תוכן
בשנת תש"פ יחל יישום ארצי במערכת החינוך של 'יישום תיקון חוק החינוך המיוחד , הכלה והשתלבות'. לנוסח תיקון 11 לחוק חינוך מיוחד (התשעח) משמעויות מרכזיות לנושא ההכלה:
האחת, ועדת ההשמה הופכת לועדת 'זכאות ואפיון', שלא מתרכזת במציאת השמה אלא באיפיוני הילדים ובבניית 'סל אישי' של 'שירותי חינוך מיוחדים' שיינתנו לילד בחינוך המיוחד או בחינוך הרגיל. השניה, יושבי הראש של ועדות הזכאות והאיפיון לא יהיו עוד נציגי הרשות, אלא נציגי משרד החינוך. אנשי מקצוע קבועים, שקיבלו הכשרה סטנדרטית, שתאשר בקרה על תהליכי קבלת ההחלטות והתקציב. השלישית, להורים תהיה זכות החלטה על ילדיהם, למעט מקרים קיצוניים ביותר של בעיות התנהגות. המשמעות תהיה לווי והכנה צמודה של ההורים לאחריות זו.
'יישום תיקון חוק החינוך המיוחד , הלכה והשתלבות' מיושם לראשונה ברמה ארצית. ניתן תיקצוב לשילוב (integration מה שהמערכת נותנת לילד כדי שיתאים יותר לסביבה החינוכית- הוראה מתקנת, ויסות חושי ועוד) ולהכלה (Inclution מה שהמערכת עושה כדי שהיא תתאים יותר לילד) הופנו תקציבים למדריכי שילוב ולהשתלמויות בית ספריות כדי לעזור למורים להתמקצע בשילוב ובהכלה של ילדים 'שוני צרכים' בחינוך הרגיל (סאסי, נבון, 2019)
תוכניות רבות במערכת החינוך לא צלחו את אתגר שיתוף הפעולה והיישום של צוותי החינוך, ונפלו 'בפח הכוונות הטובות'. למשרד החינוך יש אמונה ברורה בדרכו, אולם בשטח מרגישים שהתוכניות 'מונחתות עליהם' ללא הבנה של מורכבות המציאות בשטח, ושמשתמשים בהם אינסטרומנטלית למטרות שהם לא מחויבות אליהן.
התגובות למהלך הנוכחי אמביוולנטיות. מצד אחד, יש שמחה לקבל משאב תקציבי הרלוונטי להתמודדויות בשטח לאו דוקא בתחום השילוב וההכלה. יש גם המאמינים במהלך ושמחים ביישומו הנרחב המגובה תקציבית. מצד שני, יש המביעים חרדה ותסכול מכך שכבר כיום יש מצוקה בלתי נסבלת במערכת שאף תלך ותעצים כשיגיעו עוד ילדים מורכבים. מספרים על 'מקרי קצה' של ילדים אלימים, הורסי כתות שאין יכולת להשתלט או לעזור להם. מדברים על חוסר אונים מקומם מול התלמידים והוריהם. תוספת התקציב נחווית 'כטיפה בים'.
תלונה שכיחה של מורים היא, שהם צריכים להכיל ילדים אלימים שלא מתאימים לחינוך הרגיל, ועקב כך נפגע תפקוד המורים והכתה. תלונה זו מעידה על המצוקה הרבה של המורים, ומבטאית בו -זמנית אי דיוקים בהבנת שני מושגים מרכזיים הקשורים לבסיס ההכלה, אותם חשוב להבהיר.
מיהם הילדים 'שוני הצרכים'- במערכות רבות קיים בלבול באבחנה והתיחסות המקצועית לילדים, שאכן זקוקים למסגרות חינוך מיוחד כדי להתפתח בצורה מיטבית, ובין ילדים עם צרכים ייחודיים, היכולים להשתלב בחינוך הרגיל עם שילוב והכלה מתאימים. 'ילדי החינוך המיוחד' נחווים לעיתים אוטומטית כילדים עם בעיות התנהגות, למרות שלחלקם אין כלל הפרעות התנהגות, אלא סוגים של לקויות למידה, נכויות ובעיות התפתחות. באותו אופן, ילדים עם בעיות התנהגות בכתה אינם תמיד ילדים עם 'הפרעות רגשיות עמוקות', אלא מבטאים פעמים רבות בעיות הצפה וחוסר התארגנות של המערכת, בבחינת 'ילדים קשים במערכת קשה'.
חשוב להדגיש שהם מסוגלים לחזור לוויסות בתנאים מוכלים. לכן הטיפול צריך להיות גם במערכת הכתתית ולא רק בילד עצמו.
