הנחיות
רקע
מהי "עמידה מהצד"?
מצב שבו אדם נוכח במעשה פוגעני או שאינו חברי או מוסרי המתרחש, ואיננו נוקט עמדה או פעולה כלשהי על מנת לעוצרו. יתרה מזאת, עצם ה"עמידה מהצד" איננה עמדה פאסיבית אלא בחירה אקטיבית שלא לפעול ולעצור את המתרחש, מאחר שלמעשה לא קיימת עמדה נייטרלית מובהקת במצב זה.
מדוע "עמידה מהצד" מתרחשת?
עפ"י אלברט בנדורה, מהוגי תיאוריית הלמידה החברתית- קוגניטיבית, במהלך תהליך הסוציאליזציה, מפתחים ילדים סטנדרטים מוסריים, כבר משנת חייהם השנייה, המסייעים להם להחליט כיצד נכון וכיצד לא נכון לפעול ולהתנהג בעולם. אותם סטנדרטים נוצרים בעזרת איסוף מידע על דמויות משמעותיות בחייהם, כגון: הורים, מורים ואחים גדולים, על-ידי חיקוי הדמויות הללו, וכן על-ידי הערכה עצמית המתרחשת לאחר כל מעשה.
עם זאת, לעיתים הילד מוצא עצמו בדילמה בין אי נקיטת פעולה ובין התערבות לטובת צד נפגע, העלולה לגבות ממנו מחיר חברתי. במטרה שלא לאבד את תחושת הערך העצמי וכדי להקל על עצמו את תחושות האשמה והבושה- מפעיל הילד מנגנונים של התנתקות מוסרית (moral disengagement), ובמצב כזה עלולה להתרחש תופעת ה"עמידה מהצד".
מה יכול למנוע התפתחות עמדה אישית המאפשרת התנהגות של "עמידה מהצד"?
על מנת שאדם יוכל לתפקד באורח מוסרי כבוגר, עליו לפתח הבנה ורגישות למצב הזולת. כלומר, פיתוח עמדתו המוסרית תהיה פונקציה של מוטיבציה פנימית (הכרה בחשיבות העניין, הזדהות ואמפתיה, הבנת חריפות המצוקה והדחיפות לפעול כדי להפחיתה, וכן תחושת חובה ערכית- מוסרית). אם היחיד נמנע מפגיעה בזולת אך ורק בשל מוטיבציה חיצונית, כגון פחד מהחוק או חשש מעונש- הוא ינהג בנורמטיביות, אך לא בהכרח במוסריות.
(מתוך מאמר של אנדריאה סיון, פסיכולוגית חינוכית, שפ"ח רעננה).
היבט נוסף של תופעת "העמידה מהצד" הוא- התקת האחריות
(displacement of responsibility)- כלומר, הניסיון למזער אחריות אישית, תוך הטלתה על אחרים.
ביב לאטאנה וג'ון דארלי (Latane & Darley, 1970) מצאו ש"העמידה מהצד" נובעת מתחושת פיזור אחריות, ושככל שמספר הצופים במקרה חירום כלשהו- יהיה גדול יותר, כך יקטן הסיכוי שמישהו מהם יציע את עזרתו. הווה אומר, אנשים נמנעים מלהגיש עזרה כי הם מעדיפים לחשוב שמישהו אחר יגיש אותה במקומם. הנחה זו תומכת בנטייתם להימנע מלעזור.
"עמידה מהצד" יכולה להתרחש בכל מקום, פיזי או וירטואלי- ברחוב, בחצר בית-הספר או ברשת החברתית. "עמידה מהצד" עשויה ללבוש צורות שונות- פגיעה פיזית, נפשית-רגשית או מינית. לדוגמה: הצקות ולעג המופנים כלפי ילד/ה בכל זירה, פיזית או וירטואלית, שבה ילדים אחרים נוכחים, אך אינם נוקטים עמדה חיובית ואינם מתערבים כדי להפסיק את הפגיעה; ההצקות והלעג יכולים להיות פועל יוצא של שונותו של הילד, למשל- מוצאו, לקות כלשהי בו, נסיבות חייו, צבע עורו, מראהו החיצוני- כמו ילד נמוך, ילדה שהקדימה להתפתח מבחינה מינית, ילד הסובל מבעיות משקל, ילדה המרכיבה משקפיים.
לקריאה נוספת על אודות אלברט בנדורה ראה, בין השאר, באתר ויקיפדיה
ובספריה הוירטואלית באתר מט"ח.
