רקע
ה' מצווה על שאול המלך באמצעות שמואל הנביא להשמיד את עמלק. שאול אינו מבצע את הצו, אלא לוקח את מלך עמלק בשבי ומשאיר את הצאן ואת הבקר בחיים. כאשר הדבר מתגלה, הוא מנסה להתחמק מאחריות. תחילה הוא מכחיש ואומר "הקימותי את דבר ה'", ולאחר מכן הוא מנסה לטפול את האשמה על העם. רק כאשר הוא מבין שהוא נתפס "על חם" ושלא יוכל להתחמק משמואל, הוא אמנם מודה שחטא, אך בכל זאת מגלגל את האחריות על העם: " חטאתי … כי יראתי את העם".
התנהגותו של שאול המלך מזכירה את התנהגותו של אהרון בפרשת עגל הזהב. גם אהרון גלגל את האחריות אל העם במקום לקחת אחריות על עצמו. (שמות לב, כא–כב).
·כיצד אנו מגיבים כאשר אנו נתפסים בקלקלתנו?
* האם אנו מנסים לגלגל את האחריות על אחרים, או שאנו לוקחים אחריות על מעשינו?
הערה חשובה :
אחת השאלות המרכזיות שסיפור זה מעורר, היא המוסריות של הציווי להשמיד את עמלק. ושאלה זאת מעוררת שאלות נוספות, ובהן: "האם נהג שאול כשורה, כאשר בחר שלא לבצע צו זה?". בנושא זה לא נדון בשיעור זה! אנו נתמקד בלקיחת אחריות על מעשינו לעומת התחמקות מאחריות. חשוב מאוד להדגיש זאת לתלמידים ולכוון את הדיון אל נושא השיעור.
הטקסט המקראי:
כֹּה אָמַר ה': […] לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו […]. וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי, וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב. וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר […] וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם […].
וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל: בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ.
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ […].
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל: הֶרֶף … וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'. […]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל: חָטָאתִי […].
(שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים ב'–כד')
