תוכן
מה שנמצא בלב תהליך הלמידה הזה הוא האינטראקציות האינטנסיביות היומיומיות של הילד עם מבוגרים ועם ילדים אחרים בהנחיית המבוגרים, שבמהלכן נאמרים דברים ונעשות פעולות. לדוגמה, אם ילדים נתקלים במצבים מפחידים, משמחים או מכעיסים- זו הזדמנות לדבר איתם על הרגשות שלהם ושל האנשים המעורבים האחרים באותן סיטואציות. בנוסף, יש ללוות את הוויסות של הקשב, הרגש והחשיבה של הילדים בסיטואציות אלה: לסייע בשליטה על רגשות כשצריך, לעודד התמודדות עם קושי או לשבח איפוק והתנהגות הולמת במצבים מאתגרים. אותם מאפייני אינטראקציה עשויים ללוות קריאה חוזרת של ספרי ילדים שנוגעים לרגשות בהקשר חברתי. דוגמה אישית של מבוגרים היא דרך נוספת להשפיע על הלמידה הרגשית-חברתית. אינטראקציות יומיומיות עם מבוגרים וילדים וצפייה במודלים של התנהגות במצבים חברתיים מעוררי רגשות וקונפליקטים, כשכל אלו מלווים בהסברים מותאמים לילדים ברגע ובמקום הנכונים, מביאים להבנה משופרת של הזירה הרגשית חברתית. טענתי בפוסט היא שלא נדרשות בהכרח תוכניות שכוללות פעילויות חינוכיות שמתמקדות ברגשות וסיטואציות חברתיות על מנת לטפח למידה רגשית חברתית. מה שנדרש הוא יצירת סביבה חברתית בעלת המאפיינים שאציג בפוסט. יתרה מזו, התנהגות של מבוגרים שעומדת בסתירה למה שתוכניות רגשיות חברתיות מטיפות, עלולה לבלבל את הילדים ולשבש את תהליך גיבוש הכישורים הרגשיים חברתיים.
על SEL-Social and Emotional Learning
בשנים האחרונות אנחנו מרבים לשמוע על חשיבותה של למידה רגשית-חברתית (SEL) בכלל, ובתחום החינוך בפרט. דגש מושם על טיפוח כישורים רגשיים וחברתיים לבניית אקלים כיתה חיובי ולבניית התשתית ללמידה בגנים ובבתי הספר. מה שאני מבקשת להזכיר בפוסט זה הוא שבראייה מערכתית, הכרחי שנבין את הלמידה הרגשית-חברתית בהקשר רחב יותר של למידה ושנתעמק בשאלה, מהם התהליכים היומיומיים בבית ובמסגרות החינוך שתורמים ללמידה בכלל וללמידה רגשית חברתית(SEL) בפרט. טענתי היא שהכרחי להתבונן ולשפר ללא הרף מה שקרויות "אינטראקציות תיווך" עם ובין הילדים על מנת להביא לגמישות קוגניטיבית בכלל וללמידה של תכנים וכישורים דוגמת SEL ואחרים בפרט. הטענה היא שהגדרות SEL מתמקדות ביעדים של הלמידה ולא בתהליכי הלמידה עצמם.
CASEL, האיגוד ללמידה רגשית חברתית, (Collaborative for Academic, Social, and Emotional Learning) הגדיר את הלמידה הרגשית חברתית כ"תהליך שבאמצעותו ילדים ומבוגרים מבינים ומנהלים את רגשותיהם, מציבים ומשיגים מטרות חיוביות, חשים ומפגינים אמפתיה כלפי אחרים, מגבשים ומשרים קשרים בין אישיים טובים עם אחרים , ומקבלים החלטות אחראיות".
חמישה כישורי-על מרכזיים זוהו כמשתייכים ללמידה הרגשית חברתית: מודעות עצמית, ניהול עצמי, מודעות חברתית, כישורים של קשרים בין אישיים ויכולת לקבל החלטות אחראיות. יתרה מזו, ישנה הכרה בכך שכישורים אלו מתפתחים ונחוצים לתפקוד הולם בסביבות השונות שבהם ילדים מתפקדים: במשפחה, בגן, בכיתה, בבית הספר, בקהילה.
למידה משמעותית על קצה המזלג
אף שהתשתית הביולוגית לבניית כישורים רגשיים חברתיים היא מולדת, וכך גם מולדים הבדלים בין אישיים בין אנשים ביכולת לפתח אותם, גיבושם של כישורים אלו הוא פועל יוצא של למידה חברתית במהלך כל החיים כולם. התשתית של הכישורים נבנית כמובן בגיל הרך. התפקוד של כל ילד וילדה בנוגע לתחום הרגשי חברתי בכל רגע נתון, תלוי בשילוב בין התורשה, האינטראקציות והקשרים הבין אישיים שהיה חשוף לו מהלידה, והסיטואציה עצמה שבה עליו להפעיל את הכישורים האלו. זאת אומרת שיש צורך בלמידה שנתרמת על ידי הסביבה בתהליך ניכוס הכישורים הרגשיים חברתיים.
במקרה של גיבוש SEL הכרחי לחתור ללמידה משמעותית- ללמידה מלווה בהבנה ולא ללמידת שינון תלושה. שהרי בסופו של דבר על הילדים להשתמש בכישורים הנרכשים בסיטואציות מאתגרות שהם חלק מהחיים. במקרים אלה הם לא נדרשים לצטט כללי התנהגות.
