תוכן
הקדמה
הרבה לפני שתהליך האבחון הפורמלי מתחיל, רוב הורים מרגישים שמשהו בהתפתחותו של ילדם אינו תקין, שכן התינוק אינו יוצר קשר עין, אינו נענה לפניות, או אינו מצביע. יש שאינו מחקה דיבור, או שהתפתחות הדיבור וההבנה שלו אינה תואמת את גילו הכרונולוגי. בגיל שנה וחצי עד שלוש, מצפים שהילד יתחיל לדבר, שינסה לשתף את סביבתו, שיצביע, שיחבק בחזרה, שייצור קשר עין מתמשך ומשמעותי עם הוריו ואחיו. עם התחלת האבחון של הבעיות של הילד או הילדה, נכנסים ההורים למערכת הרפואית האבחונית הכוללת רופא נוירולוג התפתחותי ופסיכולוגית. אלה הם הגורמים היכולים לתת את האבחון המתאים. בנוסף לכך, לרוב נדרשות בדיקות נוספות שאליהן מפנים הנוירולוג והפסיכולוגית, ובהם קלינאית תקשורתו מרפאה בעיסוק. בימינו עדיין אין מבחנים אובייקטיביים, כדוגמת בדיקת דם או הדמיה, שיאמתו ויאשרו את האבחנה.
האבחון של אוטיזם הוא מורכב. לא תמיד קיימת אחידות דעים של כל אנשי המקצוע המאבחנים האם מדובר בבעיה בהתפתחות השפתית והחלק החברתי הוא משני לכך ויסתדר עם הזמן, או האם מדובר בבעיה רגשית שהקושי השפתי-תקשורתי הוא כתוצאה ממנה, או האם מדובר בבעיה של ויסות חושי שבטיפול נאות יתאזן עם הזמן.