מהי הכלה? לעיתים יש שימוש יתר לא מושכל במושג, השוחק את כוחו. מבלבלים בין הכלה לקבלה בלתי מוגבלת של התנהגות לא תקינה, תוך כניעה וויתור של המבוגר על הכללים ועל עצמו.
כך למשל, ילד יתפרע בכתה, יזרוק חפצים ויפגע בחבריו ובמורה, ולפי פרשנות המורה את מהות ההכלה, עליו 'להבין את התלמיד' 'לקבל אותו כמות שהוא', לא לכעוס, לא להוציא אותו ובעצם לא להגיב . הבנה כזו של ההכלה מעוררת במורה תחושת חוסר אונים ואף התקוממות שכן הוא הקורבן הנאלץ להכיל את האלימות.
הכלה, הלכה למעשה, היא דבר שונה לחלוטין. הכלה היא תהליך אקטיבי, פונקציה המתמירה מציאות בלתי נסבלת, שהיא 'יותר מידי' עבור התלמיד' למציאות נסבלת שניתן לחוות, לחשוב ולהתמודד איתה.
הדרך להכלה היא תיקוף רגשות, הבנה וקבלה ללא שיפוט של הרגש, יחד עם השמת גבולות ועזרה בהתארגנות מול המציאות הקשה. בהכלה לא משאירים את הילד לבדו בסערת רגשותיו הקיצונית והמזיקה, כי בכך ההכלה לא עזרה למעשה אלא נטשה את הילד ואיפשרה לו להזיק לעצמו ולסביבה.
ביון (לנדאו, 1993) דיבר על פונקצית ההכלה דרך האם הנותנת לתינוק חסר האונים את עצמה כמיכל. נוכחות האם מספקת ומרגיעה את מצוקת התינוק ותסכוליו. מעכלת עבור התינוק תחושות רעות מעולמו הפנימי ומהמציאות כמו: תוקפנות, חרדה, תיסכול וחוסר ידיעה כדי שיוכל לחיות איתם. המיכל של האם הופך מציאות בלתי נסבלת עבור התינוק, למציאות אפשרית שהוא מסוגל להתחיל ללמוד אותה. המעטפת המכילה של האם מעבדת ומתמירה עבור התינוק תחושות קשות התוקפות אותו לתחושות 'ניתנות לחשיבה'. היא נותנת לתחושות שם, מרגיעה אותן, מסלקת חלק מהן ויוצרת לתינוק מרחב להתפתחות רגשית.
בהתחלה האם היא שנותנת לתינוק את פונקצית ההכלה ובהמשך הוא מפנים אותה, ומסוגל להכיל את רגשותיו הקשים בעצמו. כשהאם לא מכילה מספיק את התינוק הוא נשאר חשוף לפחדיו, לכעסיו ולהתקפות המציאות עליו. הוא אינו מסוגל לחשוב או להרגיש את עצמו בלי להתפרק.
במערכת החינוך המורים הם 'האמהות של התלמידים', המרגישים כתינוקות במצבי מצוקה.
כשמורה מכיל את התלמיד הוא עוזר לו 'לאכול את המציאות בכפיות קטנות', ולא להחנק ממנה ולהקיאה בסיפמפטומים של התפרצות אלימה או נסיגה כפי שקרה לפני ההכלה. בהכלה מדויקת יש שמירה על כל הסוביקטים בתהליך דרך הגבולות והוויסות הכלולים בהכלה. ההכלה שומרת על התלמיד, על המורה ועל שאר התלמידים בכתה. ההכלה כוללת את כולם.
המפתח להצלחת מהלך ההכלה הוא בהכלה של המורים. בלי הכלת מורים לא תהיה הכלת תלמידים.
צריך להתחיל ולהמשיך בהכלה של המורים. להקשיב, להבין ולקבל את כל קשת הרגשות והמחשבות של המורים כולל ההתנגדויות לשילוב. חשוב לחזק אצל המורים את המוטיבציה ותחושת המסוגלות להכלה, ואת האמונה שבתהליך מקביל המורים יוכלו להעביר מתוך החוויה שלהם הכלה דומה לתלמידים. רווח חשוב בפני עצמו יושג מכך שהכלת המורים תעצים את תחושת הערך הסיפוק והמקצועיות שלהם ככל שהתהליך יתקדם.
המאמר בא לענות על ארבעה צרכים מרכזיים של צוותי המורים:
− ליצור מרחב בו תתאפשר הכלה של המורים- עיבוד הרגשות והמוטיבציה שלהם כלפי ההכלה
− לרכוש מיומנויות ויסות וחוסן מול בעיות התנהגות ואתגרי שילוב והכלה בכתה.
− ללמוד כלים של הנחית הכתה כקבוצה, במיוחד במצבי לחץ והצפות המתרחשים בה.
− ללוות את המורים בהדרכה קבוצתית כמערך הכלה רציף
