מה אומר הצל של תום?
ז. איזה פתרון מוצאת אמו של תום כאשר תום לא רוצה ללכת לישון אצל גל?
(למורה- שגל יבוא לישון אצל תום)
ח. מה תום סיפר לאימו שאח של גל עשה לו?
(למורה- שהוא נגע בו באיזורים פרטיים)
ט. איך אמו של תום מגיבה?
(למורה- האם אומרת אני מאד כועסת, אסור היה לו לעשות את זה, אני כל כך שמחה שסיפרת לי, אני מצטערת שעברת את זה, אני ואבא נעזור לך)
י. איך הגיב תום לדברי אמו , האם הורגש שעזרה לו?
יא. איך אפשר היה לראות שהוא רגוע ובטוח יותר?
יב. איך לדעתכם תום הרגיש עם מה שקרה לו?
(למורה- אם הילדים מתקשים להעלות רגשות אפשר להציע- אולי הוא הרגיש עצוב? מתבייש? נבוך? כועס?)
סיכום ביניים: הסבירו לתלמידים שתום עבר פגיעה מינית על ידי אחיו של גל. זה לא קרה באשמתו וזה היה לא בסדר. זה משהו שאסור שיקרה. עכשיו, כשתום סיפר לאמא שלו היא תוכל לעזור לו להרגיש יותר טוב. חשוב שהמסר שהנפגע אינו אשם יאמר בצורה חד משמעית.
שאלו את התלמידים: מה לדעתכם יכול לעזור לתום להרגיש יותר טוב עכשיו?
פעילות בנושא מגע בטוח ומגע מבלבל
הסבירו לתלמידים שמגע יכול להיות דבר בטוח ונעים ויכול להיות דבר לא נעים או מבלבל (כלומר, שאנחנו לא ממש יודעים איך להרגיש לגביו, אולי הוא נעים בגוף אבל אנחנו חושבים שזה אסור או שלא נעים לנו ואנחנו מפחדים לומר 'מספיק').
חשוב: אמרו לתלמידים שיש נגיעות שהן אסורות חד משמעית, ללא קשר לתחושת הביטחון והנעימות שמרגישים. גם עם זרים וגם עם אנשים שמכירים טובי כגון חברים ומשפחה.
אמרו לתלמידים שעכשיו תנסו יחד לחשוב מה ההבדל בין מגע בטוח למגע מבלבל ואיך אפשר להגיב אם מישהו נוגע בנו בצורה שלא נעימה לנו.
הציגו בפני התלמידים כל פעם כרטיסיה אחת ובה משפט המתאר סוגים שונים של מגע (מצורף בנספח). הקריאו בקול רם את הכתוב ובקשו מהתלמידים להכריע- האם מדובר במגע בטוח או מבלבל.
שימו לב: בחלק מהמקרים אין תשובה נכונה ולא נכונה. ישנה חשיבות רבה ביצירת דיון על המקרים השונים והעלאה למודעות של התלמידים את הנושא של מגע לא בטוח ומגע לא בטוח.
כרטיסיה 1: אמא חופפת לי את השיער
זה יכול להיות מגע נעים או לא נעים אך זה מגע בטוח. ברוב המקרים מגע של אם הוא מגע בטוח מכיוון שברור שהיא לא באה לפגוע וניתן גם לעצור אותה במידה ולא מרגישים בנוח.
שאלות לדיון: האם זה מגע בטוח? האם בעיניכם זה מגע נעים או לא נעים? מה אפשר לעשות אם זה לא נעים?
כרטיסיה 2: אחי הגדול מורח עליי קרם הגנה בים
זה גם כן יכול להיות מגע בטוח וזה יכול להיות מגע מבלבל, זה תלוי מה ההקשר ומה הילד או הילדה חשים לגבי זה
שאלות לדיון: האם זה מגע בטוח? האם בעיניכם זה מגע נעים או לא נעים? מה אפשר לעשות אם זה לא נעים?
