ד"ר עידית ליוש, מומחית בתחום הגיל הרך, עונה על שאלה בנושא ילד בן 4 שמציק לחבריו.
יש לי ילד בן 4 אציין כי אני בהריון וכי הוא עומד ללכת לגן חדש ויודע שעובר למקום חדש ושעוד מעט יצטרף תינוק למשפחה.
בחודשים האחרונים הוא התחיל להציק בלי סיבה לכל ילד שעובר לידו( גם כאלה שהוא לא מכיר ). סתם ברחוב בלי סיבה, בעיטות דחיפות וכ"ו.
הרבה פעמים הערתי לו והסברתי לו שזו לא הדרך ושהוא רק מרחיק את החברים ממנו, אך זה לא עוזר.
כמו כן גם לי אם הוא לא מקבל מה שמבקש או אם אני משוחחת בטלפון הוא מפריע לי.
איני יודעת איך להגיב ומה לעשות.
אשמח לעצה.
שלום רב לאמא המודאגת
ראשית דבר "צפירת הרגעה". הילד בסדר ואת בסדר. זה רק המצב (הזמני) "לא בסדר". המצב שאת מתארת מכניס אותך ואת הילד למתחים, ונראה לי שכל ההתנהגויות שלו מונעות כרגע מהמתח ומהחששות. תחושת רגיעה שלך תשדר לו שהכל בסדר, וגם הוא יירגע.
ההתנהגות שאת מתארת אצל ילדך מעידה על כך שהילד שלך נבון, קורא את הסביבה, מבין שהוא עומד לפני שינויים ומרגיש את המתח שיש אצלכם עכשיו. עם זאת יכולת ההבנה שלו מוגבלת (הוא רק בן 4) וחלק גדול מהדברים הוא לא מסוגל לנבא, או להסביר לעצמו, ולכן הוא חושש. והוא צודק. ומכיוון שהוא לא יכול לערוך איתך שיחות "פילוסופיות" על השינויים העתידיים הוא "מאותת" לך, בהתנהגותו, שהוא זקוק לתשומת לב. והרבה.
בואי נתייחס לכל אחת מההתנהגויות הבעייתיות בנפרד ונראה מה ניתן לעשות עם כל אחת ואחת מהן. אתחיל דווקא מהסוף:
– הפרעה בזמן שיחת טלפון:
ילד צעיר יודע לזהות, בחוש, מתי הוא לא מקבל מספיק תשומת לב. והוא ידאג להשלים לעצמו את החסכים. אגב, לכל ילד יש צורך בכמות אחרת של תשומת לב. יש כאלה שצריכים מעט ויש כאלה שצריכים המון. זה משתנה גם בתקופות חיים שונות. אנחנו, כמבוגרים מחנכים, צריכים להיות רגישים לכך. ייתכן שנרגיש שאנחנו נותנים המון תשומת לב – אבל לילד זה לא מספיק. אז צריך לתת יותר. בצורה הפוכה, אם נותנים הרבה – הילד יצטרך פחות. כלומר, אם ממלאים את הצורך הזה, הילד ירגיש מסופק, ויהיה רגוע יותר. וגם אנחנו.
בזמן של שיחת טלפון, או אפילו בשעת בדיקת הודעות, שליחת מסרונים וכו', ברור לילד שאת לא איתו. אפילו אם את שם איתו, באופן פיזי, הרי ברור שתשומת ליבך אינה נתונה לו. והוא יודע את זה. כרגע ילדך זקוק לקצת (ואולי להרבה) יותר תשומת לב ממך, אז תני לו אותה. לא בהסברים, או הטפות מוסר, אלא במשחקים, בחיבוקים, בלעשות דברים ביחד. תהיי איתו באמת. כל כולך. בנוסף, הסבי את תשומת ליבו לפעילות המשותפת, תוך כדי הפעילות, והעלי לו אותה למודעות. אמרי מדי פעם משפטים כמו: "איזה כיף לנו לשחק ביחד" או "כמה אני אוהבת לדבר/לטייל איתך".
