תוכן
תופעות של גזענות בחברה בישראל מתרחשות באופן יומיומי בכל
המרחבים הציבוריים: ברחוב, בתקשורת, במערכת החינוך, באירועי תרבות, בפוליטיקה. הגזענות אינה מחלה שעלינו למצוא לה את התרופה הנכונה. הגזענות היא התנהגות אנושית אשר מסכנת את קיומה של החברה הדמוקרטית. הגזענות אורבת לכולנו במצבים של מפגש עם השונים מאתנו, ובמיוחד במצבים שבהם יחסי הכוח בין הקבוצות השונות בחברה אינם שוויוניים. בישראל, שבה הפערים הכלכליים הולכים וגדלים, הסכסוך הלאומי אינו עומד לפני סיום, ועדיין קיימת היררכיה בין תרבות הגמונית לתרבויות “אחרות”, בין צבע עור אחד לאחר, הנוכחות של הגזענות רק הולכת ומתרחבת.
מערכת החינוך היא אחד המרחבים הציבוריים שבהם אפשר להתמודד עם התופעה. כדי להתמודד עם הגזענות עלינו ללמוד קודם כול לזהות אותה, לקרוא לה בשם, להכיר את המנגנונים המגוונים שבהם היא באה לידי ביטוי ולייצר תהליכים חינוכיים ופרקטיקות של מאבק ושינוי חברתי אשר מובילים לחברה דמוקרטית ושוויונית יותר.
המשאב המרכזי במערכת החינוך הוא המורים והמורות. תהליך הכשרת מורים ומורות מהווה את הבסיס המקצועי והערכי של מערכת החינוך. במשך תהליך ההכשרה הראשוני, הן במסגרת התכנית הפורמלית והן בהשפעת החוויות הבלתי פורמליות במכללה, מגבשים המורות והמורים את הזהות המקצועית והערכית הראשונית שלהם, מקבלים כלים בסיסיים ויוצאים למפגש הממשי עם מערכת
החינוך. זוהי תקופה משמעותית מאוד בחייהם, ויש חשיבות רבה לנושאים, לתהליכים ולידע המצטבר בתקופה זו. הקשר של מערכת הכשרת המורים והמורות עם מערכת החינוך אינו מסתיים בשלב זה וממשיך להתקיים במעגלים שונים לאורך החיים המקצועיים של המורים והמורות באמצעות השתלמויות, המשך לימודים, שילוב מורים ומורות לעתיד בבתי הספר, מחקר ועוד.
האחריות והעוצמה המונחות לפתחה של מערכת הכשרת המורים והמורות הן אדירות. בנוסף למתן כלים למורים ולמורות להתמודדות עם הגזענות, היא כוללת גם את החובה לזהות את הגזענות שבתוכה, הן ברמה האישית והן ברמה המבנית הארגונית. אלו אתגרים הדורשים שילוב כוחות של כל העושים והעושות במלאכה, חיבור של כל היוזמות והכוחות הפועלים בתחום וחשבון נפש אמיץ
שמכיל בתוכו את ההזדמנות להוביל את מערכת החינוך לקראת חברה שוויונית יותר וגזענית פחות.
כיום קיימת עשייה במוסדות להכשרת מורות ומורים בתחום זה, כמו בתחומים דומים של חינוך לדמוקרטיה, שוויון בין המינים, הכלה, אמפתיה ועוד. מטרתו של נייר עמדה זה היא להוביל מהלך משותף לגיבוש מדיניות אשר מחברת בין הקיים לבין כל שעוד יש וניתן לעשות, תחת הכותרת של חינוך נגד גזענות. לצורך כך הגדרנו את האתגרים המרכזיים.
אתגר מערכות החינוך הנפרדות
אחד האתגרים המרכזיים שעולים הוא כיצד מחנכים להתמודד עם גזענות במערכות חינוך נפרדות כמו אלו הקיימות בחברה בישראל: ערבים ויהודים, דתיים וחילונים, פריפריה ומרכז. הפרדות אלו קיימות הן במערכת החינוך והן במערכות להכשרת מורים ומורות. בחלק מהמוסדות להכשרת מורים
אמנם יש אוכלוסיות מגוונות, אך בהמשך למערכת הבית ספרית שבה התחנכו התלמידים והתלמידות – ההפרדה נשמרת ובפועל לא מתקיים מפגש ממשי. במערכת להכשרת מורים ומורות יש הפרדות נוספות. הפרדה של גברים ונשים מתקיימת בעצם היות הנשים רוב משמעותי במקצוע ההוראה.
