שלום לאמא של בת ה – 4.5 שאינה אוהבת לצחצח שיניים ומשקרת.

מהפניה שלך עולה כי מדאיגים אותך שני דברים:
1. ההיגיינה של הפה של בתך.
2. אמירת אמת ואי אמירת שקרים.

אני אתייחס קודם לבעיה השנייה ואחר כך אתייחס לטיפול גם בבעיה הראשונה.
אמירת שקרים היא התנהגות שמאפיינת ילדים שמתחילים להיות קצת יותר עצמאיים. (כמובן שזה לא קורה אצל כולם והדוגמא אצלכם היא הבן הבכור). בתך גדלה והיא מנסה להתנתק ממך, ולגלות עצמאות. הבעיה היא שהיא בוחרת בדרך שאינה מקובלת עליך, ואת צודקת כשאת רוצה שהיא לא תאמץ את אמירת השקר כדרך חיים. את גם מתארת מתיחות וחשדנות ואלו בוודאי לא תחושות נעימות או כאלו התורמות לחיי המשפחה.
אין ספק שילדתך יודעת שהיא אינה אומרת אמת. עלייך לחשוב מדוע היא בוחרת לשקר, מהן המטרות של השקרים שלה ומה הרווחים שלה מהם.

לשקר יש מטרות רבות. מטרה אחת היא התחמקות מעונש ("לא אני עשיתי את זה אז אל תענישו אותי". זו כנראה היתה המטרה שלה בנושא המסטיק). מטרה אחרת היא התחמקות ממטלה שאינה נעימה לילד (כגון צחצוח שיניים. הריח הרע מהפה של בתך אינו מפריע לה. הוא מפריע לכם). מטרה אפשרית נוספת היא הרצון להתרברב ולהרשים אחרים ("אח שלי יודע לעשות X והוא יבוא ויראה לכם").

המשימה שלך היא להבין את המטרות של השקרים של ילדתך ולהגיב בהתאם. תגובה שמכילה אמת, ובמקביל משדרת לילדה הבנה יחד עם הבעת אמפטיה, יכולה לגרום לה להרגיש בנוח. לכן, אם הילדה אומרת שהיא צחצחה, ואת יודעת שהיא לא עשתה זאת, את יכולה להגיד משפט כמו: "אני יודעת שלא צחצחת, וזה לא נעים לי. אבל יותר לא נעים שאת משקרת ואומרת שכן צחצחת. אולי תסבירי לי למה את לא אוהבת לצחצח ונפתור את הבעיה ביחד?"
אמירה כזו אינה פוגעת ולא מעוררת ויכוחים. את בכלל לא נכנסת עם הילדה לעימותים ולהבאת הוכחות מי צודק ומי לא. אמירה כזו משקפת את הידיעה הברורה (והנכונה) שלך לגבי האמת, וגם את הרגשות שלך. היא מציינת עובדות "יבשות", והיא גם פותחת פתח לילדה להסביר את הרגשותיה ביחס לצחצוח השיניים.

מעבר לכך, יש צורך ללמד את הילדה מדוע השקר מזיק והאמת מועילה. כמובן שלא כדאי לעשות זאת בבוקר, בשיא הלחץ. מצאי זמן שיהיה נוח לשתיכן ואמרי משפט כמו: "את יודעת, מאוד עצוב לי כשאני לא יכולה להאמין למה שאת אומרת. אני אוהבת אותך, ורוצה להאמין לך. בואי נתאמן בלהגיד את האמת, כדי שאני אוכל להאמין לך". בקשי ממנה לספר על אירוע שבו הייתן יחד, ואת יודעת בדיוק מה היה שם. שבחי אותה כאשר היא תספר עובדות נכונות ואמרי: "אני שמחה לראות שאת יודעת מה בדיוק קרה שם. זו האמת. מאוד נעים לי לשמוע שאת אומרת דברים אמיתיים ונכונים". כך ילדתך תלמד לעשות הבחנות ברורות בין אמת לבין שקר.

בנוסף, ילד לומד לומר אמת על ידי כך שמסבירים לו מהי אמת ומתי הוא לא אומר אמת, אבל הוא לומד זאת גם על ידי החיקוי של הסביבה. לכן אמרו אתם דברי אמת ואל תשקרו בבית. לדוגמא: אם הילדה רוצה עוגייה, ויש בבית עוגיות, אבל אינך רוצה שהיא תאכל עכשיו עוגייה, אל תאמרי: "נגמרו העוגיות. אין". כי זה שקר. אמרי אמת: "אני מבינה שאת רוצה עוגייה עכשיו אבל אני לא מסכימה שעכשיו תאכלי. אחרי האוכל/בשבת/כשנלך ל… תקבלי עוגייה". זה קצת יותר קשה, כי אולי הילדה תבכה קצת, אבל היא תשמע דברי אמת.
מותר לך להראות אמפתיה והבנה לצער שלה, או לכעס שלה, או לאכזבה שלה, אבל חשוב שהיא תלמד שאסור לה (וגם לא כדאי לה) להגיד דברים שהם שקר. היא פשוט לא מרוויחה מכך דבר.

ולגבי צחצוח השיניים:
כאשר חשוב להורה שילד יבצע מטלה כלשהי, הוא, ההורה, צריך להקפיד על הביצוע. אל תשאירי את המטלה הזו לביצוע של הילדה לבד, במיוחד כשאת יודעת שהיא לא אוהבת את זה. זה מביא לויכוחים מיותרים ולשקרים. אם החלטת שזהו "קו אדום" שאינך מוכנה לעבור עליו בבית שלכם – אל תשאירי לה את זה. גשי וצחצחי איתה את השיניים. בלי ויכוחים. כך מתנהגים בבית שלכם. במקביל, נסי לברר למה היא לא אוהבת לצחצח. אולי המברשת לא נוחה לה? אולי המשחה אינה טעימה? אולי היא נרטבת כאשר היא שוטפת את הפה? ויכולות להיות עוד מליון סיבות.

אני ממליצה לך לעיין בספר של וויקוף, ג'רי ל' ויונל, ברברה (2008). לחנך בלי צעקות ובלי מכות. תל אביב: הוצאת מטר. יש בספר הרבה חומר על התנהגויות אופייניות של ילדים בגיל טרום בית הספר. יש בו גם פרק על שקרים. (אולי לא תאמיני, אבל אחת הדוגמאות המובאות שם היא על ילד שלא מצחצח שיניים ואומר שכן צחצח. ואני משערת שהמחברים לא היו אצלך בבית).

בהצלחה רבה,
עידית