המורה כמקור לדוגמה אישית- נסו לחשוב: האם גם אתם כמורים יכולים להיזכר בסיטואציה שבה נכחתם, בין אם כילד ואם כמבוגר, ובמסגרתה התרחשה פגיעה ו"עמידה מהצד". נסו להיזכר כיצד חשתם בעת הסיטואציה, מה היתה הדילמה שניצבה מולכם וכיצד הכרעתם בה. כמו כן, חשבו האם חשתם שלמים עם בחירתכם.
שיתוף אותנטי שלכם בחוויה שחוויתם יכול לשמש דוגמה אישית ולסייע לתלמיד להתמודד עם התלבטות מורכבת, וכן לשתף בחלופות הניצבות בפניו/ה ובבחירה ביניהן. לצד זאת, נסו לחשוב על דוגמה שהשיתוף בה לא יגרום לכם לחוש חוסר נוחות מול התלמידים.
לפני המשחק
אמרו לתלמידים: היום נעסוק במצבים שונים של התנהגות הקרויה "עמידה מהצד".
שאלות מקדימות:
כיצד הייתם מגדירים "עמידה מהצד"?
על מה אנו חושבים כשאנו שומעים את המילים הללו?
אמרו לתלמידים: נבדוק עכשיו את ההגדרה שנתתם, באמצעות משחק תפקידים. נשחק במצבים שונים המתארים "עמידה מהצד", ואחר כך נקיים שיחה על המצבים הללו, ועל הרגשתכם בנוגע אליהם.
מטרות המשחק:
1. להמחיש לילדים את המורכבות הכרוכה בסיטואציות של "עמידה מהצד".
2. להבין לעומקן את ההשלכות של נקיטה לעומת אי-נקיטת עמדה ופעולה לטובת הצד הנפגע, בעת "עמידה מהצד".
3. לחשוב יחד על רעיונות ועל פתרונות אפשריים להתמודד עם מצבי "עמידה מהצד".
הסבר על מהלך המשחק "האור והצל": מחלקים את הילדים לשלשות. כל שלשה מקבלת סיטואציה שונה של "עמידה מהצד". אם הקבוצה מונה חמישה משתתפים המורה יכול להצטרף לאחת השלשות, רצוי בתפקיד ה"צל". אחד משלושת הילדים הוא הילד הניצב בפני הדילמה- האם לנקוט עמדה חיובית ולהתערב בסיטואציה או לעמוד מהצד. השניים האחרים הם שני הקולות במחשבותיו של הילד המתלבט : האחד הוא קול ה"אור" – הקול המנסה להשפיע לטובת נקיטת העמדה החיובית, והשני הוא קול ה"צל" – הקול המנסה להשפיע עליו לא להתערב ולעמוד מהצד.
שלושת הילדים קוראים יחד את הסיטואציה, ומשחקים מעין "משחק תפקידים". שני הילדים המשחקים את תפקידי ה"אור" וה"צל" מביאים טיעונים שונים, כל אחד לפי העמדה שאותה הוא מייצג, בעד או נגד נקיטת העמדה החיובית וההתערבות בסיטואציה. הילד השלישי מתבקש להכריע לטובת מי הוא נוטה.
אפשרות נוספת: אם נשאר די זמן, בתום משחק התפקידים, אפשר להציע לילדים להחליף תפקידים בתוך השלשות, ולשחק סבב נוסף של הסיטואציה, הפעם מזווית שונה.
בתום משחקי התפקידים מתכנסים חזרה כולם יחד. מבקשים מאחת השלשות (או אם יש די זמן – מכולן) להציג בפני כלל הילדים את הסיטואציה, את הטיעונים השונים ואת ההכרעה – כיצד בחרו לנהוג.
להעמיק את הדיאלוג במהלך המשחק
נצלו את הדיון כהזדמנות להעמיק את השיח ולברר את העמדות והתחושות של התלמידים בנוגע לתופעת ה"עמידה מהצד":
א. חשוב שלא לנקוט עמדה שיפוטית וקטגורית, אלא לנסות להבהיר יחד עם התלמידים את מורכבות המצב ואת ההתלבטות האמיתית בין החלופות, ואת משמעותן.
במקרה שנדמה כי הסיטואציה אינה פשוטה לילד, נסו לשקף לו זאת בדרך אמפתית ולאפשר לו לבטא את הקושי באופן גלוי. לדוגמה: "אני רואה שיש לך התלבטות, שקשה לך להחליט. היית רוצה לשתף אותנו בתחושות שלך?".
