תוכן
המורים וההורים אוהבים את התלבושת האחידה, התלמידים פחות.
מחקר שנעשה בארצות-הברית מוכיח כי התלבושת אינה מצמצמת את האלימות בבית הספר ואינה משפרת את הישגי התלמידים.
אצלנו משרד החינוך מדווח דווקא על הצלחה.
"לבית הספר יש תלבושת אחידה, אבל אני מנסה לעשות משהו יפה ולגוון. למשל, אני שמה חולצה שהיא טיפה קצרה ורואים את הבטן, אבל מתחתיה אני שמה גופיית לייקרה נמתחת של 'פוקס' ואז זה יוצא כאילו חולצה לבנה, מתחת גופייה ורודה / ירוק תפוח, ג'ינס ונעלי בובה שטוחות, הבנתם?" ("דנה" באתר האינטרנט "תפוז")
בכל בוקר מגיעה נירה מאירי, מנהלת תיכון "כדורי" בגליל התחתון, לבית הספר שלה בתלבושת קבועה: מכנסיים, חולצה או גופייה ומעליהם חולצות טריקו עם סמל "כדורי" – חולצת בית הספר שלה. והיא אינה יוצאת דופן: מאות התלמידים שהיא פוגשת ברחבת הכניסה לבית הספר מגיעים גם הם בחולצות "כדורי", אמנם בשלל צבעים ודוגמאות, אבל הכול על פי הגזרות שאושרו בתקנון בית הספר ועם סמל בית הספר. המראה הזה של תלבושת קבועה וגם די אחידה ממלא את מאירי גאווה. "זה נותן לי הרגשה שאנחנו חלק מארגון רציני", היא אומרת, "זה מסמל שיש לנו זהות, סימן לגבולות ששומרים בבית הספר". מאירי אומרת שהאווירה בבית הספר הייתה טובה גם לפני הכנסת החולצות, "אבל אם עד עכשיו עמדתי בשער וחלפו על פניי תלמידים בתלבושות לא צנועות ולא אסתטיות ולא יכולתי לעשות עם זה כלום, הרי שעכשיו יש לי אפשרות להגדיר מה נכנס אלינו ומה לא, ומה הם הכללים בבית ספר".
המורים ושאר אנשי הצוות אינם חייבים ללבוש את חולצת בית הספר, אך חלק מהם הסכימו כי ראוי שגם הם יופיעו לבית הספר בתלבושת קבועה, אמנם שונה מזו של התלמידים, אבל בכל זאת אחידה. כיום, שנה לאחר שבית הספר אימץ את קוד הלבוש, בוחרים רבים מהמורים להגיע לעבודה בחולצות "כדורי". "הכול כבר מבולבל כל כך, שהמורים לובשים את חולצות הטריקו המיועדות בכלל לתלמידים", אומרת מאירי, "זה מקל מאוד על אכיפת הנושא, כי התלמידים רואים שיש דוגמה אישית".
ההחלטה על הנהגת החולצות האחידות, שהתקבלה לאחר תהליך ארוך בהשתתפות המורים, ההורים והתלמידים, נבעה בעיקר משיקולים כלכליים – לנסות ולצמצם את המירוץ אחר מותגים. "רציתי, שיהיה אפשר להגיע לבית הספר בטריקו של עשרים שקלים, ושמי שאין לו חולצה במאתיים שקלים לא ירגיש שונה", אומרת מאירי. ב"כדורי", המוגדר כבית ספר ניסויי, לומדים תלמידים מהיישובים הוותיקים בגליל יחד עם תלמידים צ'רקסים ותלמידים מהפנימייה של כפר הנוער במקום. הנהגת התלבושת הייתה גם ניסיון לגבש את התלמידים ולסייע בריכוך הבדלים והמתחים בין האוכלוסיות השונות בבית הספר.
גם מנהליהם של בתי ספר אחרים ברחבי הארץ, שאימצו תלבושת אחידה כזאת או אחרת, מדברים על גאווה ועל סימון גבולות. אך נשאלת השאלה, מה באמת תרומתה של התלבושת האחידה? האם בקוד לבוש, בין שהוא מתבטא בחולצות אחידות ובין שהוא מורכב מתקנון לבוש מחמיר, יש תרומה חינוכית שאפשר למדוד אותה?
