תוכן
מרכיב משמעותי מאוד בתחושת השייכות שלנו הוא תרומה, כשאני מדברת על תרומה אני מתכוונת למועילות, איך אני תורמת לסביבה שלי? איך אני תורמת לבית שלי? איך אני תורמת להוריי? איך אני תורמת לכיתה שלי? איך אני תורמת לקבוצת השווים שלי? איך אני תורמת לחברים שלי? מה אני מביאה איתי שהוא ייחודי לי? התרומה שלי היא מה שמייחד אותי לעומת שאר האנשים בסביבתי.
תרומה היא מרכיב חשוב מאוד כי הדרך שבה אני תורם לסביבתי היא מאוד משמעותית ויכולה להשפיע על שאר ההיבטים בחיי, אם למשל יש לי ילד מאוד מצחיק והוא מרגיש שזו התרומה שלו לבית שלנו, הוא תמיד מצחיק את כולם, הוא זה שתמיד יודע איזה בדיחה לספר כדי שכולם יצחקו או איזה פרצוף לעשות בדיוק בזמן הנכון, אותו ילד יכול ללמוד מזה שהוא מצחיק את הוריו ואחיו שהוא יכול גם להצחיק את חבריו וזה יהיה ה"תפקיד" שלו בין חבריו, הוא תמיד יהיה הליצן של החבר'ה, זה שתמיד מצחיק את כולם, זה שמרים את המורל. וזו בעצם תהיה תרומתו לסביבה שלו- חוש ההומור שלו.
אז במקרה הזה למשל התרומה היא חיובית אבל מה קורה אם יש לנו ילד שמרגיש שהתרומה שלו לסביבתו היא שלילית? "הילד המעצבן", "הילדה הבכיינית", "הילד האלים", "הילדה הצעקנית", במקרה של ילד שחש שהתרומה שלו שלילית הוא פשוט ימשיך לתרום בדיוק את אותן התנהגויות שליליות שוב ושוב, כי ככה הוא חש שהוא תורם לביתו, לכיתתו או לחבריו. באיזשהו שלב ההתנהגויות הללו יהפכו להיות חלק ממי שהוא ובדרך כלל הן גם יסלימו ואז אם הוא היה מרביץ למשל רק לאחותו הגדולה הוא יתחיל להרביץ לתינוק החדש או להוריו, הוא יתחיל להרביץ לחברים שיבואו לבקר, ירביץ לחברים בגן וכו'.
אז הילד לוקח על עצמו תפקידים באופן לא מודע והתפקידים הללו הולכים איתו לאן שהוא ילך, ולכן חשוב שאנחנו המבוגרים ניתן לילדינו תפקידים שיכולים להעצים אותם, שבעצם ביצוע אותה מטלה או אותו תפקיד אנחנו נראה את הילדון הקטן הזה שעשה משהו חיובי ונעודד אותו בצורה מעצימה- נספר לו שראינו שהוא ביצע את תפקידו ואנחנו גאים בו ויודעים שאפשר לסמוך עליו.
יש הרבה הורים שאומרים לי- "מה אני אתן לילד מטלות בבית?", "הוא ילד שישחק וייהנה זה הגיל שלו לעשות כיף" או, "יהיה לו זמן למטלות כל החיים" ואני אומרת לאותם הורים שינסו לתת לילד תפקיד קטן בבית ויראו כמה זה מעצים אותו, התחושה הזו שאימא ואבא סומכים עליי מספיק כדי שאני אהיה אחראי על משהו בבית שלנו, תחושת המסוגלות האדירה שילד שואב מלהצליח לעשות כמו הוריו, זו הרגשה מאוד חזקה עבור הילדים, ילדים אוהבים לעשות כמו המבוגרים זה מעצים אותם ומשפר את הדימוי העצמי שלהם ואת תחושת המסוגלות האישית שלהם. בדיוק כמו שחשוב לתת לילדים תפקידים בבית ככה חשוב לתת לילדים תפקידים גם במסגרת הכיתה ובמסגרת בית הספר, זה מעצים את תחושת המחויבות שלהם לבית הספר ולכיתתם, זה מפתח את תחושת השייכות, זה מעודד אותם לקחת חלק פעיל כמו שאר חבריהם לכיתה.
איזה תפקידים אפשר לתת לילדים? זה כמובן כמו כל דבר תלוי גיל ויכולת של הילד, בגיל שנתיים- שלוש ילדים כבר יכולים לאסוף את הצעצועים שלהם, לפנות את הצלחת שלהם בסיום הארוחה ולעזור לנו לארוז את הקניות לשקיות בסופר. בגיל 4-6 הם כבר יכולים לסדר לבד את המיטה שלהם, לקחת אחריות על חיית המחמד המשפחתית, לערוך את שולחן האוכל, לעזור לנו בגינה. בגיל 7-9 הם כבר יכולים להתעורר עם שעון מעורר לבד, למלא ולפנות מדיח, לקפל כביסה, לטאטא.
ישנן הרבה מטלות בבית שבהן הילדים בכל גיל יכולים לעזור ופה נכנס המקום שלנו, לתת להם תפקיד שמתאים להם, להזכיר להם לעשות, לעודד אותם על הרצון לעזור, לספר להם שראינו שהם מילאו את תפקידם, וכל הזמן לזכור לשבח ולעודד את הרצון הטוב שלהם ואת הדרך, גם אם לא הצליחו במשימה כמו שהיינו רוצים.
