תוכן
הפרעות חרדה הן בין ההפרעות הנפוצות ביותר בילדים ומתבגרים ולרוב יתפתחו עד השלבים המאוחרים של גיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת (Kessler, Berglund, Demler, Jin, & Walters, 2005).
ברוב המקרים פחדים וחרדות הם אדפטיביים ומהווים חלק משלב התפתחותי נורמאלי (Gullone, 2000), אולם אצל חלק מהילדים ומהמתבגרים מתפתחות רמות משמעותיות ואף קליניות של פחדים וחרדות המשפיעות בצורה שלילית על מגוון תחומים בחיי הילד והמשפחה. הפרעות חרדה בילדות כוללות בין היתר: חרדת הפרדות, הפרעת פאניקה (עם או בלי אגורופוביה), פוביה ספציפית, חרדה חברתית, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) והפרעת חרדה כללית/מוכללת (APA, 2000). ברוב המקרים לא תאובחן רק הפרעת חרדה אחת והילדים יסבלו ממספר הפרעות חרדה או מהפרעה פסיכיאטרית נוספת (Fergusson, Horwood, & Lynskey, 1993).
למרות השכיחות הגבוהה וההשלכות השליליות המשמעותיות, הפרעות חרדה בילדים ובמתבגרים לרוב אינן מאובחנות ואינן מטופלות (Chavira, Stein, Bailey, & Stein, 2004). מחקרים רבים מראים שלהפרעות אלה מגוון רחב של השפעות שליליות:
א) מחקרי אורך מראים כי הפרעות חרדה בילדות מנבאות מגוון של הפרעות פסיכיאטריות בשנים מאוחרות יותר, וביניהן הפרעות חרדה אחרות, הפרעות שינה, התקפי פאניקה, הפרעות התנהגות, הפרעת קשב וריכוז ודיכאון (Pine, Cohen, Gurley, Brook, & Ma, 1998; Yonkers, Bruce, Dyck, & Keller, 2003).
ב) פגיעה בתפקוד החברתי (Ginsburg, La Greca, & Silverman, 1998)
ג) הישגים לימודיים נמוכים יותר בבית ספר (Mazzone et al., 2007) ואף הישגים נמוכים יותר כבוגרים צעירים (Woodward & Fergusson, 2001).