היעדר נגישות ודעות קדומות לגבי י כולתם של אנשים עם מוגבלויות לעסוק בחינוך ובהוראה מייצר הפרדה בין בריאים לאנשים עם צרכים מיוחדים. האם חינוך נגד גזענות מחייב מפגש עם השונה ממני? כיצד יוצרים מפגשים כאלו?
אתגר שילוב הנושא בתכניות הלימוד הקיימות אתגר מרכזי נוסף הוא כיצד אפשר ליצור עיסוק יומיומי בנושא בתוך תכניות הלימודים הקיימות, כזה שלא מתרחש רק בזמן אירועים קיצוניים, אלא הוא חלק מהכשרתם של המורים והמורות בלימודי החינוך, ההתמחויות השונות והאירועים השונים. עיסוק יומיומי שבו אנו מייצרים תהליכים חינוכיים ואינטלקטואליים שבהם נעבור מסטראוטיפים לחשיבה מורכבת, מניכור לאמפתיה, מחשיבה על בעיות ופתרונות להבנה של קונפליקטים ויחסי כוח. עשייה שבה מתקיימת גאווה בזהויות שונות שלמדנו אותן בתוך מרחב בטוח המאפשר תהליכים של התפתחות ופיתוח דרכים חינוכיות לשינוי חברתי.
אתגר הגזענות המבנית
האתגר השלישי הוא זה העוסק בהתמודדות עם הגזענות במוסדות להכשרת מורים ומורות עצמם.
גזענות מוסדית היא אחד ההיבטים החמקמקים ביותר של התופעה. קל לנו יותר לזהות כתובת גזענית על הקיר מלזהות מנגנון בירוקרטי או חינוכי שבתוכו קבוצת זהות אחת מקבלת העדפה בולטת על פני קבוצות זהות אחרות המודרות לשולי החברה. עלינו לבחון מנגנוני קבלה ו מיון, מנגנוני הערכה, אופני ביטוי של תרבויות והיסטוריות בתהליכי ההכשרה שלנו.
בכל אחד מהאתגרים עולות שאלות כמו: האם יש אפשרות לייצר מדיניות כוללת או שמא בכל מוסד, בכל פקולטה, בכל כיתה, בכל שיעור, יהיה הנושא נתון ליוזמות מקומיות? מהו כוחה של מדיניות כוללת לעומת יוזמות מהשטח המייצרות מודלים של הצלחה? האם ניתן לשלב בין השניים?
חינוך נגד גזענות בהכשרת מורים ומורות בספרות ובמחקר
חינוך הוא מעשה פוליטי אשר מן הראוי שיעסוק בחתירה לחברה שוויונית יותר, דיאלוגית יותר, הומנית ושאינה ממסללת ילדים על פי מוצאם, מעמדם, מינם או גזעם לחינוך כזה או אחר (גור זיו, 2013). חינוך שכזה כולל בתוכו את החינוך נגד גזענות.התהליך אשר בו נוצרת הגזענות הוא זה שבו מתרחשת הבניה חברתית על בסיס של גזע. בתהליך זה, הנקרא “הגזעה”, הופכים מאפיינים ביולוגיים, חברתיים או תרבותיים לתכונות של קבוצה מסוימת (שנהב ויונה, 2008) הבניה חברתית מתבצעת בכל מקום, אך למערכת החינוך יש בה חלק
גדול. ניתן אם כך להניח כי הכלים ו התודעה הנדרשים להבניה חברתית
נגד תהליך של הגזעה, מן הראוי שיהיו בידי המורים והמורות. אם נצרף לכך את הגזענות הממסדית הקיימת במערכת הכשרת המורים כמו בכל מערכת חברתית ממסדית אחרת, הבאה לידי ביטוי בחלוקת משאבים, בשותפות בהתוויית מדיניות, בהכרה ובייצוג של נרטיבים שונים, כי אז יש לפנינו תופעה רחבה אשר בידינו הכלים לפעול מולה (ג’בארין ואגבאריה, 2010).
