שלום,

אני מבינה את הלחץ והפחד שלך אבל רוצה להרגיע אותך במידת מה. את מתארת במכתבך שתי בעיות ולכן אתייחס לכל בעיה בנפרד.

בעיה 1: ילד שובב שמציק לבתך.
לפי מספר השאלות שמגיעות אלי, נראה שבכל גן ישנו ילד שובב אחד, ולפעמים אפילו שניים או יותר. ילד שובב אמור להימצא תחת השגחתה של הגננת ולכן כל מה שאת צריכה לעשות זה להבהיר לגננת שחובתה לשמור על בתך מפני אותו ילד. את יכולה גם לשוחח עם בתך ולבקש ממנה שתתרחק מהילד הזה. את מוזמנת לעיין בחוזר מנכ"ל שמתייחס לנושא של שמירה על משמעת. יש למטה קישורית לאתר של חוזר המנכ"ל*.
לחילופין, אולי הילד הזה אוהב את בתך, ומנסה, בדרך שגויה כמובן, למשוך את ליבה? בררי עם בתך אם היא רוצה לשחק איתו, ואם כן – את יכולה לברר מי הילד ולהזמין אותו אליכם הביתה לשחק עם בתך. כמובן שעלייך להתכונן היטב למפגש כזה. הכיני מספר משחקים ופני לעצמך זמן כדי שתוכלי להיות איתם כאשר הם משחקים, על מנת לוודא שהוא יודע איך לשחק בלי לפגוע בבתך. עלייך להתערב מדי פעם, להסביר ולהדגים איך משחקים ולשבח התנהגות טובה. כמו כן דאגי שיהיה לך את מספר הטלפון של הוריו כדי שתוכלי להזעיק אותם במהירות אם המפגש אינו עולה יפה.

בעיה 2: ילד שחושף את איבר מינו בפני הילדים.
באשר לבתך, את מציינת שהיא לא שוחחה איתך על זה. יכול להיות שהיא לא ראתה את האירוע, ואולי אפילו כלל אינה מודעת שיש ילד שעושה מעשים כאלה בגן, וזה מצוין שהיא אינה יודעת. מבחינת הגננת, נראה לי שהיא פועלת נכון. קיים חוזר מנכ"ל שמתייחס לפגיעות מיניות של ילדים בילדים אחרים. החוזר הזה אמנם אינו מתייחס לילדי גן אבל יש שם הנחיות ברורות איך על איש החינוך (מורה או גננת) לפעול במקרה כזה. כאשר מקרה של פגיעה מינית מתרחש בגן, הגננת משתפת את המפקחת, את היועצת לגיל הרך ואת הפסיכולוגית. הטיפול נעשה בגן, עם הורי הילד הפוגע ועם הילד עצמו. לשאר ההורים בגן אין הרבה מה לעשות כי, כמו שאת מפרטת בפנייתך, הנושא בטיפול. ולפי מה שאת מתארת נראה שהנושא מטופל בדרך הנכונה. במקרה שלכם, מעבר לטיפול בילד ובהוריו, הפסיכולוגית תגיע לגן ותשוחח עם הילדים. נראה לי שאת יכולה להירגע. אם תהיה פגיעה ממשית בילדים, ויהיה צורך בטיפול נוסף, אזי קיימת חובת דיווח של הגננת לרווחה, ואז תתכנס וועדה מקצועית שתטפל בנושא.

*  https://cms.education.gov.il/educationcms/applications/mankal/etsmedorim/2/2-1/horaotkeva/k-2010-1a-2-1-12.htm

כל טוב ובהצלחה,

ד"ר עידית ליוש