תוכן

השיחה בין הגננת להורה איננה מבוססת רק על נתונים ועובדות, היא מבוססת על שיתוף, תהליכים, צרכים ורגשות.

המידע הזורם מהגננת להורה חייב להיות באופן המייצר דיאלוג, הדרכה, אמפתיה ומקצועיות זאת במטרה ליצור שיתוף . שיחה הכוללת עובדות ללא התייחסות לשאר ההיבטים הנדרשים לשיחה, תגרום להורה לשלוף את כל המגננות, לדחות את הדברים הנאמרים מה שיוביל לפילוג ואטימות בין הצדדים .

אז הבאנו  בפניכם דוגמא ל- 10 משפטים שכיחים העולים בשיחות בין הגננת להורה כולם לגיטימיים אולם כאלה היכולים ליצור עימות, ביקורת ואנטגוניזם. לקרוא ולהזדהות!

• "אני מבקשת לא לאחר, זה מאד מפריע"
• "היי נירה, יואב לא מרגיש טוב הוא כבר שלשל כמה פעמים, מתי את באה?"
• "הילד התגרד כל היום, אני מבקשת לטפל שלא ידביק את כולם"
• "הוא פספס במכנסיים היום המון פעמים"
• "ברח לו קקי במכנסיים"
• "הוא כל הזמן משתולל"
• "הוא מאד שובב"
• "הוא השתולל היום וקיבל מכה אז שתדעי מאיפה הפצע"
• "הוא ילד מאד קשה.."
• "נגמרו לי החיתולים, שמתי לך פתק בתיק לפני שבוע "

נו… גם לך הופיע חיוך קטנטן בצידי הפה כזה המרמז שגם את אמרת משפטים כאלו להורה ? נכון, בהחלט לא מתוך כוונה רעה.

אז מה לא בסדר במה שנאמר ???

הכל בסדר גמור בתוכן, הבעיה היא בדרך .

נתייחס לכל משפט בנפרד .

"אני מבקשת לא לאחר זה מאד מפריע"

בוקר עבור מרבית ההורים לילדים צעירים הוא מרוץ נגד הזמן. להתעקש עם הילד שיקום מהמיטה, שיצחצח שינים, שיתלבש לבד שיצא כבר מהבית, ינעל נעליים ויכנס לאוטו ובדרך יש עוד 20 אירועים בלתי צפויים של הרגע האחרון. ועם כל זאת, אין זה אומר שההורה לא מתבקש להגיע לגן בזמן ולא להפריע באמצע המפגש. אולם, הפנייה אל ההורה והצבת הגבול חייבת להיעשות עם אמפטיה כנה, מתן כבוד למאמצים שלו כן להגיע בזמן והעברת רציונאל ומדיניות ברורה בנושא .

דוגמא – "בוקר טוב (חיוך מברך לילד ולהורה) אני שמחה שהגעתם. אנחנו באמצע מפגש אז תוכל להצטרף בשקט (לילד). מאד חשוב שיואב יגיע לפני המפגש כדי שיוכל לסגל לעצמו את הרגלי השגרה ולהיערך לפעילות יחד עם שאר הילדים, זה מעניק לילד וודאות וביטחון (להורה)."

נכון.. זה קצת יותר ארוך אבל בטוח מגדיל את הסיכוי שההורה באמת יקשיב ויפנים.

"היי נירה, יואב לא מרגיש טוב הוא כבר שלשל כמה פעמים, מתי את באה ?"

כל הורה הרואה על צג הטלפון המצלצל את שמה של הגננת בעודו בעבודה, חש איך חום אדיר עולה ישירות לראשו ותחושת בהלה משתקת .

"מה קרה ? הכל בסדר ?" "מה עושים עכשיו ?? איך יוצאים באמצע הישיבה לאסוף את הילד ? כולם בעבודה מצפים ממני למצוא פתרונות ? מה עושים ??????

המון שאלות מהולות בדלי רטוב של רגשות אשם. ואין זה אומר שצריך להשאיר את הילד המשלשל בגן אבל חשוב לפנות להורה בצורה רגישה כדי לסייע לו להשלים עם המצב והקושי . גננות רבות ממהרות לשפוט את ההורה מתוך חשד שמלכתחילה הביא בבוקר את הילד חולה. "איזה מין הורה חסר אחריות זה ?"

חשדות כאלה לא ניתן להסתיר גם אם תאמרו את המשפט בשירה  וזימרה.

