תוכן
מבוא – על שפת גוף ותקשורת בין אישית
הפילוסוף פרידריך ניטשה אמר "בגופנו קיימת יותר תבונה מאשר בדברי החכמה המבריקים ביותר".
המטרות העיקריות בלימוד שפת הגוף למורים הן:
• לדעת לקרוא תלמידים בלא צורך לשמוע אותם.
• לשלוט בשדר שהמורים מעבירים לתלמידים.
• להכיר תנועות ותנוחות המשדרות אמפתיה.
• להכיר תנועות ותנוחות המשדרות אמינות.
בכל פעם שיש סתירה בין שפת גופנו למילותינו, תמיד יאמינו לשפת גופנו. לשפת גופנו יש השפעה גדולה הרבה יותר מאשר למילותינו.
אלמונימי אמר: "כשאתה מנסה ליצור רושם, זה בדיוק הרושם שאתה יוצר".
לפי שפת הגוף של בני האדם אנו יכולים לדעת באם הם מתוחים, מאושרים, כועסים, עצובים, חסרי ביטחון, ביישנים ועוד. שפת הגוף הרגשית היא אוניברסאלית. בכל קצוות העולם נחקרה שפת הגוף ע"י מדענים רבים, ביניהם, פרופ' פול אקמן הפסיכולוג מאוניברסיטת סן פרנציסקו אשר חקר תופעות השקרים ושקרנים, הבעות פנים, החוקרים פריזם, סורנסון וד"ר דסמונד מוריס. במחקרים התגלה כי תגובות שפת גופנו לרגשות הם זהים בכל התרבויות בעולם, לא משנה אם האדם הוא אסקימוסי באנטארקטיקה או יליד פרואני, או שהאדם יליד שבט בפפואה גינאה, או שבט באמזונס שלא ראה אדם לבן, ובטח לא ראה טלוויזיה או אינטרנט. שפת הגוף טבועה בקוד הגנטי שלנו ובכל העולם משתמשים באותה שפת הגוף לביטוי הרגשות. כל בני האדם בכל העולם מתלהבים או מתפלאים ע"י הרמת הגבות ופתיחת העיניים. כולנו כועסים באותה השפה, ע"י כיווץ הגבות, הידוק השפתיים. כולנו בוכים באותה שפה ואותן העוויות. כולנו צוחקים באותה שפה. כולנו מרימים כתפיים כשהם מביעים התנגדות או מצוקה. כולנו נבוכים באותן העוויות. כולנו נגעלים ע"י אותן תנועות שפתיים ופנים. כשבני האדם מבקשים להביע אהבה בתקשורת לא מילולית, הם מביעים את אהבתם ע"י הנחת כף היד על ליבם. אף אחד לא מניח את ידו על בטנו או על ראשו או על כתפו או על אבר אחר כלשהו. המוזר בתנועה אוניברסלית זו זה שלאהבה אין כל קשר ללב. אהבה מתרחשת ע"י ריאקציות של חומרים כימיים במוח אשר נמצא בראשנו ולא בלבנו. אמנם יש שוני בתנועות וסימנים שהתפתחו בתרבויות שונות. אמירת שלום אצל האסקימוסים מתבטאת בשפשוף אף באף, ביפן מצמידים את כפות הידיים וקדים קידה קלה, במערב לוחצים את לחיצת היד המקובלת, בשכונות של שחורי עור בארה"ב התפתחו לחיצות היד לכאלה הכוללות טפיחות, מכות אגרוף באגרוף, נגיעות כף יד מלמעלה מלמטה, וכד'. כל הסימנים האלה התפתחו בצורה שונה בתרבויות שונות, אך סימנים אלה בשפת הגוף אינם קשורים לרגש, אלה קודים תרבותיים התנהגותיים. שפת הגוף היא שפתו של הרגש. קל יותר להביע רגש באמצעות תנועה אחת בשפת הגוף מאשר באמצעות עשרות משפטים ומילים. לרוב בני האדם קשה להבין כי אנו חיה ביולוגית, יונקים עם מוח מפותח וחכם אשר נשלטים ע"י תחושות ורגשות השולטות בתנועותינו, תגובותינו, העוויותינו ושפת גופנו. הבה נחשוב מה היה בתקופה לפני תחילת המילים, כשרצו לומר משהו שלא היה לו שם, או כשנפגשו לראשונה בני אדם משבטים שונים, כיצד יכלו לדבר ביניהם? אם רצו להגיד לדוגמא עומד לרדת גשם או שמעת את הרעם ? הדרך היחידה הייתה להגיד משהו לא מובן לצד השני "אבגדהו" ולהראות בידיו, בגופו ובהעוויות פניו משהו, כדי לנסות להסביר לו את מה ששמע. עם הזמן התפתחו מילים לכל התנועות הרבות שהסבירו כל דבר, מילים כגון "רעם", "כבוד", "גשם", "יפה", "שואה", "אהבה" ועוד מאות של מילים שמאחורי כל אחת מהן יש עומק רב. ישנם משוררים וסופרים אשר יכולים בעזרת רצפים של מילים ומשפטים להביע את העומק שמאחורי המילים. קשה הרבה יותר להעביר רגש במילים בלבד. שפת הגוף היא אמצעי תקשורת חזק, העוזר למורים להביע ביתר קלות את העומק מאחורי המילים. בכל הספרים אשר נכתבו על תקשורת בין אישית נכתב כי לשפת הגוף יש השפעה שבין 70 ל 90 אחוזים ולמלל יש השפעה בין 10 ל 30 אחוזים, וכי לשפה הלא מילולית יש פי 5 השפעה מאשר למילים.
