רקע
סיפור משפט שלמה המסופר בטקסט שלמעלה, הוא הדגמה לכך ששלמה קיבל את מבוקשו: "לב שומע". בפעילות זאת נתמקד בפתרון שהציע שלמה לשתי האימהות: "גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת.".
כל בר דעת יודע ומבין שפתרון זה בלתי אפשרי. ברור שיש כאן הקנטה והתגרות, שמטרתן ל"הקפיץ" את האם האמתית להגן על בנה: "היא אמו – הואיל ומרחמת עליו" (פירוש מצודת דוד).
בעולם המשפט הרשמי יש, על פי רוב: "שחור" – "לבן", "אשם" – "זכאי", זוכה ומפסיד. בשנים האחרונות צצו שיטות חדשות ליישוב סכסוכים, המבוססות על עקרונות של גישור. שיטות אלה מנסות להגיע לפתרון של שני הצדדים מרוויחים. פתרון זה נקרא: Win-win. סוג זה של התמודדות עם עימות מחייב חשיבה יצירתית, נכונות, שיחה וכן הבנה של צורכי האחר ושל צרכיי שלי.
שלמה המלך פעל במסלול המשפטי הרשמי: הוא הציע שהתינוק ייחתך לשניים, וכך שתי האימהות יפסידו. פתרון זה נקרא: Lose-lose. אולם, מכיוון שהאם האמתית לא יכלה לשאת את מותו של תינוקה, היא העדיפה להפסיד, גם במחיר שהאישה האחרת תקבל את הילד. פתרון זה נקרא: Win-lose. לעומת זאת, האישה האחרת אמרה: "גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ", כלומר: גזרו את הילד, וכך לא יהיה גם לי וגם לך.
אם כן, הפתרון שהאישה המשקרת העדיפה (שהילד ייגזר לשניים), היה פתרון לא הגיוני ובלתי אפשרי, ובלבד שהאחרת לא תזכה. לפי פירוש מצודת דוד:
"היות עצם כוונתה הייתה לבל תשמח חברתה במיתת בנה, כי מה לה להניק בן אישה אחרת, ובשמעה שציווה המלך להמיתו, רצתה יותר בזה, כי אז לא תשמח עוד חברתה, והיא לא תניק בן אישה אחרת…"
כלומר, הפרשן מדגיש את המצב האנושי הבא: אדם יכול לרצות ברעת האחר, גם במחיר של ההיגיון, של הצדק ושל פגיעה בדבר עצמו. בפתרון הזה שני הצדדים אינם מקבלים את מבוקשם – שני הצדדים מפסידים: Lose-lose.
· האם פתרון כזה למחלוקת הוא רצוי או ראוי?
