תוכן
תופעת האלימות בבתי הספר היא אחת התופעות המרכזיות העומדות על סדר היום הציבורי באשר למערכת החינוך בישראל. אין עוררין על כך ששהות מוגנת ובטוחה של התלמידים בבית הספר הינה מטרה חשובה ביותר, וכי חשוב לתת את הדעת לתופעות של אלימות בבית הספר ולטפל בהן. לאור החשיבות הרבה של סוגיה זו, עלה צורך במהלך רב-שנתי של ניטור רמת האלימות בבתי הספר על מנת לזהות מגמות של שינוי ושימור ברמת האלימות במערכת החינוך, לתת בידי קובעי המדיניות מידע מקיף באשר לרמת האלימות במערכת החינוך.
הדו"ח שלפניכם מתבסס על נתונים שנאספו בקרב תלמידי כיתות ד'- י"א במערכת החינוך במהלך שנות הלימודים תשס"ט, תשע"א, תשע"ג ותשע"ה. שאלונים שהועברו בקרב התלמידים בדקו שורה של התנהגויות אלימות בבית הספר והתנהגויות בסיכון. הכוונה היא להמשיך ולנטר את רמת האלימות באמצעות שאלונים דומים אשר יועברו מדי שנתיים במדגם מייצג של בתי ספר.
השאלונים שהועברו לתלמידים הם פרי עבודה של וועדת היגוי המורכבת מאנשי ראמ"ה, גורמים במשרד החינוך העוסקים בהתמודדות עם תופעת האלימות (שפ"י, מנהל חברה ונוער ואגפי הגיל) ומומחים מהאקדמיה. ראשית, נתחיל עם סקירת ספרות באשר לתופעת האלימות בבתי הספר ולאחר מכן נמשיך לתיאור שיטת הניטור ולפרק הממצאים.
מבט כללי על תופעת האלימות בבתי הספר
כאמור, אלימות בבתי הספר מהווה את אחת הסוגיות המרכזיות העומדות לסדר היום הציבורי בישראל ובמדינות רבות אחרות, וחוקרים רבים מדגישים את ההשלכות השליליות שלה על ה- being-well הגופני והרגשי של התלמידים (2009, Austin & Furlong, Felix) וכן על התהליך הפדגוגי כולו (2008, Hahn & Kracke), כאשר גם תלמידים אשר אינם מעורבים ישירות במקרי האלימות סובלים מהתוצאות השליליות (2000, Henry). מאמצע שנות ה 90 -אנו רואים עלייה במודעות לקיומה של אלימות בכלל ואלימות בבית הספר בפרט. שינוי זה נובע בעיקר מהעלייה בדיווח על מקרי אלימות באמצעי התקשורת ומהפרסום של תוצאות סקר בין לאומי במימונו של ארגון הבריאות הבין-לאומי (WHO), אשר עסק בהתנהגויות בריאות וכלל היבטים על אלימות נוער. תוצאות הסקר הראו כי בעיית האלימות בבתי הספר בישראל משתווה לזו שבארצות תעשייתיות אחרות ובמדדים מסוימים אף גדולה מהם (1997 , al et Harel). אך למרות העניין הרב בסוגיה זו, אין תמימות דעים באשר להגדרתה של "אלימות בבתי הספר", בשל הבדלים בגישות התיאורטיות ובאמצעים האמפיריים של העוסקים בסוגיה, מצב היוצר קושי רב להשוות ולעמת בין נתונים שנאספו במחקרים שונים. הנרי (2000) מציע מיפוי ביקורתי של ההגדרות ל"אלימות בבתי הספר", והוא טוען כי מרבית המחקרים העוסקים בסוגיה לוקים בהגדרה צרה מדי ועוסקים בעיקר באלימות פיזית שנגרמת ע"י תלמידים כלפי חבריהם, אך מזניחים אספקטים רבים נוספים של אלימות, בין השאר כזאת החורגת מהמישור הפיזי ומופעלת במישורים הרגשי והפסיכולוגי; אלימות המופעלת ע"י המערכת הבית ספרית (או ע"י מערכות רלוונטיות אחרות) כלפי התלמידים או אנשי הצוות באמצעים כגון משמעת נוקשה או אפליה שיטתית (למשל על בסיס מגדר, אתניות, דת וכד'); אלימות סימבולית (בעקבות בורדייה), כלומר פגיעה ביחיד הבאה לידי ביטוי במבנה הארגוני (קרי: היררכיות נוקשות) ובמנגנוני תיוג, הדרה והכללה שונים (כגון שיטת ההסללה), אשר נתפסים כחלק מה"מובן. (Henry, 2000) "מאליו קושי נוסף טמון בניסיון להשוות בין נתונים הנאספים במסגרת מחקרים שונים, בשל השימוש הנרחב במונח "בריונות" (bullying) על-מנת לאפיין אלימות בבית הספר , כאשר הבריונות מוגדרת כ"סוג של התנהגות אגרסיבית המאופיינת בכוונה לפגוע באחר, בהישנות הפגיעה לאורך זמן וביחסי כוחות (פיזי, רגשי) בלתי מאוזנים בין הפוגע לקורבן" (1993, Olweus). אחרים חושבים שהמינוח בריונות מכסה באופן חלקי בלבד את מגוון ההתנהגויות האלימות המתרחשות בבית הספר(1999, Olweus; 2005, Astor & Benbenishty) והינו בעל משמעויות שונות בתרבויות (Benbenishty & Astor, 2003; Smith, 2003; Smith, Cowie, Olafsson, & Liefooghe 2002; Harel et) שונות וארצות . (al., 1997)