בעקבות הקתולים
תחיית התלבושת האחידה בארצות-הברית החלה לפני כעשרים שנה. באותה שנה התרחשו שם כמה וכמה תקריות בבתי ספר שבהן נפצעו ואף נרצחו תלמידים על רקע ויכוחים על בגדי מעצבים ועל נעלי ספורט אופנתיות. במקביל, חדרה לבתי הספר באזורים העירוניים תרבות כנופיות הרחוב, שחבריהן נוהגים לבדל את עצמם על ידי לבישת בגדים בצבעים ספציפיים. בבתי הספר נוצר מדרג חדש, שהתבסס על סגנונות לבוש אחידים וקבועים. על רקע זה נתפסה התלבושת האחידה כפתרון חינוכי שיביא לשוויון בין כל התלמידים ושישפר את האווירה בבתי הספר.
כמה חוקרים אמריקנים בחנו אז את השאלה, כיצד קורה שבבתי הספר הקתוליים ברחבי ארצות-הברית רמת האלימות נמוכה יחסית לרמתה בכלל המערכת הציבורית. אחד ההבדלים שבלטו לעין היה, שבתי הספר הקתוליים שומרים בקפדנות על קוד לבוש מחמיר, שמכתיב תלבושת אחידה וכללים ברורים ונוקשים של המותר והאסור בכל פריטי הלבוש והמראה – סוג הנעליים, אורך השיער, כמות האיפור ועוד.
את החותמת הסופית לתלבושת האחידה נתן הנשיא ביל קלינטון בשנת 1996, ב"נאום על מצב האומה" שנשא בפני הקונגרס. קלינטון קרא לבתי הספר להנהיג תלבושות אחידות, וקריאתו נפלה על אוזניים כרויות: בשנים שעברו מאז הנהיגו יותר ויותר בתי ספר ציבוריים תלבושות אחידות. כיום הן כבר נהוגות ב-23 אחוז מבתי הספר ברחבי ארצות-הברית, ובכל שנה מנהיגים אותן בבתי ספר נוספים.
זה פשוט לא עוזר
המנהלים והמורים בבתי הספר טוענים, שהנהגת התלבושת האחידה ממש מחוללת נסים: היא מפחיתה את האלימות ותורמת לשקט במסדרונות. התלהבותם מחוזקת בכמה מחקרים שנערכו בנושא. אולם לדברי דיוויד ברונסמן, סוציולוג אמריקני שהקדיש שנים אחדות לחקר הנושא, מדובר בהרגשת סובייקטיביות שמקבלות מעמד על מיתוס. "אנחנו רואים, שלאחר כל תקרית ירי יש עלייה באימוץ התלבושת בבתי הספר הסמוכים למקום התקרית", אמר ברונסמן בריאיון שהתפרסם לאחרונה ב-Teacher Magazine. "זה מתחיל בעיקר אצל ההורים, המצליחים לשכנע די בקלות את הצוות החינוכי שזה הפתרון. התלבושת האחידה נתפסת כפתרון של 'היגיון פשוט' שמביא לרפורמה זולה, יעילה, ובעיקר זמינה".
ברונסמן הוציא ממאגרי המידע הפדרליים נתונים שנאספו מאלפי בתי ספר על רמת האלימות, רמת ההישגים ורמת המוטיבציה של התלמידים בבתי הספר. אחרי ניתוח הנתונים התברר, שהנהגת תלבושת אחידה אינה תורמת דבר לשיפור התנהגותם והישגיהם של התלמידים. "למרות המאמצים והתמיכה של פוליטיקאים, פעילים בקהילה, הורים ואפילו התלמידים עצמם, אין לתלבושת השפעה על כל הדברים שהיא נועדה לפתור", אומר ברונסמן. התלבושות עצמן אינן מצמצמות, לדבריו, את האלימות, אינן מחזקות את המוטיבציה ואת הגאווה האישית או הבית-ספרית של התלמידים, אינן משככות את המתחים החברתיים והמעמדיים ואינן משפרות את הישגי התלמידים.