עם הבנה זו לגבי הסיטואציה, אמפתיה ומקצועיות נטולת ביקורת,

ניתן לומר את המשפט כך :

"היי נירה, מה שלומך. אני מצטערת אבל יואבי לא מרגיש טוב, הוא שלשל כמה פעמים. אין לך מה לדאוג, אנחנו נותנים לו לשתות המון, הכנו לו בינתיים אורז לבן, שטפנו אותו והוא כרגע נח. אני באמת מבינה שזה קשה לצאת באמצע יום העבודה אבל לצערי שלשולים מאד מדבקים. אנחנו בינתיים מחבקים אותו עד שתגיעי "

את הדברים הללו ניתן לומר כך רק בגן שיש מדיניות מאד ברורה לגבי מחלות דהיינו באילו מחלות יש להוציא את הילד מהגן ותוך כמה זמן חייב ההורה להגיע לאסוף את ילדו. כשיש מדיניות ברורה והמון אמפטיה ביישום שלה, יהיה להורה קל יותר להשלים עם הקושי שבסיטואציה אליה נקלע ועם האחריות המוטלת עליו.

"הילד התגרד כל היום, אני מבקשת לטפל בכינים שלא ידביק את כולם"

כינים….כינים…כינים… כמו חלום בלהות שחוזר כל שני וחמישי .כבר סיפרנו את הילד, חפפנו בחומר כימי לכל הפחות, סירקנו במסרק צפוף ושלחנו לגן. ושוב כאילו לא עשינו דבר הן חוזרות ומציקות לילד ולהורה. נכון, חלפו כבר שנים מאז הורים שלחו את הילד עם נפט על הראש וריח שאפשר להריח מקילומטרים כזה שמסגיר את העובדה שיש לך כינים ואתה מצורע . הרבה מההורים חונכו שכינים זה חוסר היגיינה, זה בושה גדולה ולכן בכל פעם שמגלים כינים על ראשו של הילד מתעוררות תחושות של חרדה ובושה . וכשהגננת מגלה כינים על ראשו של ילד המסקנה הראשונה שעולה בראשה זה שההורה לא דאג להיגיינת ראשו וכמובן בוער בה הכעס שהינה עכשיו כולם ידבקו וגם היא עצמה בסכנה. המון רגשות של ההורה והגננת צפים מעל ראשו המתגרד של הילד והמצב מחייב המון רגישות ומקצועיות לצד מדיניות ברורה. אז ניתן לומר את הדברים גם אחרת באופן שייתן להורה להבין שכל ההורים כמוהו מתמודדים עם התופעה, זה טבעי, זה נובע מהסביבה שילדים בגיל הרך משחקים בה (חול, גני שעשועים וכד') שזה לא נעים אבל גם לא נורא.

לדוגמא – "(בחיוך נחמד ומבין) גם יואב קיבל ביקור מהכינה נחמה שמקפידה לבקר את הראשים של כל ילדי הגן בשלב זה או אחר. מומלץ מאד אחרי טיפול לטפטף מידי יום קצת רוזמרין ולסרק באופן קבוע במסרק צפוף אחרי מקלחת ונקווה לטוב…"

קצת הומור, אמפתיה, הזדהות ונורמליזציה לסיטואציה יוכלו מאד לעזור .

"הוא פספס במכנסיים היום המון פעמים"

גמילה מטיטולים הוא תהליך שאיננו מסתיים בהסרת הטיטול והחלפתו בתחתון קטן ונחמד. לאורך זמן הילד יפספס כמה פעמים באופן טבעי ובריא. הבעיה היא שכל פספוס מעורר חרדה אצל ההורה שחלילה הילד ברגרסיה. על הפספוסים אפשר להודיע באמצעות הבגדים הרטובים שהנחתם  בשקית סגורה בתוך התיק ולא להכריז על כל פספוס כמאורע בעל משמעות כבדה ובטח לא עם פרצוף מאוכזב. אפשר לדווח אחרת

לדוגמא : "הנחתי לך בתיק שקית בגדים רטובים קצת. יואבי היה שקוע במשחק עד שהפיפי ברח למכנסים, זה ממש בסדר, זה חלק מכל העניין .. טוב שיש מכונת כביסה "

שוב קצת הומור מפיג את כל המתח .

"ברח לו קקי במכנסיים"

כמו במשפט הקודם, גם כאן מתעוררת חרדה ובושה אולם כשמדובר בקקי, התחושות הן בעוצמה הרבה יותר גבוהה והדמיון  של ההורה סביב הסיטואציה יוצרת היסגרות והתגוננות. אם אין סיבה לחששות חריגים בנושא, אין צורך להבדיל בין סוג הפספוס לכן ניתן לומר את הדברים באותה הדרך, עם הומור ורגישות .

