הנחיות
החברה הישראלית היא חברה מורכבת: יש בה מגוון עדות (חלק באוכלוסייה בעל מאפיינים ייחודיים, כגון מזרחים לעומת אשכנזים), מגוון של תרבויות (קבוצות אתניות שונות בעלות תרבויות משנה, כגון מהגרים מחבר המדינות או מהגרים מאתיופיה).
בשל מורכבות האוכלוסייה, מוגדרת החברה הישראלית כרב תרבותית (חילונים, חרדים, דתיים-לאומיים וכדומה), כרב עדתית (רוסים, אתיופים, פולנים, מזרחים וכדומה), ויש בה מיעוטים לאומיים (ערבים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים).
בחלוקה גסה ניתן לחלק את תתי-הקבוצות בחברה ל: ערבים, עולים מחבר המדינות ואתיופים.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדינת ישראל מנתה נכון לסוף אוקטובר 2013 כ-8,107,000 תושבים, מתוכם 1.5% אתיופים (120,000 נכון לשנת 2010), 14% יוצאי חבר העמים (1,140,000 נכון לשנת 2006), 20.5% ערבים (1,656,000 מוסלמים, נוצרים ודרוזים), ו- 3.5% בדואים (נכון ל-2004).
בהסתכלות מעמיקה יותר ניתן לזהות כי כל אחת מתתי-הקבוצות היא אוסף של תתי-קבוצות נוספות:
– עולי חבר העמים שמתייחסים אליהם כאל "העלייה הרוסית", מורכבים למעשה מעולים מאוקראינה, מאוזבקיסטן, מבלארוס וממדינות נוספות שהיו חלק מברית המועצות לשעבר. הכינוי "העלייה הרוסית" נובע מכך שהשפה השלטת הייתה רוסית. כמו כן, מבחינה אתנית רובם הגדול של העולים היהודים הם אשכנזים ומיעוטם הם גאורגים, יהודים הרריים ("קווקזים") ובוכרים. בנוסף, הגיעו במסגרת העלייה הזאת כמה מאות בודדות של יהודים קרימצ'קים וקראים (מבוסס על הערך "העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90", ויקיפדיה).
– הבדואים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: הבדואים בנגב, שבהם יש נוודים למחצה ותושבי כפרים בלתי מוכרים ועיירות, והבדואים שבצפון הארץ, המתגוררים רובם ככולם בכפרים ובעיירות . גם מבחינת מסורת הבדואים נחלקים לשני פלגים.
– בישראל יש כמה קבוצות מיעוט דוברות ערבית המהוות יחדיו את המיעוט הערבי. על אף שפתם הערבית של הדרוזים, הגדרתם כערבים היא שאלה מורכבת ושנויה במחלוקת הן בקרב הדרוזים והן בקרב הערבים (מתוך פרק בספר "להיות אזרחים בישראל", מהדורת ניסוי).
הציגו לתלמידים את המושגים:
– כור היתוך הוא ביטוי מטאפורי לדרך שבה מתפתחות חברות הטרוגניות, שבהן אנשים מרקעים תרבותיים ודתיים שונים משתלבים יחד ומצמצמים את מאפייניהם התרבותיים המקוריים לכדי יצירת חברה אחידה תרבותית. ניתן לכנות תהליך זה גם כ"התבוללות תרבותית" או "היטמעות".
– פלורליזם הוא עיקרון שלפיו יש להעניק שוויון זכויות וחופש ביטוי לקבוצות שונות בחברה, בהן קבוצות מיעוט, כך שיוכלו לבטא את השונות ביניהן ולהתאגד במסגרות שונות כבחירתם.
שאלו את התלמידים:
1. הסבירו במילים שלכם כיצד אתם מבינים את רעיון כור ההיתוך לעומת רעיון הפלורליזם.
2. לפי דעתכם, איזו גישה מבין השתיים מעודדת יותר סובלנות חברתית ומדוע?
3. חשבו על דוגמאות שממחישות איך בבית הספר שלנו מתבטאת גישת כור ההיתוך או גישת הפלורליזם (למורה: למשל, אם בית הספר מציין חגים של תרבויות שונות זוהי גישה פלורליסטית, וגם אם בית הספר מעודד היכרות עם תתי-תרבויות שונות באמצעות הצגות, מוזיקה וריקודים זוהי גישה פלורליסטית. מנגד, אם בית הספר נותן מקום רק לציון חגים ומועדים ישראליים-יהודיים ורק לנכסי תרבות מקומיים זוהי גישת כור ההיתוך. יש לציין שעם קום המדינה ניתנה עדיפות לתרבות האשכנזית וניסיון לגרום לעדות המזרח להיטמע בתרבות זו, בעוד שכיום יש מקום של כבוד לתרבות המזרחית, המתבטאת בין השאר במוזיקה מזרחית, בריקודים מזרחיים ובסופרים מזרחים שמקבלים במה רחבה יותר – גישה פלורליסטית יותר).
4. אם הייתם נאלצים להגר למדינה אחרת, איזו גישה הייתם מעדיפים לפגוש במדינה שהייתם מהגרים אליה ומדוע?
5. אילו קבוצות שונות יש בכיתה שלנו מבחינה עדתית, תרבותית ולאומית?
שאלו את התלמידים: מדוע לדעתכם בשנותיה הראשונות של המדינה הופעלה מדיניות כור היתוך?
הגישה הפלורליסטית מושתתת על סובלנות , שפירושה לקבל את השונה ולכבד את זכותו של הזולת, לשמור על שונותו ולתת לה ביטוי.
כדי לקבל את השונה, עלינו להכיר אותו תחילה, והפעילות היום תתמקד בהיכרות עם מנהגים אופייניים לכמה תתי-קבוצות בחברה הישראלית.
חלקו את הכיתה לארבע קבוצות לפי ארבע תתי-הקבוצות הבאות: אתיופים, רוסים, ערבים ובדואים, וחלקו להם את דפי התלמידים לעבודה.
הסבירו לתלמידים כי יש תתי-קבוצות נוספות, אך בשל הגיוון הרב נתמקד רק בארבע קבוצות אלו.
עם תום הכנת הפרזנטציה, כל קבוצה תציג את מנהגי תת-הקבוצה שעליה הייתה אחראית.
לסיכום שאלו את התלמידים:
1. מה התחדש לכם בעקבות הפעילות?
2. האם מידע מסוים הפתיע אתכם? אם כן, מהו ומדוע הופתעתם ממנו?
3. האם יש מאכל חדש שהכרתם והייתם רוצים לנסות?
4. האם תוכלו לחשוב על דרך שבה נוכל להעלות את מידת הפלורליזם בכיתה? (לדוגמה, אפשר לציין את החגים של כל תתי-התרבויות של התלמידים בכיתה).
להרחבת הפעילות ניתן ליזום יום מאכלים עדתיים שבו כל תלמיד או קבוצת תלמידים יכינו מאכל חדש שאינו אופייני לעדה שלהם. אם בכיתה יש גיוון תרבותי רב, אפשר שכל תלמיד או קבוצת תלמידים יביאו לכיתה מאכל עדתי אופייני שהם אוהבים, והתלמידים יערכו סעודה משותפת.