חינוך נגד גזענות במערכת החינוך בכלל ובהכשרת מורים ומורות בפרט מעסיק כיום מדינות רבות ברחבי העולם. במאמרו מ 2014- על דמוקרטיזציה של חינוך מורים ומורות טוען זייכנר כי תהליך ההכשרה צריך לעבור שינוי משמעותי ביותר ולהשתמש בכלים של רב-תרבותיות ודמוקרטיה דיונית deliberative democracy, כזו שאינה פורמלית אלא כזו המאפשרת לחבריה להשתתף בקבלת החלטות (Z eichner, Payne, and Brayko, 2015). ג’ון דיואי טען כי כדי שהדמוקרטיה תישמר, עליה להיוולד מחדש בכל דור ודור. הכשרת מורים היא אחת ההזדמנויות שבהן התחדשות זו יכולה להתרחש (דיואי, 1960)
חינוך נגד גזענות משיק למושגים רבים כמו: דמוקרטיה, זהויות, יחסי כוח, רב-תרבותיות, דיאלוג, חופש ביטוי והסתה, חיים משותפים וזכויות אדם. ניתן לבחון מושגים אלו ברמת הכיתה, ברמת הארגון ותכניות הלימוד וברמת המערכת כולה.
במערכת החינוך בישראל כיום המצב הוא של היעדר תכניות רחבות הנמשכות לאורך זמן במערכת כולה. לא קיים לימוד משמעותי על תופעת הגזענות, בכלל זה חשיפה לנרטיבים שונים, ולא מתקיימת הכשרת מורים בתחום (חסאן, 2015).
בעיית הגזענות קיימת בתוך הכיתה בהכשרת מורים ומורות. סטודנטים מגיעים עם הסטראוטיפים שלהם לגבי הילדים והילדות שאתם הם יעבדו, לגבי חבריהם לכיתה ולגבי עצמם. סטודנטים שבאים מהתרבות ההגמונית, לדוגמה, יראו רק לעתים רחוקות צורך בשינויים מבניים אשר יובילו לשוויון גדול יותר. ההתייחסות שלהם תהיה בעיקר לגזענות בין ילדים לבין עצמם ופחות לגזענות שבתוכם. סטודנטים הבאים מרקע רב-תרבותי, מתרבויות מוחלשות, מכירים טוב יותר באופן אישי את חוויית ה”אחר”, אך לא בהכרח יֵדעו לתרגם זאת לתופעה חברתית כוללת או מה לעשות עם זה (Sleeter, 2001).
הגזענות בכיתת פרחי ההוראה היא תוצר של יחסי כוח חברתיים המשתקפים בה. יחסי כוח אלו יבואו לידי ביטוי הן בגזענות גלויה של אמירות מכלילות ופוגעניות והן במנגנונים סמויים אשר משמרים את המצב הקיים, כמו מי מדבר יותר ומי שותק בשיח המתקיים בכיתה, מי מיוצגים בתוכני הלימוד או ממי המורה מצפה להישגים גבוהים וממי פחות (זלמנסון לוי, 2015).
מורים ומורות חוששים לעתים קרובות לעסוק בנושאים הנתפסים על ידיהם כפוליטיים במסגרת ההוראה שלהם. כתוצאה מכך הם עשויים שלא להגיב לגילויי גזענות בכיתה ושלא לעסוק באירועים.
אקטואליים המתרחשים באותה תקופה (קיזל, 2014). רק מורים ומורות שחוו במהלך ההכשרה שלהם עיסוק ממשי, אמיץ ורגיש בנושאים קונפליקטואליים, יוכלו להתמודד עם האתגרים החינוכיים והחברתיים בעבודתם בבית הספר.
הגזענות הארגונית באה לידי ביטוי בתכניות הלימודים ובמבנה הלימודים עצמם. דוח בנושא הקצאה לא שוויונית של משאבים לפעולות תרבות, לדוגמה, אשר הוגש למשרד התרבות על ידי “ליבי במזרח:
הקואליציה להקצאה שוויונית של משאבי תרבות בישראל”, מצביע על מנגנוני אפליה ממסדית כלפי תרבות מזרחית. “האפליה המבנית והתקציבית בהקצאת משאבים כלפי תרבות מזרחית מצד משרד התרבות בישראל טעון בהנחות אידיאולוגיות גזעניות המבחינות בין התרבות המערבית הנתפסת
כתרבות גבוהה וראויה שממוסגרת ומתוקצבת כתרבות ישראלית, לבין תרבות מזרחית הנתפסת כנמוכה ושולית” (בן דיין ואח’, 2012).