קל להתמקד בתלבושת
אז כיצד מסביר ברונסמן את הדיווחים האופטימיים של המנהלים והמורים ואת המחקרים שקדמו למחקרו, אשר תמכו בדעות אלו. ברונסמן אומר, כי רבים מהחוקרים התעלמו מכך שהנהגת התלבושת האחידה הייתה במקרים רבים רק חלק משינוי כולל שהונהג בבתי הספר. אך מאחר שהלבוש האחיד הוא דבר בולט הוא נאכף בחומרה, הוא נהפך לסמל, וכולם מתרכזים בו ומתעלמים מן המהלכים האחרים שאינם בולטים לעין אך הם חשובים הרבה יותר.
ברונסמן טוען, כי ביסוד ההתלהבות מהתלבושת האחידה עומדת הנטייה הטבעית להסכים עם הצורך ברפורמה. "הזמינו אותי לנאום לפני אנשי חינוך בקונטיקט ולהציג מחקר שערכתי על האזור שלהם", הוא מספר. "במחקר לא מצאתי קשר בין ההחלטה על מעבר לתלבושת אחידה ובין רמת ההישגים בבתי הספר. אבל מייד לאחר שגמרתי את המצגת שלי, שהייתה מבוססת על שנים של מחקר, עלה לבמה מנהל המחוז וטען כי הוא יודע, מהיכרות אישית, שלתלבושת יש השפעה עצומה.
המורים, היודעים כי המעבר לתלבושת אחידה הוא מדיניות הבאה מלמעלה, מנסים במקרים רבים לגרום לכך שהמהלך יצליח, או לפחות לדווח שהוא מצליח". ברונסמן אומר, כי זה תהליך מסוכן, המסיט את תשומת הלב מבעיות דחופות יותר ומפתרונות אחרים.
ההצדקה היחידה להנהגת תלבושת אחידה שמצא ברונסמן קשורה בהורים. "אחד הטיעונים הקלסיים בעד התלבושת הוא, שהדבר מקל על ההורים: אין יותר התלבטויות בבוקר, וזה גם מסייע למשפחות העניות יותר". אבל ברונסמן מוסיף: "קשה להצדיק מהלך כזה רק מפני שהוא תורם להורים, מה גם שהתרומה לשוויון בעייתית אם זוכרים שילדי העשירים ייהנו תמיד מבגדים חדשים ונקיים, ואילו הילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יתחילו במקרה הטוב את השנה עם תלבושת חדשה, אך יסיימו אותה עם תלבושת מרופטת ובלויה". המעניין הוא, שהמסקנות של ברונסמן אינן חדשות ושהוא פרסם אותן עוד בשנת 1998, אבל ההתלהבות בארצות-הברית לא שככה, ועכשיו היא מגיעה גם אלינו.
משרד החינוך ממליץ
"בתיכון שבו למדתי היה מקובל, שתלמיד שמגיע בלי תלבושת אחידה ונתפס, הולך הביתה להתלבש ורק אז חוזר לכיתה. מסיבה זאת רוב התלמידים אכן הגיעו עם תלבושת. שנה אחרינו נוסדו חטיבות הביניים בראשון-לציון, ואז כבר לא ידעו בתיכון מהי תלבושת, וכל אחד בא איך שבא לו. אז גם הוסיפו לתיכון שתי כיתות בלי בגרות. לא שיש קשר בהכרח, אבל אני חושבת שאם נראים כמו בני אדם, אז אולי גם מתנהגים כמו בני אדם" ("אם מודאגת" באתר האינטרנט "תפוז").
חוזר מנכ"ל משרד החינוך מאפריל 2004 ממליץ על הנהגת תלבושת אחידה בכל בתי הספר בארץ. על פי החוזר נדרש כל בית ספר לקיים הליך "חינוכי דמוקרטי" ששותפים לו צוות בית הספר, ההורים והתלמידים, ובסיומו יוחלט אם בית הספר יאמץ אם השיטה. במנהל הפדגוגי במשרד החינוך כבר מדווחים על הצלחה. לאה רוזנברג, סמנכ"לית משרד החינוך ומנהלת המנהל, אומרת, שעד עתה הונהגה התלבושת האחידה ב-1,600 בתי ספר, והציפיות הן שבשנת הלימודים הבאה ובזו שאחריה, היא תונהג ב-65 אחוז מבתי הספר בארץ. "זה התחיל כהמלצה של השרה ותפס במהירות", אומרת רוזנברג. לדבריה, הסיבה להתלהבות היא הכמיהה במערכת החינוך, אצל המורים, ההורים ואולי גם התלמידים, לחזור לתמונת עולם ברורה של הקפדה על גבולות וסטנדרטים בבית הספר.
