תוכן
אין מורה שאינו מכיר אותם – התלמידים השקטים והשקופים, אשר אינם נשמעים בכיתה. זו שכאשר פונים אליה מסמיקה, משפילה עיניים בבהלה ועונה כל כך בשקט, עד שכמעט ואינה נשמעת, או אותו תלמיד אשר יודע את התשובה לשאלה אך לעולם לא ירים את האצבע בכדי לענות בנוכחות תלמידים אחרים.
הפרעת החרדה החברתית קיימת על פי הספרות המקצועית בקרב 7% מהאוכלוסייה ומוגדרת ע"י ה-DSM כפחד מוגזם וקיצוני מסיטואציה חברתית, בה האדם נדרש להיחשף בפני אנשים שאינו מכיר. האדם פוחד שיתנהג בצורה מביכה או משפילה לעיני האחרים. החשיפה למצב החברתי המפחיד מעורר כמעט תמיד תגובת חרדה, עד כדי התקף חרדה. בנוסף יכולות להופיע תגובות של בכי ושיתוק זמני. בהמשך עלולה להתפתח הימנעות ממצבים חברתיים לא מוכרים.
הימנעות היא אחת הבעיות המרכזיות עבור תלמיד בעל חרדה חברתית, ומשמעה שהתלמיד יעשה הכל על מנת להימנע מהמצב החברתי המפחיד, או שיגש אליו מתוך מצוקה עזה וחרדה.
ניתן לדמות את התלמיד הסובל מחרדה חברתית לאדם הכלוא בתוך חומה שקופה, שכן הוא מצדו רוצה לקחת חלק פעיל ולהשתתף בחברה, אולם החומה השקופה הזו – חומת החרדה, עוצרת בעדו ואינה מאפשרת לו כלל לבוא לידי ביטוי.
כמורים אנו מתמודדים עם מגוון תופעות שהינן פועל יוצא של כיתות הטרוגניות המאכלסות תלמידים שונים בעלי מגוון התנהגויות. באופן טבעי, אנו נוטים להגיב כלפי אלו אשר מפריעים למהלך השיעור או מונעים מהמורה ללמד כמו למשל, תלמידים בעלי הפרעות קשב, ריכוז ואימפולסיביות (ADHD) או תלמידים בעלי הפרעת התנהגות ומשמעת.
לעומת זאת, אלו אשר אינם נשמעים, בדרך כלל אינם זוכים להתייחסות. במידה רבה תלמידים אלו מקבלים את המענה הרצוי מבחינתם – ההתעלמות של המורים עולה בקנה אחד עם הרצון שלהם להיבלע ולהיעלם. אך למצער, בכך אנו מחזקים את הבעיה ומשמרים אותה, והתלמידים נכנסים למעגל חרדה המקבע ומנציח עצמו.
לחרדה החברתית יש מגוון פנים: פחד קהל – הפחד לדבר מול אנשים או בחברת אנשים רבים. תלמידים רבים חווים חוויה קשה של מצוקה נוכח הדרישה לעמוד מול כיתה ולהציג עבודה או מצגת. רבים אחרים לא ירימו לעולם את היד לענות לשאלה, גם אם הם יודעים היטב את התשובה הנכונה. אחרים ימנעו מלהקריא בקול תשובה לשיעורי בית או להשתתף במשימה בה צופים בהם.
חרדה חברתית יכולה לכלול גם פחדים נוספים: פחד לאכול בנוכחות אנשים אחרים; פחד מבעלי סמכות (כמו מורים ואנשי צוות חינוכי); פחד לצאת לטיולים שנתיים (תופעה שנתקלתי בה תכופות לאורך שנות עבודתי); פחד להיכנס לכיתה באיחור ("איחרתי וכדי שלא יסתכלו עלי עדיף שלא אכנס כלל לשיעור") ועוד.
הסבר קוגנטיבי לחרדה חברתית יטען כי תלמיד כבעל חרדה חברתית יצפה מראש שהאנשים בסביבתו – מורים ותלמידים – יעריכו אותו באופן שלילי וידחו אותו. ברגע שתלמיד מגיע עם ציפייה כזו, הדריכות שלו לחיפוש הסימנים שיאשרו שאחרים חושבים רעה עליו עולה, וכל הקשב מופנה לאימות התאוריה שלו. כך, גם מצבים ניטרליים יתפסו על ידו כדחייה, כביקורת או כתגובה שלילית כלפיו.