"הוא מאד שובב"

מה זה בעצם שובב ? האם הכוונה לטמפרמנט גבוה, להפרעת התנהגות, להתנהגות היפרית ? האם המילה שובב היא חיובית או שלילית בכלל ? גננת שאומרת משפט שכזה להורה מעלה באותה רגע עשרות סימני שאלה מעל ראשו .מה זה אומר על הילד ומה אני אמור לעשות עם זה ? שובב נשמע כמילה של חמידות, מעשי קונדס ובעצם לא מכוון לשום מקום, לשום מידע . גם הגננת שמנסה באמצעות המילה לעדן את הסיטואציה לא ממש יודעת להניח את האצבע על הקושי. אז ניתן להסביר את הדברים קצת אחרת עם המון רגישות, אמפתיה, מקצועיות וקודם כל להתחיל בכמה מילים טובות על הילד.

לדוגמא : "יואבי ילד מאד חברותי. הוא משתתף בכל פעילות, יש לו דמיון רב במשחקים וכישורים חברתיים מפותחים. חשוב, יחד עם זאת, לעזור לו לחזק את יכולת דחיית הסיפוקים כגון המתנה לתורו והשמעות לכללים. לעיתים הוא יכול להרגיש מתוסכל ולהגיב בתוקפנות ולכן חשוב לעזור ולתת לו כלים להתמודדות טובה יותר עם מצבי תסכול"

"הוא ילד מאד קשה.."

"שובב" זה עידון של המילה "קשה" לפיכך התגובה למשפט שכזה היא לא סימני שאלה רבים אלה שליפת כל המגננות האפשריות והיערכות למתקפה. משפט שכזה הוא סוג של שורה תחתונה הקשורה לא לבעיה אלה לתוצאה בעיני הגננת והיא בבחינת חריצת דינו של הילד. אז ממש לא רצוי להשתמש במילים "שובב" או "קשה" …

"הוא השתולל היום וקיבל מכה אז שתדעי מאיפה הפצע"

פגיעה פיזית ונפשית בילד היא החרדה הגדולה ביותר של כל הורה. חובת הדיווח החלה על הגננת מתחילה בדיוק מאותו מקום המשמש כיסוד לכל דבר. לפיכך, כשילד נפצע במהלך היום אפילו כשמדובר במכה, שריטה או סימן כחול כן חשוב לדווח כדי שבערב במקלחת ההורה לא יסתנוור מהמראה הצבעוני על רגלו של הילד. יחד עם זאת, חשוב לומר את הדברים באופן שלא יביע התגוננות מצד הגן, לא תופנה אצבע מאשימה כלפי אף אחד אלה יתייחסו לנושא כחלק בלתי נפרד מהפעילות ההתפתחותית הבריאה המתרחשת בגן.

לדוגמא :"יואב משחק בצורה מאד יפה, הוא אוהב לשחק בבימבות, בחול ולרוץ אחרי הכדור. היום הוא רץ קיפץ ונפל . יש לו שריטה על הרגל. שטפנו לו את הרגל היטב ומרחתי לו משחה מחטאה ומיד הוא חזר לעניינים התרוצץ וקיפץ ".

"נגמרו לי החיתולים, שמתי לך פתק בתיק לפני שבוע "

אל תמתינו לרגע האחרון. אם ההורה מביא שתי חבילות חיתולים אז עם פתיחת החבילה השנייה הקפידו לבקש אספקה נוספת מההורה בדרך הכי בולטת וברורה ולא רק בפתק קטנטן בתוך התיק. הקפידו ליצור מאגר רזרבות.. לכן הפעם רק נוסיף ונאמר, הקפידו בתהליכי הסדר והארגון כדי שלא תצטרכו לומר משפט שכזה .

לסיום רק נוסיף עוד כמה משפטים הפעם חיוביים מאד אולם ריקים לחלוטין מתוכן, לא אוטנטיים ובכך יכולים אפילו להרגיז ולפגוע בתחושת האמון של ההורה…

• "הוא משחק עם כולם"
• "הוא היה בסדר גמור היום"
• "הוא אכל יפה"
• "הוא היה מקסים"
• "היה לנו ממש כיף היום"
• "הוא מצייר מאד יפה"
• "הוא משתתף מאד יפה"
• "הילדה שלך מקסימה"

בכל המשפטים הללו לא חידשתם דבר ולו חצי דבר להורה ולא שיתפתם אותו בשום מקרה או מידע קונקרטי.

משפטים אלו נתפסים כחוזרים על עצמם ולכן חסרי משמעות לחלוטין.

גננות רבות נוטות לדווח בסוף היום דיווחים כגון "היה לנו ממש כיף היום", "הוא היה מקסים" ומה זה בעצם אומר ? האם אין משמעות לכל מה שכן ארע בגן היום ? האם ביום אחר פחות כיף ? בדיווח מסוג זה אתן בעצם אומרות להורה שבגן לא באמת קורה שום דבר עד שקורה משהו טוב במיוחד או לחלופין משהו לא טוב בכלל כי אחרת זה לא שווה לדבר על זה.

ביבליוגרפיה

 המאמר באדיבות הכותבות ומרכז הרפז