כרטיסיה 3: השומר של בית ספר מחבק אותי לפני שאני הולכת הביתה
כאן סביר להניח שהתלמידים ידברו על מגע לא בטוח, מבלבל ולא נעים.
יש לשאול את התלמידים: מה ניתן לעשות במקרה כזה? חשוב לתת לגיטימציה לתחושת בהלה שאולי עולה במקרים כאלו. להגיד שזה טבעי.
שימו לב: במצבים מסוימים גם אם לילד המגע נעים, אנחנו כמבוגרים יודעים לקבוע שהמגע אסור. הכלל הוא: כשמבוגר זר נוגע בך פיזית, בוודאי כשזה נעשה ללא נוכחות הורים, ללא קשר אם זה נעים או לא נעים וללא קשר כמה הוא מבקש או לא נעים לך לסרב זה אסור!
כרטיסיה 4: חבר מהכיתה מחזיק לי את היד בהפסקה
התשובות להיגד זה יכולות להיות שונות. זה מאד תלוי בסוג הקשר שיש לי עם אותו חבר, במין הילדים (אצל בנות אולי יותר מקובל, אצל בנים פחות), בכמה אני מרגיש בנוח עם מגע באופן כללי. חשוב לתת לגיטימציה לכל התשובות ולהסביר שיש מצבים בהם ההחלטה אם מגע מסוים הוא בטוח ונעים או מבלבל היא אישית, סובייקטיבית. חשוב להדגיש בפני הילדים כי גם אם הכוונה של מי שנוגע בי היא טובה, אם להם זה מרגיש לא נעים מותר להם להגיד 'לא' וחשוב מאוד שישתפו מבוגר שהם סומכים עליו ויתייעצו איתו.
שוב, חשוב לציין- במצבים מסוימים גם אם לילד המגע נעים, אנחנו כמבוגרים יודעים לקבוע שהמגע אסור. הכלל הוא: כשמבוגר זר נוגע בך פיזית, בוודאי כשזה נעשה ללא נוכחות הורים, ללא קשר אם זה נעים או לא נעים וללא קשר כמה הוא מבקש או לא נעים לך לסרב. וגם ההורים לא נוגעים בך באיברים הפרטיים ולא אומרים לך לגעת בשלהם. זה אסור!
כרטיסיה 5: דוד שלי מחבק אותי ומנשק כל פעם שאנו מתראים
שוב, גם כאן יכולות התשובות להתחלק. שוב עולות שאלות- עד כמה אני קשורה לדוד? עד כמה היחסים בינינו פתוחים? מה הפרש הגילאים? האם הוא נוגע עוד במצבים שונים? איפה הוא מנשק? עם המצח? בפה?* השאלה החשובה היא כיצד אני מרגיש עם זה? ומה ניתן לעשות במידה וזה לא נעים לי.
שימו לב- אין צורך לפתח את הנושא היכן הדוד מנשק, אלא אם הנושא עולה מצד התלמידים. במקרה כזה, חשוב לאפשר דיון פתוח ולהגיב כי אחרת אנחנו מעבירים לתלמידים מסר הפוך מזה שהתכוונו- שיש נושאים שאי אפשר לדבר עליהם.
כרטיסיה 6: זר ברחוב מלטף לי את הראש
כאן סביר להניח שהתלמידים ידברו על מגע לא בטוח, מבלבל ולא נעים.
כמו בכרטיסיה 3, יש לשאול את התלמידים: מה ניתן לעשות במקרה כזה? חשוב לתת לגיטימציה לתחושת בהלה שאולי עולה במקרים כאלו. להגיד שזה טבעי.
שוב- הכלל הוא: כשמבוגר זר נוגע בך פיזית, בוודאי כשזה נעשה ללא נוכחות הורים, ללא קשר אם זה נעים או לא נעים וללא קשר כמה הוא מבקש או לא נעים לך לסרב- זה אסור!
לסיכום:
שאלו את התלמידים: כיצד אתם מבחינים בין מגע בטוח למגע לא נעים ומבלבל?