כאשר תלמידים אלו חווים חוויה זו, הם אינם מסוגלים להיות פנויים לקיים אינטראקציה או דיאלוג ולהבין שאולי לא דחו אותם, שכן הם עסוקים במחשבה אחת בלבד – "איך אני נתפס על ידי האחרים?"
הדימוי והערך העצמי שלהם נפגע, שכן הם בוחנים את עצמם ממקום של פגיעות ונחיתות. כלפי חוץ הם נראים כמהוססים, מסורבלים ואפילו מתנשאים. חוויה זו של ויתור והימנעות מצמצמת את חיי התלמיד הנושא עמו את החרדה החברתית. קל לתאר מה חווה תלמיד כזה – השיחות שהוא שומע מחבריו לכיתה על ההנאה והחוויות שהוא לא לקח בהן חלק – יוצרות עבורו חוויה כואבת שקשה לו לשאת אותה.
חוויה מסוג זה מובילה לערך עצמי נמוך ולתחושה ש"אני לא שווה", וזו מקבלת חיזוק מההשוואה הבלתי נמנעת לקבוצת השווים, בני גילו.
אוסיף ואומר, שקל לנו המבוגרים (הורים או מורים) הניצבים מול התלמיד החרד להבין אותו, את החרדה המנהלת אותו ואת הוויתור וההמנעות שלו. אולם, הבנה זו כאמור גורמת לשימור החרדה והנצחתה.
חשוב להדגיש, כי תלמידים אלו מודעים למצבם ויש להם רצון אמיתי להשתחרר מהחרדה שכל כך מצמצמת את חייהם. אלו הם בני נוער איכותיים, אשר בנסיבות אחרות, כמו למשל בשיח של אחד על אחד, נחשף עולמם הפנימי העשיר והם באים לידי ביטוי.
אז מה נוכל אנו – מורים ואנשי חינוך לעשות כדי לסייע לתלמידים אלו:
- מודעות – עצם המודעות לכך שבמרחב הכיתתי ישנה הטרוגניות מבחינת אופי התלמידים, מגוון ההצרכים והקשיים – היא הצעד הראשון בסיוע. מורה שמבין כי בכיתה יושבים תלמידים שונים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, על קשייו וחוזקותיו – יתאים את גישתו לצרכי התלמידים. תלמיד הסובל מהפרעת קשב וריכוז יקבל מהמורה מענה מותאם ושונה מזה של תלמיד הסובל מחרדה חברתית. לתלמידה בעלת קשיי ויסות רגשי יתייחס המורה באופן מותאם ושונה מזה של תלמידה שקטה ומופנמת. כך, שההבנה וההתבוננות של המורה בתלמידיו הינה צעד משמעותי בסיוע שלו.
- לתת מענה מותאם – מענה מותאם לתלמיד הוא שיסייע לו בעימות עם החרדה שלו. חוסר התייחסות מצד המורה לתלמיד בעל חרדה חברתית משמרת את הבעיה אצל התלמיד, כך שעלינו כמורים לפנות אל אותם תלמידים שקטים אך במינון ראוי, בעדינות וברגישות, שכן, תלמיד כזה לעולם לא יצביע ולא יתפרץ כדי לומר את התשובה.כך, למשל, גם אם תלמיד איננו מעוניין להקריא תשובה, חשוב שלא "לוותר" לו ולבקש שיקריא ולו משפט. ניתן לפנות אל התלמיד מראש, טרם השיעור, ולומר לו כי נפנה אליו במהלך השיעור ונשאל אותו שאלה קצרה. תשובתו יכולה בהחלט להיות תשובה של מילה אחת או משפט קצר. אפשרות כזו מהווה מענה מותאם ומונעת וויתור.
- לשמוע את התלמידים השקטים. לפנות אליהם, לא בתקיפות, לא בכוח ולא בכפיה. כאמור, ויתור והימנעות משמרים את החרדה, לכן תפקיד המורה הוא ליצור פלטפורמות מותאמות לתלמיד, על מנת שהוא יבוא לידי ביטוי למרות החרדה. למשל, לקיים שיחות אישיות עם התלמיד ולגלות את עולמו. שיחה כזו מעבירה לתלמיד החרד מסר כי הוא רואים אותו, כי יש לו קול וכי המורה עומד לצדו לאורך הדרך.