כשאת יודעת שאת צריכה לערוך שיחת טלפון (או כל פעילות אחרת), ולא תוכלי לתת לו את תשומת הלב האינטנסיבית הזו, אמרי לפני השיחה: "קודם שיחקנו ביחד, והיה כיף, אבל עכשיו אני צריכה מספר דקות של שקט. כשאסיים את שיחת הטלפון/קריאת הספר/בישול עוד פעם אשחק איתך". הציעי לו משחק, או עיסוק אחר כשאת משוחחת. לאחר מכן, כשתהיי עסוקה, פשוט תתעלמי ממנו. אל תתייחסי לשום התנהגות כמו בכי, מכות וכו'. תתרחקי ממנו או אפילו סגרי את הדלת (כמובן למספר שניות בלבד). גם להתעלמות יש ערך חינוכי, יותר טוב מכעס. הילד ילמד שיש לך גבולות. הוא לא יכול לתמרן אותך (גם לעצבן אותך זה תמרון). לאחר מכן חזקי אותו על התנהגות נאותה. אל תחסכי במשפטים כמו: "ראיתי שהתאפקת" או " תודה שנתת לי לשוחח בשקט".
הערה: שימי לב כמה דקות את עסוקה בטלפון. יכול להיות שאת באמת עסוקה מאוד, והילד מקבל מעט מדי תשומת לב וזמן איכות איתך. נסי לארגן זמן שיהיה מוקדש רק לו.
– גן חדש והריון
שני המצבים הנ"ל חדשים, ולא ידועים, ומעצם זה הם מעוררים חששות. אולי לך יש חששות מהגן/גננת החדשים והילד מרגיש אותם? אולי את משוחחת על זה עם שכנות, או חברות, והוא שומע? לכן, עצתי לך היא שלא תעוררי שיחה מיוזמתך עליהם.
הגן: אם הילד מתחיל בשיחה, ושואל שאלה, כמובן שיש לענות לו. במקרה כזה ספקי מידע שייתן לו ביטחון. השם של הגננת, שמות של ילדים שילכו איתו, חפץ שהוא יכול להביא לגן מהבית בימים הראשונים, מה הוא רוצה שאת תגידי לגננת וכו'. יכולת ניבוי, כלומר היכולת לדעת מה יקרה, מפחיתה חששות ומעלה תחושת ביטחון. הרבה מבוגרים לא אוהבים "מסיבות הפתעה", כי הם לא יודעים מה יהיה שם, ואולי יתפסו אותם לא מוכנים, או לא במיטבם, וחוששים ממבוכה. גם ילדים לא אוהבים הפתעות. הם אוהבים, כמונו, ידיעה מוקדמת ותחושת ביטחון.
ההריון: כך גם לגבי ההריון. אל "תכיני" אותו ללידה המתקרבת. גם שם יש יותר "לא ידוע" מאשר ידוע" וזה לא נותן ביטחון. אל תאמרי משפטים כמו "אתה תאהב את האח/ות החדשים" כי אולי הוא לא יאהב? ואל תגידי "אתה תהיה הילד הגדול בבית עכשיו" כי זה לא צורך שלו. אולי הוא רוצה להיות הקטן?
אבל אם הוא שואל, הקשיבי לשאלה, נסי לזהות מה הצורך שעומד מאחורי השאלה שלו, ועני לו על הצורך. מלאי את הצורך שלו בתשומת לב ובביטחון. הדגישי שאת אוהבת אותו, ושתמיד הוא יהיה הילד שלך, שתמיד הוא יהיה הילד הראשון שנולד לך וכו'. גם כשהוא יתחיל לבקר בגן תדגישי שתבואי לקחת אותו הביתה. יש ילדים שחושבים שהתינוק החדש הוא תחליף להם, ואמא (או אבא) לא צריכים אותם יותר.
– הצקות לילדים חולפים
האמת – איני יודעת להסביר את מקורה של ההתנהגות הזו, אבל נראה לי שגם כאן ילדך רק מנסה למשוך את תשומת ליבך. הרי ברור שהוא לא מרוויח מכך דבר מלבד ההסברים שלך. כשאת מסבירה אז את משוחחת איתו. גם זו דרך למשוך תשומת לב אבל זו דרך שלילית. לכן:
א. התעלמי מזה. אין לך דרך לטפל בזה עכשיו. אולי ההתעלמות שלך תפחית את ההתנהגות הזו.
ב. אני מקווה שהיכולת שלך להעצים אצלו את הביטחון, בנושאים הקודמים שכתבתי עליהם, יפחית את הצורך שלו במשיכת תשומת הלב שלך ע"י התנהגויות שליליות.
שתהיה לך לידה קלה, שנה טובה ובהצלחה
ד"ר עידית ליוש
כל טוב ובהצלחה
ד"ר עידית ליוש