כוונו את התלמידים לכך שתחושות הבטן שלנו קובעות! אם לא נעים לנו ואנו מרגישים זאת אז להקשיב לתחושות שלנו. הגוף שלנו הוא שלנו ואנו מחליטים איך ומי יגע בו.
הסבירו לתלמידים שבין ילדים באותו גיל יש מגע טבעי, בזמן משחק, מתוך סקרנות. הכלל הוא שלא עושים מה שלא נעים לאחד הצדדים, ולא עושים דברים בכפיה ובכוח. לא מורידים בגדים, ולא נוגעים באיברים הפרטיים של אף אחד.
וגם- בין מבוגרים וילדים לא אמור להיות מגע גופני, אלא של חיבוק או נשיקה לפי הקודים התרבותיים המקובלים ובנוכחות ההורים. לגבי ההורים, הכלל הוא שהם לא נוגעים באיברים הפרטיים של הילדים ולא מחייבים אותם לגעת בשלהם.
אמרו לתלמידים שחשוב מאד שאם מישהו נוגע בהם בצורה שאינה נעימה להם או מבלבלת, אם מישהו מנסה לגעת באיברים הפרטים שלהם הם יכולים:
בשלב ראשון:
להגיד מידית לאדם עצמו "זה לא נעים לי" ולהתרחק ממנו למקום אחר, רצוי לקרבת אנשים אחרים, שלא יאפשרו לו להמשיך במעשיו.
אם הוא 'לא מבין את הרמז' יש לומר לו ברור יותר- "תפסיק! זה לא נעים מה שאתה עושה!" ושוב, להתרחק לקרבת אנשים אחרים
אם מפחדים ממנו, ולא רוצים להתעמת איתו ישירות, אפשר לתת תירוצים כדי להתרחק-
"אני חייבת לרוץ לשירותים, כואבת לי מאוד הבטן, ללכת לשירותים ולסגור את הדלת…"
"אני חייב ללכת הביתה…"
למורה– כל התגובות הללו, שאפשר להתאמן עליהן במשחק תפקידים ימנעו את תגובת 'הקפיאה' שמאפיינת את התגובה למצב הלחץ הטראומטי שמאפיין מצבי תקיפה מינית. ילד שיהיה מיומן בתגובה יפעל באופן אקטיבי כדי לברוח מהמצב. עדיפה במקרה זה בריחה על תקיפה שעלולה לגרום שיתקפו אותו ויפגעו בו יותר.
בשלב שני
יש לשתף מיד מבוגר על מנת שיוכל לסייע. אל להם לפחד לספר, כי הם לא אשמים בבעיה, זכותם לספר ולקבל עזרה ממי שפוגע בהם.
גם אם התוקף איים עליהם לא לספר, גם אם איים שיפגע בהם, שילשין עליהם שהם רצו, שאמר כל דבר- הם חייבים לספר, כי הוא טועה ואשם- והם חייבים לספר ולקבל עזרה. ובמיידית.
אמרו לתלמידים שהם יכולים לפנות להורים, וגם הדגישו בפניהם שגם אתם נמצאים שם בשבילם, ואם יש תלמיד או תלמידה שבעקבות השיעור רוצים לשתף אתכם במשהו, לגבי עצמם או לגבי אחרים, או שמשהו לא היה ברור להם והם היו רוצים לשאול שאלות, הם מוזמנים לפנות אליכם- בשיחה, בפתק בכתה, או בכל דרך. חשוב להעביר מסר ברור שאתם כתובת עבורם. ייתכן ובכיתה יושבים תלמידים שנחשפו לפגיעה מינית וחשוב להושיט להם יד. דווקא אחרי שיעור כזה אם לא ישתפו, חווית הבדידות יכולה להתעצם "איך אפילו המורה שמדברת על זה לא רואה אותי?". אפשר להוסיף גם אמירה "לא תמיד אנחנו המבוגרים יודעים שקרה לכם משהו גם אם מבפנים מאוד עצוב וכואב, אם לא תשתפו אותנו לא נדע ולא נוכל לעזור".