הקצאה שכזו משפיעה על התרבות שאליה נחשפים המורים והמורות לעתיד, בחברה בכלל ובמסגרת לימודיהם. היעדר הייצוגיות של יוצרים ויוצרות, או של היסטוריות וכתבים של קבוצות מוחלשות או מודרות בחברה הישראלית, ברוב הסילבוסים הנלמדים ובתכניות הלימודים הבית ספריות שאליהם נחשפים הסטודנטים והסטודנטיות בבתי הספר מבנים את השימור החברתי של ההגמוניה הקיימת.
כאשר אנו עוסקים בגזענות בתכניות לימודים חשוב לראות שאין מדובר רק בתכניות לימודים ייחודיות לתחום. המסרים המועברים גם במקצועות שאינם קשורים לנושא באופן מובהק כמו מתמטיקה, מקרא, ספרות, מדעים, גאוגרפיה ומולדת עשויים להשפיע יותר דווקא בהיותם תכניות לימודים סמויות A pple,)1993). בחוברות הלימוד במתמטיקה ובמבחנים מועברים מסרים המחזקים
את חלוקת התפקידים הקיימת בין גברים לנשים, המציגים עולם שבו המובן מאליו הוא מעמד בינוני של אנשים לבנים, העוסקים במקצועות חופשיים. ה”אחר”, יהא אשר יהא, נעדר כמעט לחלוטין ובכך נוצר הדימוי של הסדר החברתי הקיים המהווה את הבסיס לגזענות כלפי כל מי שלא נמצא בראש הפירמידה (זלמנסון לוי, 2015). עם זאת עיסוק בתרבויות ובייצוג שלהן חשוב אך אינו מספיק. לצדו
יש לעסוק גם בנושאים של צדק חברתי ושוויון, אף זה בכל מקצועות הלימוד (Nieto, 2005)
הגזענות ברמה המוסדית קשורה למנגנונים שחלקם אינם נקבעים על ידי מוסדות ההכשרה. הבחינה הפסיכומטרית אשר נדרשת כתנאי לקבלה למכללות להוראה ו לאוניברסיטאות היא בחינה שקיימות בה הטיות שונות. מחקרים מראים למשל כי קיים פער משמעותי יציב בין ערבים ליהודים(קרליץ ואח’, 2014) ככלל, סיכויי ההצלחה במבחן הפסיכומטרי גבוהים יותר אצל גברים יהודים ממוצא
אנגלו-סקסי או מזרח-אירופי, ממעמד בינוני-גבוה המתגוררים בתל אביב וסביבותיה. אפיונים אלו מבוססים על נתונים אשר מפורסמים על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה ועל הפרשנות שלהם (מכפ”ל, 2010). כיצד משפיעים נתונים אלו על אוכלוסיית המורים והמורות לעתיד? הפער בשכר בין
גברים ונשים בישראל במגזר הציבורי הוא כ 20%- . כיצד נתון זה משפיע על הבחירה במקצוע ההוראה ובעצם על אוכלוסיית המכללות להוראה? (חסון ודגן-בוזגלו, 2013)
במוסדות להכשרת מורים מקובלים מנגנוני קבלה נוספים. במסמך שהפיק האגף להכשרת הוראה במשרד החינוך בשיתוף המכללות להוראה (בדרך להוראה: הכשרה. נט, 2014) מפורטות הציפיות מתהליך המיון להוראה. מעניין לראות את מה שאין במסמך. אין בו התייחסות להיבטים הרב- תרבותיים של תהליך המיון, כולל האפשרות של אפליה בתהליכי המיון, כזו שנובעת לא מכוונה
מודעת אלא מהיעדר נקודת המבט אשר מזהה תהליכים אלו.