- לעבוד עם קבוצה קטנה של תלמידים – בקבוצה בעלת מספר מצומצם של תלמידים עולה הסבירות כי התלמיד החרד יעז להשתתף.
- חיזוק על התהליך והמאמץ – התלמיד העז והצביע? – נהדר. חשוב לשבח ולעודד. התלמיד ענה על שאלה? – גם אם התשובה אינה נכונה – להתייחס לזה ממקום חיובי, לחזק על עצם הניסיון לענות נכון או על ההשתתפות. חוויה חיובית זו תיצור אצל התלמיד השקט התניה אחרת ממה שהוא מכיר ותסייע לפרוץ את מעגל החרדה.
- במטלות הדורשות ביצוע קבוצתי, אפשר לסייע בחלוקה לקבוצות. תלמיד בעל חרדה חברתית יחשוש להצטרף לקבוצת תלמידים, על כן גיבוי הולם מהמורה יאפשר לו להיות חלק מהקבוצה ולהרגיש שייך ותורם.
- הערכה חלופית – הערכת תלמיד שאינה מתבססת רק על ביצועים פרונטליים או תלויים במצבים חברתיים, אלא מאפשרת לו לבוא לידי ביטוי בדרכים שיש בכוחותיו ובחוזקותיו – הבעה באומנות, ביצירה וכיוצא בזה, מאפשרת לו להתבטא בדרך שמורה וזהירה שיותר מותאמת למצבו.
- הצגת תוצר ופרזנטציה – עצם ההתנסות של תלמיד חרד בכלי זה, התנסות שתחזור על עצמה מספר פעמים, תסייע לו בהתמודדות ותלמד אותו את המיומנות הנרכשת לשם הצגת תוצר. ככל שיתנסה בהצגות תוצרים, כך יפתח "שריר" זה ויתעמת מול החרדה שלו עד כדי היכולת שלו לווסתה ולצמצמה.מנסיוני כיועצת בחטיבת ביניים, גילתי כי ישנם תלמידים רבים הסובלים מחרדה חברתית. על מנת לסייע להם להתמודד עם הקושי, פיתחתי מטלה בה התבקשו התלמידים להציג מצגת קצרה בפני הכיתה בכל נושא שיבחרו. התלמידים שהפיקו מכך את התועלת הרבה ביותר היו אלו ששיתפו אותי מראש כי הם פוחדים לעמוד מול הכיתה ולהציג. העבודה המשותפת איתם – עקב בצד אגודל – תוך עידוד וחיזוק חיובי ממני ומחבריהם לכתה – יצרה להם חוויה משמעותית ביותר, בה דיווחו על תחושת סיפוק והישג ניכרים. תלמידה אחת אף אמרה בנוכחות אימה "תודה שלא ויתרת לי". זוהי חוויה של פריצת המעגל.
- היוועצות והתיעצות עם אנשי מקצוע – כמורים ואנשי חינוך, אנו מוצאים עצמנו מתמודדים במרחב הבית סיפרי עם מגוון תופעות. התמודדות עם חרדה חברתית אינה פשוטה ועלינו לזכור שאנחנו לא לבד. חשוב וכדאי להיוועץ עם אנשי מקצוע המכירים את התופעה הזו מקרוב – יועצ/ת חינוכי/ת או פסיכולוג/ית ביה"ס. החשיבה המשותפת והידיעה שאני המורה לא נמצא לבד במערכה – תסייע ותקל על ההתמודדות.
- טיפול מקצועי – כאמור, תלמידים הסובלים מחרדה חברתית חווים מצוקה וסבל קשים מנשוא וישנם מצבים שבהם יש חשיבות רבה להפנותם לטיפול מקצועי, הנותן מענה ופתרון ממוקדים, דוגמת טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), המאפשר חיים משוחררים מסבל.
כמורים ומבוגרים משמעותיים במערכת החינוך יש לנו תפקיד עצום וחשוב בתהליך הלמידה וההתבגרות של בני הנוער. מתוקף כך, חשוב שנתייחס אליהם ואל השונות הקיימת ביניהם ונאפשר ביטוי, הבנה והצלחה בניפוץ מעגל החרדה. דבר זה יגרום לכך שחווית הסבל והמצוקה יפנו מקומם לחוויה של שחרור וחיזוק יכולות ההתמודדות.
