תוכן
הקדמה
מתוך התפיסה החינוכית הפסיכו-חברתית (מור ולוריא 2006), הציפיות ממורה לילדים בסיכון הן עצומות. אחת מהנחות היסוד של תפיסה זאת היא שדמויות חינוכיות בבית הספר יכולות וצריכות להיות דמויות משמעותיות ביותר בבניית חוסן נפשי ובמניעת התדרדרות של ילדים לכיוונים מסוכנים. בהתאם, מצופה מהמורה שישמש דמות חינוכית החורגת מתפקידו המסורתי כמקנה ידע; שיעניק יחס חינוכי פרסונלי; שידע ליצור יחסי קרבה אופטימליים עם הילד, דרך היכרות אישית איתו; שיראה את הילד על רקע עולמו השלם-האישי, הלימודי, החברתי והמשפחתי. המורה אמור להיות קשוב ולפעול מתוקף סמכותו החיצונית (דהיינו להיות קשוב למשימות ולמטלות שמעמיד בפניו הארגון), וכן למלא את תפקידו מתוך סמכות סובייקטיבית (דהיינו מתוך נוכחות מלאה וחיה של עצמו) (מור 2007).
היחס החינוכי המגדל (מור ולוריא 2006) דורש מהמורה להיות בעמדה מורכבת מאוד כלפי הילד: מצד אחד הוא סוכן של עקרון המציאות המפגיש את התלמיד עם גבולות, דרישות ומטלות מציאותיות שונות. מצד שני אנו מצפים ממנו להתאים את עצמו אל הילד ואל צרכיו, לפגוש ולהכיל את התלמיד על כאביו, כעסיו, עלבונותיו, ייאושו, רצונו לנקום וכד'. כמו כן אנו מצפים ממנו לעודד את הילד, לנחמו ולהחזיק עבורו תקווה ואמונה ביכולתו להתפתח. אלו מטלות מורכבות וקשות (רוזנטל 2007).
בשל מורכבות המשימה, גם מורים שמסכימים עקרונית ואידיאולוגית עם העמדה הזאת מתקשים לעמוד בה וליישמה. זוהי עמדה תובענית ביותר מבחינה רגשית, המאתגרת את יכולת ההחזקה, ההכלה והאמפתיה של המורה ומפגישה אותו עם פגיעויות, חולשות, נקודות עיוורות, מערכת הזדהויות ורגישויות שונות – שלו, ולא של תלמידיו בלבד.. מתוך כך ברור שכדי להכשיר מורים לעבוד מתוך הכיוון הפסיכו-חברתי בבית הספר, יש צורך ביצירת אקלים חינוכי שמאפשר להתמודד עם העמדה הזאת. העבודה של יועצים למורים על נושא זה כרוכה לעתים בהתמודדות עם התנגדויות מצד המורים ובליווי מתמשך של מורים בניסיונם לפגוש את תלמידיהם ואת עצמם כסובייקטים.