היבט מבני נוסף הראוי להתבוננות הוא להיכן נשלחים הסטודנטים ו הסטודנטיות להכשרה המעשית שלהם ו מה משתמע מכך. האם מדובר בבתי ספר בשכונות מוחלשות? שכונות חזקות? ידוע כי מורים אינם יכולים להיענות בהוראה שלהם לשונוּת תרבותית בין תלמידים אם הם אינם מכירים בקיומם
של הבדלים כאלה ביניהם או מודעים להם (Gregory Rose and Potts,(2011 אם כך, ממורי המורים והמורות נדרשת תודעה תרבותית, חברתית ופוליטית הנוגעת הן לכיתות שלהם במוסדות ההכשרה והן לכיתות שאליהן נשלחים הסטודנטים והסטודנטיות כדי להתנסות בהוראה בפועל.
בשונה מהלימודים באוניברסיטה, שאותם ניתן לסיים בין כותלי המוסד האקדמי עצמו, בהכשרת מורים מתקיים קשר עם הקהילה בהתנסות המעשית בבתי הספר גם ללא קורסים מיוחדים של מעורבות חברתית. מחקרים מראים כי סטודנטים הפעילים במהלך הלימודים מצליחים יותר בלימודים וגם אחריהם (גולן ורוזנפלד, 2015). אם כך, התייחסות אל ההתנסות המעשית המהווה חלק
מהותי בלימודי ההוראה כאל מרחב להתנסות חברתית והתמודדות עם גזענות וחינוך נגד גזענות, עם דגש על קהילות שבהן ניתן לזהות תופעות של גזענות אישית, ארגונית ומבנית, היא פתח משמעותי לעשייה רחבה במיוחד.
סקירה זו מציגה מקצת מהמחקרים ומהנעשה בתחום. ניתן לומר כי ברוב מוחלט של החומרים הקיימים כיום מודגשת החשיבות של העיסוק בחינוך נגד גזענות וההכרח שבו, ובראייה רחבה יותר – בחינוך לדמוקרטיה ולערכים של צדק חברתי ושוויון כחלק מרכזי בהכשרת המורים והמורות.
תחילתו של נייר עמדה זה בכמה תהליכים מקבילים שהתאחדו למהלך משותף.
מחלקת החינוך של האגודה לזכויות האזרח עוסקת בשנים האחרונות
באינטנסיביות בחינוך נגד גזענות, ובמהלכן פותחו תכניות לימודים ונערכו השתלמויות רבות וכנסים לצוותים חינוכיים הן בבתי ספר והן בשיתוף מכללות להוראה.
בדצמבר 2014, ביום זכויות האדם הבינלאומי, הוגש נייר עבודה על ידי האגודה לזכויות האזרח לוועדת החינוך של הכנסת ובו קריאה לשילוב חינוך לדמוקרטיה וחינוך נגד גזענות בתכנית העבודה של משרד החינוך. בנוסף לכך קורא הנייר לקביעת יעדים ברורים בנושא להכשרת מורים, עד כדי מצב שבו כל מורה מקבל/ת הכשרה בנושא.
במהלך שנת תשע”ה התקיים תהליך ההכנה של כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך, כנס משותף לקרן לאוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה והאוניברסיטה הפתוחה, בנושא ערכים דמוקרטיים במערכת החינוך. אחד הרכיבים בכנס היה הכשרת מורים, ובהיבט זה נוצרה שותפות עם האגודה לזכויות האזרח.
במרץ 2015 האגודה לזכויות האזרח הוציאה לאור את הספר “שיעור לחיים: חינוך נגד גזענות מהגן ועד התיכון”, ובו מאמרים וחומרי למידה מגוונים הן מבחינת שכבות הגיל והן מבחינת תחומי הלימוד.
באפריל אותה שנה כינס צוות העבודה המשותף את השולחן העגול הראשון, שבו השתתפו נציגי מוסדות להכשרת מורים ומורות. מפגש זה התמקד באתגרים העומדים לפני מורי המורים בתחום זה, בחסמים שונים ובפרקטיקות אפשריות הן מתוך הניסיון והן רעיונות חדשים.
בכנס לאוטמן הראשון, בתחילת יוני 2015, התקיים שולחן עגול נוסף בנושא. במפגש זה התמקד הדיון בנקודות שעלו בדיון שקדם לו: אתגר הסגרגטיביות במערכת החינוך, שילוב הנושא בתכניות לימודים קיימות והתמודדות עם גזענות מוסדית. נייר זה הוא תוצר של הדיונים וחומרי העבודה שנוצרו במהלך התקופה.