"אנחנו מצויים בתהליך של שינוי בפרדיגמה החינוכית", אומרת רוזנברג. "התלבושת האחידה משדרת הקפדה על מותר ואסור ומאותתת שהליכה לבית הספר היא לא כמו ירידה לים, אלא סיטואציה שדורשת מוכנות ומחויבות. התלבושת היא עוד אמצעי שאומר לתלמיד, הבחן בין התנהגותך בבית הספר ובין התנהגותך מחוצה לו". גם רוזנברג מציינת שלתלבושת האחידה יש היבט כלכלי של סיוע להורים ושל גישור על הפערים, אך היא מדגישה, שגם בתי ספר באזורים מבוססים עוברים לתלבושת אחידה, כי להורים פשוט נמאס מחולצות הבטן. "זה יוצר אצל ההורים תחושה של סדר", היא אומרת.
מנהלת בית ספר בירושלים, שבבית ספרה הוחלט לבסוף שלא לאצץ את התלבושת האחידה, אומרת, כי התמיכה הקולנית ביותר בתלבושת האחידה באה מקרב ההורים. "הם דיברו הרבה על איך שזה היה כשהם היו ילדים וכשהכול היה כאן אחרת", היא מספרת. "בעיני רבים מההורים זה פתרון פלא לתלונה 'אין לי מה ללבוש' ולנדנוד הבלתי פוסק בקניון, שחייבים לקנות את החולצה החדשה, 'כי לכולם יש'.
התלמידים יעקפו
דבר אחד ברור: לתלמידים תמיד תהיה דרך לעקוף את התלבושת שהם מתנגדים לה. סקר שערכה הסתדרות המורים בקרב תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים העלה, כי רוב התלמידים מתנגדים לתלבושת אחיד: 64 אחוז מהנשאלים התנגדו לתלבושת אחידה, 26 אחוז תמכו בהנהגתה, ו-10 אחוזים הסכימו לתלבושת אחידה חלקית. מפילוח נתוני הסקר עולה כי 71 אחוז מהתלמידים החילונים מתנגדים לתלבושת לעומת 59 אחוז מהדתיים.
חלק מהתלמידים ציינו שתלבושת אחידה אינה יכולה באמת לטשטש את הפערים הכלכליים. "אם אני באה במכנסי 'דיזל' שעולים 700 שקל, ואחת מהכיתה שלי לובשת סתם ג'ינס של 'קסטרו', אז מה זה משנה איזו חולצה לבשנו?" אומרת שני ירדן (11 וחצי) מתל-אביב, שתגובתה הופיעה באתר האינטרנט ynet . וגם אם קוד הלבוש ידבר על מכנסיים מסוימים, עדיין יהיה ברור מיהו התלמיד העשיר ומיהו העני. "לעשירים יהיה תיק גב של חברה מסוימת ויהיו להם נעלי ספורט מגניבות וסלולרי וכאלה, ולעניים לא יהיו כל הדברים האלה", מסכמת ירדן.
ומה באשר לתוצאות החינוכיות? במשרד החינוך אומרים, שעוד אין תוצאות ברורות, אבל התחושות הן טובות והמנהלים מרוצים.
"כעיקרון יש תלבושת אחידה, אז אין כל כך בחירה. מנסים לגוון ולהתאים לחולצות. אני בקיץ משתדלת ללבוש רק מכנסי שבע שמיניות וסנדלים תנכיים, אבל בהפסקות אני מורידה, ויש מתחת איזה גופייה נחמדה, תמיד עם ג'ינס ונעלי ים, ככה בסאטלה וזהו" ("יעל" באתר האינטרנט "תפוז").
