תוכן
אורנה, מחנכת בכיתה ה'1, תמיד "נלחצת" כשמגיע הזמן לאספת הורים. יש כמה הורים שתמיד מעבירים עליה ביקורת ואפילו תוקפים אותה, מציעים לה כיצד לנהוג ולא משתפים אתה פעולה…
רונית, אימה של דנה מה'1, מאוד לא אוהבת להגיע לאספות מורים. אורנה, המורה, רואה בעיקר את נקודות החולשה של דנה וכל הזמן נותנת לה עצות איך לחנך אותה…
1. איך אפשר לשפר את הקשר בין המורים להורים?
2. איך אפשר לגרום לשיתוף פעולה בין מורים להורים?
על-פי הספר איך לדבר כך שהילדים ילמדו, למורים ולהורים יש צרכים דומים:
* הורים ומורים כאחד זקוקים לקבלת הערכה, מידע והבנה אלה מאלה.
* שני הצדדים זקוקים להכרה במאמציהם.
* שני הצדדים זקוקים לכבוד הדדי.
* שני הצדדים צריכים לשתף פעולה, ולתמוך אלה באלה, תוך חיפוש המיטב שבצד האחר, כך שאפשר יהיה להעניק את המיטב לילדינו.
עקרונות הפעולה
הפגישה האידיאלית: מנקודת המבט של ההורה:
1. במקום להתחיל במה לא בסדר:
"הבן שלך לא השקיע מאמץ רב בשיעורי הבית שלו לאחרונה".
התחילו בכך שתספרו משהו חיובי על הילד:
"מאיר התנדב ראשון לעזור לי בתוכנית מחזור החומרים בבית-הספר".
2. במקום רשימה של נקודות החולשה של הילד:
"הוא חולם בהקיץ, והוא חלש בחשבון – במיוחד בכפל".
הצביעו על מה שעליו לעשות:
"מאיר צריך להקדיש זמן רב יותר ללימודי לוח הכפל".
3. במקום להגיד מה לעשות:
"אתה ואשתך צריכים להכריח את מאיר להתאמן בכרטיסיות כל ערב".
תארו מה פעל בבית הספר:
"אני שם לב שכאשר אני מטיל על מאיר עבודה הקשורה בחשבון באופן עקיף – כגון חישוב הכסף שאספנו לחסרי בית – הוא עושה זאת היטב".
4. במקום להרים ידיים:
"זאת עובדה: יש ילדים שאין להם כשרון למתימטיקה".
נסו לפתח תוכנית בשיתוף עם ההורה:
המורה: "אני עומד לפתוח חנות כיתתית עם כסף-משחק. אולי אבקש ממאיר להיות הקופאי".
ההורה: "ואולי כשאנחנו יוצאים לקניות, אבקש ממאיר לספור את הכסף."
5. במקום לשכוח מהתוכנית אחרי הפגישה:
"חנות בכיתה? אה כן… קרו כל כך הרבה דברים מאז, לא היה לי זמן לזה".
צרו קשר ומסרו מידע:
"לידיעתך, מאיר אוהב להיות קופאי בחנות בכיתה, והחיבור והחיסור שלו משתפרים".
הפגישה האידיאלית: מנקודת המבט של המורה:
1. במקום להתחיל במה לא בסדר:
"דליה אומללה מאוד בכיתה. היא אומרת שאת כל הזמן מותחת עליה ביקורת".
התחילו בכך שתתארו דבר מה חיובי:
"דליה מספרת לי שהיא אוהבת מאוד לעזור לך בחלוקת הדפים".
2. במקום לתקוף את המורה:
"את כל הזמן מאשימה את דליה, זה ממש לא בסדר!"
תארו את צרכי הילדה:
"דליה מתייאשת בקלות – במיוחד בקריאה. אני מרגישה שהיא משתפרת כשמישהו שם לב להתקדמות המעטה שהשיגה".
3. במקום להסתיר מידע:
"הכל בסדר גמור בבית".
מסרו מידע נכון:
"בגלל התינוק החדש, לא היה לי הרבה זמן לדליה".
4. במקום להגיד למורה מה לעשות:
"את לא צריכה לתת לדליה כל-כך הרבה חומר לקרוא".
ספרו לו/לה מה הצליח בבית:
"דליה פחות מתייאשת כשיש לה רק כמה דפים לקרוא כל ערב"
5. במקום לסרב לשתף פעולה:
"אין לי זמן לקחת את דליה לספרייה".
סייעו בפיתוח תוכנית משותפת:
"אקצה זמן לקריאה משותפת ואהיה אתך בקשר. אולי אשלח לך פתק עם דליה כל יום שישי ואתאר את ההתקדמות שלה".
6. במקום לשכוח מהתוכנית אחרי הפגישה:
"הייתי אמורה לשלוח לך פתק בכל שבוע? שכחתי מזה…".
צרו קשר ומסרו מידע:
"דליה אוהבת את שעת הקריאה המשותפת שלנו! השבוע אנחנו הולכות לספרייה לבחור עוד כמה ספרים".
