שלום,

קראתי את המכתב שלך ועל המצב בכיתה שתיארת – מצב ממש קשה, מתסכל וכואב. נדמה לי שאת כבר יודעת מה התשובה לשאלתך כי נראה לי שאת חכמה, רגישה ובוגרת. בכל זאת, אשתף אותך במחשבותיי כשקראתי את מכתבך.
הכי חשוב, את רוצה להיות אמתית עם עצמך – נאמנה לערכים שלך ולזהות שלך. יהיה הכי קל להתחנף לילדה המקובלת כדי לזכות לחברות שלה, אבל לא תרגישי סיפוק או הנאה אמתי מחברות זו. כל יום תרגישי תסכול וחוסר מנוחה מהמצב כי את יודעת שזה לא חברות אמתית או בטוחה. תצטרכי לעבוד קשה לשמור על חברות כזאת. בנוסף, לא יהיה לך את השקט הנפשי הנדרש כדי להיות פנויה ללמידה וליהנות מהלימודים ומפעילויות בבית הספר ומחוץ לבית הספר. נדמה לי שהדרך הקלה יותר היא גם הדרך הקשה יותר.

דרך השנייה היא נשמעת קשה אבל בסוף תהיה טובה יותר. וזה ליצור לעצמך קהילה נחמדה – חברות שבאמת נחמדות, אמפטיות, אכפתיות ואפשר לסמוך עליהן. הקהילה הזאת שאת הזכרת יכולה להיות רק אחת או שתיים או שלוש בנות, אבל תדעי שיש לך חברות אמתית איתן.

אלו השנים שאת רוצה את השקט הנפשי ללמוד, לחקור, ולגלות את הכישרונות שלך, היצירתיות שלך, הערכים שלך, תחומי עניין שמעניינים אותך, ובקיצור – לצמוח!! אי אפשר לצמוח כשכל האנרגיה שלך מוכוונת להילחם על מקום החברתי שלך. זה ממש לא שווה כי המחיר למלחמה הזאת היא העצמיות שלך. אני חושבת שיותר חשוב להיות אמתי לעצמך ולא להיכנע לדרישות של "המלכה" ושל "המקובלים." את רוצה חברות שמקבלות אותך בדיוק כמו שאת, ולא בגלל היכולת שלך להתחנף ל"מלכה."

בנוסף, אני מעודדת אותך להראות את המכתב שאת כתבת והתשובה שאני כתבתי לאמא שלך ולשוחח איתה על העניין.
בברכה חמה,
שושנה הימן