השאלה הנשאלת היא: "באם כולנו מכירים את שפת הגוף והיא טבועה בקוד הגנטי שלנו מה יש ללמוד ?" התשובה היא שהאמת בשפת הגוף נמצאת בפרטים הקטנים המסגירים אותנו.
רשימת המלצות למורים – שפת גוף נכונה:
אמליץ למורים שלא מתכוונים ללכת לסדנאות מעמיקות בשפת הגוף לא לחשוב על תנועותיו ותנוחותיו כשהוא מלמד ולהיות טבעי ככל האפשר, משום שאותנטיות מעבירה את המסר בצורה הטובה ביותר. למרות זאת רצוי להכיר ישנן מספר תנועות מצומצם בשפת גוף אשר משפיעות מאוד על התקשורת הבין אישית עם התלמידים.
1. קשר עין – מורים המשפילים עיניים לדף כשהם מדברים מתקשרים פחות טוב ממורים שלאחר שמביטים בדף, מרימים את עיניהם ומדברים אל התלמידים כאשר עיניהם מורמות. כמו כן רצוי לא לדבר לתלמיד אחד או שניים אלא להפנות את המבט לכל צידי הכיתה במשך הנאום כדי שכל תלמיד ירגיש שהמורה מסתכל לכיוונו מדי פעם.
2. השענות – כאשר שמורים נשענים על השולחן כשהם מלמדים הם פוגעים בתקשורת הבין אישית עם הסטודנטים. דבריהם ייראו הרבה יותר משכנעים כאשר יעמדו בעמידה זקופה ויציבה בלא להישען ובלא להיתמך.
3. הסתתרות – כאשר מורים מדברים מאחורי שולחן או פודיום או כיסא או כל חפץ אחר כלשהו כשהם מלמדים פוחתת רמת התקשורת הבין אישית שלהם עם התלמידים. כאשר בני אדם מעט לא נינוחים הם יוצרים מחיצות בינם לבין הזולת, מחיצות כגון שילוב ידיים המגנות על אזור בית החזה, איזור הלב והרגשות, או מדברים מאחורי שולחן כשיש אפשרות לדבר בצורה גלויה ופתוחה.
4. אצבע מושטת – מורים שמדברים כאשר אצבעם מופנית לכיוון התלמידים.
תנועה זו נפוצה כאשר מורים כועסים, מדברים בלהיטות, מבקרים או נחושים בדעתם. האצבע המורה היא "רעה" ומבקרת ויוצרת ריחוק, היא זו שמנופפת בהענשה ועושה "נו, נו, נו". זו האצבע המצליפה כמו שוט. זו האצבע המסלקת ילד מהכיתה. זו האצבע המצווה פקודות. רצוי לא להשתמש באצבע המורה כאשר מלמדים.
5. אחיזה בחפצים – כאשר מורים משחקים עם עט או חפץ אחר בידיהם כשהם מדברים מועבר מסר בתת מודע לתלמידים, שדר של חוסר בטחון, מצוקה או אי נוחות. עצם הפעולה משדרת זאת לבני שיחנו גם אם איננו מרגישים כך.
6. ידיים על המותניים – ידיים על המותניים היא תנועה אנטי חברתית בכל התרבויות בעולם. מורים המשתמשים בתנועה זו משדרים ריחוק.
7. ידיים מוסתרות – מורים אשר מלמדים ומחזיקים את כפות ידיהם מוסתרות מאחורי גבם מעבירים מסר שלילי לתלמידים המשדר הסתרה ופוגע בתקשורת הבין אישית.
8. ידיים בכיסים – כאשר מורה מלמד כששתי ידיו בכיסים נתפס כעצלן או מזלזל.
יש חשיבות לצורת הכנסת הידיים לכיסים. כאשר אדם מכניס את כל כפות הידיים לכיסים מתקבל שדר שלילי, או שהמורה מסתיר משהו או שאינו מרגיש בנוח. כאשר אדם מכניס רק את שני אגודליו לכיסים כאשר כפות הידיים בחוץ מצטייר המורה כמנסה להרשים, כבעל אגו נפוח.
9. ידיים רפויות – השדר שמורים מעבירים כשהם מדברים עם ידיים שמוטות לצידי גופם שלילי, בד"כ משדר אכזבה, כישלון או עצב. כשאנו נכשלים ואומרים "אוף לא הצלחתי" – הידיים נשמטות מטה לצידי הגוף. כשאנו מאוכזבים ואומרים לדוגמא "כמה חבל" – הידיים נשמטות לצידי הגוף. גם אם איננו מרגישים אכזבה, כישלון או עצב ועושים זאת בשם "הנימוס" או "הרשמיות" זהו השדר התת הכרתי שמפורש ע"י התלמידים. מורים מוכשרים מדברים כשלפחות אחת מידיהם נמצאת בין גובה המותניים לגובה הכתפיים. לעולם לא נראה אותם מדברים כאשר שתי ידיהם שמוטות לצידי הגוף.
10. הפניית הגוף והרגליים לכיוון התלמיד השואל – כאשר רק הראש מופנה לכיוון התלמיד השואל ושאר הגוף מופנה למקום אחר, התקשורת הבין אישית נפגמת. מחקרים מצאו כי כאשר הראש והגוף מופנים כלפי התלמיד לו אנו עונים, התקשורת הבין אישית משתפרת והתלמיד מרגיש בתת מודע כי המורה מתייחס אליו באופן אישי יותר, והקרבה והנכונות ללמוד עולה.