ב. נצלו את ההזדמנות שבה תלמידים מביעים קושי כדי להמחיש את הקושי האמיתי הטמון בסיטואציות של "עמידה מהצד". הצפת הקושי למודעות התלמידים נותנת לגיטימציה למורכבות התחושה, ומכאן גם להתמודדות אותנטית ומשמעותית יותר עמה. לדוגמה: "אני רואה כי אתה באמת מתלבט מה לעשות במצב הזה. זאת דוגמה מצוינת שעוזרת להבין מדוע מצבים של "עמידה מהצד" קורים בחיינו. הם מעלים קושי אמיתי והתלבטות מה כדאי לנו לעשות ומה לא כדאי.
מה יכול לעזור לך להגיע להחלטה? "
ג. ניתן להשתמש באחת מהסיטואציות ולנתחה יחד לעומק, כולל הבאת טיעונים הממחישים את הקושי בהתערבות חיובית. למשל: בהתייחס לסיטואציה 2- "אם אתערב לטובת הילד שמסיבת יום ההולדת שלו הוחרמה- אולי יחרימו גם אותי" בהתייחס לסיטואציה 1- "אם אתערב ואומר לילדים הגדולים ממני להפסיק להתעלל בחתול – אולי יכו אותי".
בשלב זה, רצוי לתת הסבר קצר על המורכבות שבסיטואציה העלולה להביא ל"עמידה מהצד" ולעמוד על הדילמה האמיתית הכרוכה בה : אכן, מדובר בעניין מורכב. מחד גיסא, אנו נוכחים במצוקה שמישהו אחר (למשל, ילד אחר או בעל-חיים) נמצא בה ורוצים לעזור לו. אנו יודעים שאם לא נתערב – המצב עלול להימשך, ואף להחמיר. אנו מקווים, אולי, שמישהו אחר יעזור, וחושבים: למה דווקא אני?
מאידך גיסא, קיים בנו חשש (הנובע, בין השאר, מלחץ חברתי) שאם נתערב אולי יתעלמו מאתנו, יצחקו עלינו או יפגעו בנו בדרך זו אחרת. כלומר אנו חוששים שעצם ההתערבות תגבה מאתנו מחיר, לעיתים מחיר פיזי (למשל, בעת התערבות בסיטואציה של מעשה בריונות) ולעיתים מחיר נפשי-חברתי (למשל, נידוי חברתי במקרה של התערבות לטובת ילד שאינו פופולארי…).
חשוב לכבד את הילד ואת חששותיו מהבחירה בהתערבות, ומהמחיר שהיא עלולה לגבות. עם זאת, חשוב לזכור ולציין כי גם אי-נקיטת עמדה היא בחירה, וגם לה יש מחיר, הנוגע בין השאר לדימוי העצמי שלנו, לתפיסת הערך העצמי שלנו ולמערכת השיפוט שלנו. זאת ההזדמנות לפתוח את החשיבה לדרכים נוספות מלבד התערבות ישירה, כמו- קריאה לעזרה, גיוס חברים וכן הלאה.
ד. נצלו את ההזדמנות של הכאן והעכשיו ואת העבודה הקבוצתית כדי להמחיש לתלמידים את כוחה של קבוצה לסייע ליחיד המתלבט בעת ה"עמידה מהצד". המחשבה על האפשרות להתעמת לבד מול ילד המתנהג בדרך פוגענית אכן עלולה להרתיע, אולם תמיכת חברים בנקיטת עמדה ופעולה יכולה לעזור בגיוס אומץ וכוח הרתעה משמעותי מול הצד הפוגע. לכן, חשוב כי בעת הדיאלוג עם הילדים תועלה גם האפשרות לפנות לעזרה של אחרים, כמו חברים או מבוגר משמעותי. לדוגמה : "האם היית רוצה לשמוע רעיונות של חברי הקבוצה שיעזרו לך בהתלבטות? האם במציאות תמיכה של חברים היתה מסייעת לך לנקוט פעולה ולא לעמוד מהצד?"
ה. הזמנה לשיתוף- חשוב לעודד את הילדים לשתף בדוגמאות נוספות מנסיונם האישי ובתחושות שליוו אותם בעת המקרים שהם מתארים. ככל שהדוגמאות יהיו קרובות יותר לחייו של התלמיד, כך הוא יחוש שהדיון רלוונטי יותר לעמדותיו האישיות.
