שלום אמא יקרה,
נושא המוות מעסיק כרגע את בתך, מאוד, ועד שהדברים לא יובנו לה – היא תמשיך לשאול.
ברור שהמוות מעסיק כל אחד מאתנו, במודע ובלא מודע. מוות הוא חלק מהחיים, ובמהלך כל חיינו אנחנו מעבדים אותו בדרכים שונות ולומדים להתמודד אתו.
גם ילדים בני 5 מתמודדים עם מות ולומדים, לאט לאט, להבין אותו ברמה שלהם. כמעט כל ילד נפגש במוות עד גיל 5. זה יכול להיות במשפחה הקרובה, כשסבא או סבתא, או קרוב משפחה אחר נפטר. זה יכול להיות בעל חיים אהוב שמת, ויכול להיות גם שהילד יראה ציפור מתה שנפלה מהקן או חתול דרוס ברחוב. לעיתים זה מוות של מישהו במעגל רחוק יותר, שלא מכירים אותו ורק שומעים עליו, כמו במקרה שלכם. הנושא של המוות, כתופעה, עולה ומטריד את מוחם של הילדים.
אבל, בשונה מתופעות טבע אחרות שהילדים רואים סביבם, כמו שלכת, ברקים ורעמים, גשם או פריחה – מושג המוות קשה יותר להבנה. והוא גם קשה יותר לנו, להורים, להסברה. הוא מפחיד ומרתיע. לכן אנחנו נוטים להעלים אותו, להרחיק אותו ולא לדון בו. לפעמים יש למבוגרים גם הרגשה, שגויה אגב, ש"בגיל הזה ילדים לא צריכים להטריד את מוחם במוות. זה מוקדם מדי".
שוש כרמל (ראי הפניה למאמר למטה) מתייחסת להיעדר השיח בנושא של מוות בגיל הרך: "בהיעדר דיבור ישיר על אודות המוות, אנו מפקירים את הילד להשלמת החסר בעזרת דמיונו בלבד. ככל שהילד חש בהימנעות הסביבה מלגעת בנושא כלשהו, כך גוברת משיכתו לחפש מידע ותשובות. ככל שהסביבה – ההורית, המשפחתית והחברתית – נמנעת מלגעת בנושא המוות, כך צפוי שהילד יפליג לפחדים שעשויים להתקבע כ"פחד מהפחד".
כאשר נושא מסוים עולה אצל ילד – ומרתק אותו – הוא ישאל שוב ושוב, לפעמים את אותה השאלה, עד שהדברים יובנו לו, או עד שהוא יקבל את התשובה שתספק אותו. ברגע שהצורך הזה יסופק, והילד יבין את הנושא, ברמה שלו כמובן, רק אז הוא יתפנה מבחינה שכלית ורגשית לנושא המאתגר הבא.
מסקנה: כדאי וצריך לענות לבתך על השאלות שהיא שואלת, ולא להרחיק את הנושא. יחד עם זאת, תפיסת המוות מאוד מוגבלת בגיל 5, בגלל יכולות שכליות ורגשיות שנמצאות רק בתחילת התפתחותן בגיל הזה. לכן אתן לך מספר עצות מעשיות:
1. הקשיבי היטב לשאלות שילדתך שואל ובדקי איתה מה בדיוק היא רוצה לדעת. אל תעני מיד. והכי חשוב: נסי לענות לה תשובות אמיתיות ככל האפשר (ויחד עם זאת לא חייבים תמיד להגיד את כל האמת).
2. כאשר היא מתייחסת למכה ומפחדת שזה יוביל למוות – אל תתרגשי. פשוט תגידי את האמת: לא מתים מזה. אם תגידי את זה שוב ושוב – היא תראה בעצמה שזו המציאות. ושוב: יש ילדים שמספיק להם לשמוע את זה פעם או פעמיים ויש כאלה שצריכים לשמוע את 20 פעמים.
3. הזדהות רגשית שלכם עם הרגשות שלה יכולה גם היא לעזור לה להבין מה היא מרגישה. אתם יכולים לשקף לה מה היא מרגישה ואז להרגיע את החששות. ברגע שאנחנו מבינים מה אנחנו מרגישים – כלומר כאשר השכל שולט ברגש ולא להיפך – אנחנו מרגישים רגיעה מסוימת. בכל פעם שהיא באה לדבר על החייל, או על המוות – הקשיבי לה, נסי לזהות את הצורך שלה ואז תרגיעי אותה. את גם יכולה לומר לה, פעם אחת, שגם את חוששת מהמוות אבל את לא חושבת על זה כל הזמן. יש דברים מעניינים וחשובים יותר לחשוב עליהם כמו…..
4. ילדים לא מבינים לאשורו את מושג המוות. הם משחקים ב"להרוג" אחד את השני ודקה אחר כך קמים על רגליהם וחוזרים לשחק. אני מציעה לך לקרוא את המאמר של קלודי טל (ראי הפניה למטה) כדי להבין את שלבי ההתפתחות בנושא. אחד הדברים שילדים בני 5 לא מבינים זה שהמוות בלתי הפיך, שלא חוזרים ממנו ובעיקר: שלנפטר כבר לא כואב ולכן לא צריך לדאוג לו. ילדתך דואגת כי ככל הנראה יש לה פרשנות משלה למוות. בדקי אתה ממה היא דואגת ונסי להפיג את החשש הזה.
5. הצעה לעיסוק משותף לכם ולילדה: הספר "סיפור מהחיים" שנכתב ואויר על ידי אלונה פרנקל, בהוצאת מסדה. הסיפור עוסק באמא ובן שמוצאים ציפור מתה. הוא כתוב ומאויר ברגישות רבה ומאפשר איוורור של רגשות ותובנות לגבי המוות.
6. לגבי שאלתך האחרונה: בהחלט כדאי להתייעץ עם אנשי הרכיבה הטיפולית. אולי יש להם רעיונות מהתנסות עם ילדים אחרים.
במצב הקיים, שבו ההתעניינות של בתך בנושא הולכת ודועכת, איני חושבת שיש טעם לפנות לאיש מקצוע, אבל אם העיסוק בנושא ימשיך עוד חודש-חודשיים אולי כדאי לשקול זאת ולו בשביל השקט הנפשי שלכם.
מאמרים נוספים לעיון בנושא של הקניית מושג המוות בגיל הרך:
פרופ' טל, קלודי: התפתחות מושג המוות אצל ילדים.
כרמל, שוש. הקניית מושג המוות לילדים בגיל הרך.
