מטרות

1. הגברת המודעות של התלמידים לגורמים שיוצרים את הכעס.
2. הגברת המודעות לתוצאות של הבעת כעס.
3. פיתוח אסטרטגיות התמודדות עם כעס.

הנחיות

רקע

הכעס הוא רגש חזק ולא נעים, שעלול לגבות מחיר אישי או חברתי יקר. הוא יכול לגרום לנו לאבד את העשתונות ולנקוט אלימות פיזית או מילולית, שלאחר מכן אנחנו מתחרטים עליה.
ילדים לא תמיד מודעים למה ש"מפעיל" אותם במצבי כעס. במקרים רבים הם בכלל לא חושבים על התוצאה של הפעולות שלהם ועל המחיר, שישלמו בעקבות התפרצות הכעס.
מטרת פעילות זאת היא להגביר את המודעות לגורמים שיוצרים את הכעס, ולתוצאותיו, ללמוד לזהות את הסימנים הפיזיים שלו, ולפתח אסטרטגיות להתמודדות עם כעס בעתיד.
ממה הכעס נובע?
אם נשאל זאת את תלמידנו, סביר להניח שהם יענו שהכעס נובע מאירועים "אמתיים", שהתרחשו במציאות. הם יאמרו, למשל, "אני כועס/ת, כי המורה נתנה לנו הרבה שיעורי בית" / "כי ההורים שלי הבטיחו להסיע אותי לחבר, ולא הגיעו בזמן" / "כי חבר שלי גילה את הסוד שסיפרתי לו" / "כי מישהו נגע לי בילקוט".
המשותף לכל התשובות הוא שבכולן הדוברים שמרגישים כעס, חושבים שמישהו או משהו הרגיז אותם, ובגלל זה הם כועסים. אך, לאמתו של דבר, מקור הכעס הוא המחשבה, שמישהו או משהו מרגיזים. אילו היו התלמידים בדוגמאות אלה מפרשים את האירועים בצורה אחרת, ולא חושבים שהאירועים מרגיזים, עוצמת הכעס שלהם הייתה קטנה, וייתכן אף שכלל לא היו כועסים.
מודל אפרת
מודל אפרת יכול להבהיר את הרעיון הזה. במודל זה יש 4 מרכיבים:
א – אירוע
פ – פרשנות
ר – רגש הנגזר מתוך הפרשנות
ת – תגובה הנגזרת מהרגש
לפי המודל, אנחנו קודם כול מפרשים את האירוע, שמתרחש במציאות. הפרשנות שלנו יוצרת רגש, וכתוצאה של הרגש אנחנו מגיבים.
דוגמה: נבחן את מרכיבי המודל באירוע: עידו נכנס לכיתה, ומגלה שיוני יושב על הכיסא שלו.
אירוע – יוני יושב במקום, שאני ישבתי בו מתחילת השנה.
פרשנות – זה הכיסא שלי. אני צריך לשבת פה. הוא חייב לקום.
רגש – כעס
תגובה – עידו אומר ליוני: "תקום מהר מהכיסא שלי עכשיו, או שאני מפרק אותך!"