כמו כן, חשוב לשבח את אומץ לבם של הילדים המשתפים על כך שהחליטו לשתף ולא חששו. זאת הזדמנות להתייחס גם לאומץ הנדרש לשם נקיטת עמדה או פעולה בעת מצב פוגעני, הנבדלת מהתנהגות של "עמידה מהצד".
ו. עידוד הידברות ישירה בין המשתתפים- כדאי לעודד הידברות ישירה בין התלמידים בעת המשחק וגם במהלך הדיון. במציאות המורה הרי לא יהיה נוכח בחלק גדול מהסיטואציות מעוררות הדילמה, לכן רצוי לאפשר לתלמידים לשאול זה את זה שאלות, להתייעץ, להתווכח, להעלות רעיונות והצעות לפתרונות, בשעה שהמורה מנחה את הדיון, משקף ומתווה את מהלכו.
להעשיר את הדיאלוג אחרי המשחק
השלב הראשון של הדיון לאחר המשחק, יהיה מעין התבוננות על החוויה שעברו התלמידים.
המורה פונה לכל שלשה ושואל/ת:
1. איך הרגשתם במהלך המשחק?
2. האם היה לכם קל או קשה לייצג את הצד שקיבלתם (ה"אור" או ה"צל") ולמה?
3. לילד שהיה צריך להגיע להחלטה- איך הרגשת? האם היה לך קל להגיע להחלטה? מה השפיע על ההחלטה שלך יותר?
בשלב השני המורה מפנה להתבוננות על דפוסי חשיבה והתנהגות של התלמידים, באמצעות שאלות מנחות לכלל הקבוצה:
1. האם כל אחד מאיתנו יכול למצוא עצמו במצב כזה או דומה לזה?
2. מה הופך מצב מעין זה לקשה?
3. מדוע לדעתכם עולה ההתלבטות?
4. האם נתקלתם בחייכם במצבים דומים שבהם התלבטתם אם להתערב או לא להתערב? מה עשיתם? מה סייע לכם להגיע להחלטה? האם אתם שלמים אתה, ומדוע?
** המורה יכול/ה להוסיף לשאול: האם אתם מכירים מצבים דומים מתוך סדרות טלוויזיה, סרטים או ספרים שקראתם? האם שמעתם על מצבים כאלו? האם מצאתם עצמכם אי פעם בצד הנפגע, כאשר אחרים עמדו מהצד? כיצד חשתם? מה ציפיתם שאותם אחרים יעשו לטובתכם?
חשוב לזכור שגם אנו עלולים למצוא עצמנו, במצב זה או אחר, בצד הנפגע. במקרה כזה היינו מצפים שכאשר נזדקק לעזרתם, חברינו לא יעמדו מהצד, אלא ינקטו עמדה וייחלצו לעזרתנו.
הצעה נוספת להעשרת הדיון: אפשר להיעזר בדבריו של רבי יוחנן בן זכאי: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. זוהי התורה כולה. כל השאר איננו אלא פירוש, צא ולמד" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א).
מדוע אמר רבי יוחנן בן זכאי כי זוהי התורה כולה?
בשלב השלישי של הדיון תהיה חשיבה משותפת בנוגע ללקחים ולפתרונות אפשריים בעתיד:
1. האם היינו רוצים פחות לעמוד מהצד בפעם הבאה?
2. אם כך, מה יכול לעזור לנו להגיע להחלטה כזאת?
המורה והתלמידים מעלים יחד פתרונות אפשריים למצבים שהוצגו בשלשות, ולמצבים אחרים שהביאו התלמידים מחייהם. כאמור, חשוב להראות לתלמידים שכשם שהסיטואציות והדילמות המלוות אותן מורכבות, כך גם הפתרונות אינם בהכרח נעים אך ורק בין שתי האפשרויות- להתערב או לא להתערב באופן ישיר ומיידי.
בין ה"אור" וה"צל" קיימים , גם גוונים אפורים, המייצגים חשיבה מורכבת. כלומר, חשוב לזכור שקיימות אפשרויות נוספות לפתרונות. למשל:
• להזעיק עזרה של מבוגר.
• לגייס תמיכה חברתית או קבוצתית.
• להיוועץ באיש מקצוע או במבוגר משמעותי.
• לנסות להסיט את תשומת הלב של הפוגעים לעניין אחר ובכך לקטוע את הסיטואציה הפוגענית.