אך עידו יכול לפרש את האירוע אחרת, וכתוצאה – גם לפעול בצורה אחרת.
א – יוני יושב במקום, שאני ישבתי בו מתחילת השנה
פ – אולי באמת הגיע הזמן שאחליף מקום. יכול להיות מגניב לשבת ליד אורי.
ר – התלהבות
ת – עידו הולך לאורי ושואל: "מתאים לך שאני אעבור לשבת לידך?"
מודל אפרת מדגיש שאנחנו יכולים להרגיש רגשות שונים, ולהגיב בצורות שונות לאותו האירוע. את הרעיון פיתח לשיטת טיפול הפסיכולוג אלברט אליס. הוא הניח שכל אחד ואחת מגיבים אחרת כלפי המציאות – בהתאם לפירוש שהם נותנים לה, וששינוי בפרשנות יגרור שינוי התנהגותי.
לפי אליס, הכעס נובע, בדרך כלל, ממחשבה, שאני או האחרים צריכים או אפילו חייבים להתנהג בצורה מסוימת. מחשבות תובעניות כאלה, שמולידות תחושת כעס, יכולות להיות מ-3 סוגים:
1. מחשבות תובעניות 'כלפי עצמי' – אני חייב/ת להצליח במבחן / אני מוכרח/ה למצוא עוד חברים בפייסבוק / אני צריך/ה להיבחר למועצת תלמידים.
2. תובענות 'כלפי אחרים', הסובבים אותי – המורה שלי צריך/ה להיות יותר מתחשב/ת / אח שלי מוכרח לתת לי את הכדורגל שלו / החברים שלי חייבים לתת לי להיות ראשון/ה במשחק.
3. תובענות 'כלפי העולם' – צריכים להפחית את כמות הבגרויות / חייב להיות שוויון בין תלמידים, בלי קשר לכסף, שיש להורים שלהם / מוכרחים לשפץ את הגינה הציבורית בשכונה שלנו – אי אפשר לשחק ככה…
יש גם מחשבה שאם זה לא יהיה כך, אם ה"צריך" הזה לא יתגשם – זה יהיה סוף העולם… או אם לא יהיה כך – אני לא שווה כלום.
המודעות לסוגי המחשבות, שמעוררות את הכעס, יכולה לעזור לנו למתן אותו, ואולי אף למנוע אותו לחלוטין. השינוי בתגובה יבוא כשהפרשנות תהיה שונה, או מתונה יותר, ואז הרגש יהיה סוער פחות, ותהיה בחירה הגיונית יותר בהתנהגות נכונה.

לפני המשחק

1. מה הכעס עושה לנו בגוף? 
אמרו לתלמידים:
א. "עצמו את העיניים, והתרכזו בנשימה שלכם במשך 2 דקות."
ב. (אחרי 2 דקות) "נסו להיזכר באירוע, שהרגיז אתכם. דמיינו את המקום, את האנשים ואת הסיבה לכעס שלכם. שימו לב למה שמתרחש בגופכם".
ג. (אחרי 2–3 דקות) "פקחו את העיניים."

2. שאלו:
א. האם התחושה הגופנית בעקבות המחשבה על הכעס הייתה נעימה או מציקה?
ב. האם המחשבה על הכעס גרמה לכם להרגיש משהו שונה בגוף שלכם? האם קצב הנשימה שלכם היה שונה? (אפשרויות נוספות: אודם בפנים, קצב לב מהיר יותר, התכווצות של שרירי הלסת, תחושת חום, התכווצות בבטן, אגרוף של הידיים, תחושה שחייבים לקום מהכיסא וכדומה).

3. הדגישו: הכעס יוצר, בדרך כלל, תחושה גופנית לא נעימה. למשל: עלייה של לחץ דם, פעימות הלב מהירות, התרחבות של אישוני העיניים. כאשר הכעס 'נשאר בבטן', הוא יכול לגרום אפילו נזקים בריאותיים.

4. הסבירו: היום נדבר על תחושת הכעס, ונתמקד באחת הסיבות העיקריות שמעוררות אותו: הפרשנויות שלנו. לרוב, הכעס נובע מהמחשבה שאני או האחרים צריכים (או אפילו חייבים) להתנהג בצורה מסוימת. ואם הם לא עושים זאת – אנו כועסים. אילו לא ציפינו מעצמנו או מהאחרים לפעול, "כמו שאנחנו חושבים שצריך", ייתכן שהכעס לא היה מתעורר בכלל.

5. הדגימו את המשימה:
א. קחו פתק מהכובע/מהסלסילה.
ב. הקריאו אותו בקול.
ג. אמרו את המחשבה שעלולה לעורר כעס במצב כזה. (ראו הצעות בטבלה שלהלן).

להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק

1. לאחר קריאת כל משפט (בפתקים), שאלו:
א. האם גם אתם הייתם כועסים במצב כזה? למה?
ב. האם חוויתם מצב דומה? מה קרה? מה הרגשתם?
ג. האם אתם יכולים לחשוב על מחשבות אחרות, שהיו עלולות להוליד כעס במקרה כזה?

2. שימו לב: אם תלמיד או תלמידה מביעים כעס, בדקו מה הרגיז אותם עכשיו, וקשרו את הכעס לפעילות (מה היו המחשבה, הפרשנות, הציפייה?) עזרו להם לשנות את המחשבה, ואולי להרגיש טוב יותר.

3. הדגישו: הכעס יכול לנבוע ממחשבות שונות. למשל, הכעס בעקבות האירוע "המורה נתנה לי ציון 'נכשל'" יכול לנבוע מהמחשבה "המורה הייתה צריכה לתת לי לפחות ציון עובר", אך גם מהמחשבה "אני הייתי צריך/ה להתכונן טוב יותר למבחן". הכעס יכול להיות על אחרים וגם על עצמנו.

4. נקודות נוספות למחשבה: איך הכעס משרת אותנו? מה החשיבות שלו? הכעס הוא תחושה לא נעימה, אבל יש לו גם חשיבות. הוא עוזר לנו לגלות מתי איננו מרוצים, ויכול לגרום לנו לפעול, כדי לשנות את המצב. הכעס הוא מעין "דגל אדום", שיכול להניע אותנו לפעולה. החוכמה היא להשתמש בו בדרך מועילה ולא בדרך הרסנית.

5. שאלו:
א. איך הכעס יכול לשרת את הדמות בכל אירוע?
ב. אילו פעולות כל דמות יכולה לנקוט, כדי להשתמש בכעס ביעילות?
ג. אילו מחשבות ורגשות מתלווים, בדרך כלל, לרגש הכעס ולמחשבות של 'צריך'?

6. הדגישו: כמו מחשבות "צריך" יש עוד מחשבות מסוגים שונים, שמולידות רגשות שליליים (אשמה, פחד ודאגה).
דוגמה: בעקבות האירוע "לא נבחרתי למועצת תלמידים", ייתכנו מחשבות, כגון:
– אני גרוע/ה
– פישלתי
– אני לא שווה כלום

7. הסבירו:
א. הפסיכולוג אלברט אליס מכנה מחשבות כאלה "הנמכה עצמית" או "גינוי עצמי". הרגשות המתעוררים בעקבות מחשבות כאלה, הם, בדרך כלל, אשמה וייאוש.
ב. סוג נוסף של מחשבות, שיכול להתלוות למחשבות, שמעוררות כעס, הוא מחשבות שאליס מכנה "קטסטרופה". דוגמה: בעקבות האירוע "אורי קרא לי 'טיפש' ליד כמה ילדים מהכיתה", ייתכנו מחשבות, כגון:
– כולם שונאים אותי
– אני אף פעם לא אהיה מקובל
– אני לעולם לא אצליח להיות חכם כמו אחי הגדול
מחשבות פסימיות כאלה מעוררות, בדרך כלל, רגשות, כגון: פחד, דאגה וחרדה.

8. אחרי קריאת המשפט בפתק, בקשו מהתלמידים לדמיין שהם נמצאים במצב שכתוב בפתק, ולהמשיך לבטא בקול את הדיבור הפנימי שלהם במצב הזה.
דוגמה: בעקבות האירוע "אימא של חבר שלי לא מסכימה שאישן אצלו", ייתכנו מחשבות, כגון:
– אימא של חבר שלי צריכה להסכים שאישן אצלו. (מחשבת 'צריך')
– היא לעולם לא מסכימה, וגם אף אימא אחרת לעולם לא תסכים. (מחשבת 'קטסטרופה')
– כל החברים שלי כבר ישנו מחוץ לבית, ורק אני לא. (מחשבת 'הנמכה עצמית')
– אם מתייחסים אליי כמו אל תינוק, כנראה, אני באמת לא שווה כלום. (מחשבת 'הנמכה עצמית')
זה יכול להיות תרגיל מעניין, שיסייע לתלמידים לפתח מודעות לדפוסי החשיבה שלהם.

להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק

1. שאלו:
א. מה אפשר ללמוד מהתרגיל הזה?
ב. האם יש אירוע, שדיבר אליכם במיוחד? למה?
ג. אילו רגשות באים, בדרך כלל, יחד עם כעס? (תסכול, עצב, דאגה, פגיעה. עודדו את התלמידים לשתף בדוגמאות משלהם.)
ד. איזה מחיר אנו משלמים על הכעס? (לכעס מחירים רבים, שאנו משלמים גם אם אנו "צודקים": העדר שלוות נפש, צער, רגשות אשמה, מערכות יחסים בעייתיות, נזק לבריאות, עייפות וכדומה. אנחנו עלולים גם להתחרט על הדרך, שפעלנו בזמן הכעס).
ה. למה חשוב למתן את הכעס? (הדגישו: אם משהו מרגיז אותי ברמה של 10 – אני ממש מתפוצץ/ת מזעם, ולא מסוגל/ת לחשוב בהיגיון; ואם ארד לדרגה 7–8 – אני אמנם אכעס, אבל אוכל להמשיך לחשוב ולמצוא פתרונות למצב.)
ו. איך אפשר למתן את הכעס? מה אפשר לעשות? (כתבו על הלוח את הצעות התלמידים. תוכלו להכין פלקט עם כל הרעיונות, ולתלות בכיתה.)
ז. מה עוזר לכם להירגע, כשאתם כועסים?

2. 'כאן ועכשיו' כהזדמנות להעמקת השיח 
בקשו מהתלמידים לתאר אירוע שהרגיז אותם. שאלו:
א. מה חשבתם? מה הרגשתם?
ב. איך התמודדתם עם מה שקרה? מה עשיתם?
ג. האם האירוע הפריע לכם במהלך אותו היום? האם חשבתם על האירוע גם למחרת?
ד. איך נרגעתם, בסופו של דבר?
ה. מה הייתם משנים אילו יכולתם?
ו. האם שיתפתם מישהו במה שקרה?
ז. מה תוכלו להציע לאחרים בנוגע להתנהגות במצב כזה?

3. אתם הדוגמה – השתמשו בחשיפה אישית
ספרו לתלמידים מתי אתם מרגישים כעס. שתפו אותם באירוע, שהרגשתם בו כעס, שגרם לכם לפעול בצורה לא רצויה, ואז הִתְעַשַׁתֶם, והצלחתם להירגע.
בחרו מראש "אירוע בטוח", שלא תהיה בו חשיפה רבה מדי, אבל שהמסר יעבור.
דוגמה: אנשי שירות דיברו אליכם בגסות; התחלתם להתעמת אתם ו'להעמיד אותם במקום', אך, בסופו של דבר, הצלחתם להגיד משהו אחר, אסרטיבי.

4. פעילות הרחבה
1. חלקו לכל תלמיד/ה בלון מנופח עם הליום.
2. כל תלמיד ותלמידה יכתבו בטוש על הבלון את כל מה גורם להם כרגע לכעוס.
3. אחרי שכל התלמידים יסיימו לכתוב על הבלון, צאו לחצר, והחליטו ביחד להיפרד מהכעס: העיפו את הבלונים לשמים. (אם לא תוכלו להשיג בלוני הליום, אפשר להשתמש בבלונים רגילים. כל תלמיד ותלמידה יפוצצו את הבלון שלהם.)