תוכן
1. הקשבה פעילה: מתמקדים בנאמר, מקשיבים ללא דיבור וללא תגובה מידיים, ללא הכנסת פרשנויות משלכם, בכוונה אמתית להבין את הנאמר.
חשוב לשדר הקשבה גם בשפת הגוף: פונים אל המדברים, קושרים קשר עין, מהנהנים, הבעות הפנים הולמות את הנאמר, ואומרים מדי פעם: "אני מקשיב/ה".
2. פרפראזה: חוזרים במילים שלכם על עיקרי הדברים ששמעתם.
דוגמאות: "אני שומע/ת שאמרת…", "את/ה מתכוון/ת ש…"
3. תמצות: מתמצתים את עיקרי הדברים ששמעתם (ולא רק חוזרים עליהם).
דוגמה: "אז את/ה בעצם אומר/ת שהיא מאוד הכעיסה אותך…"
4. הבנת הגלוי והסמוי: מבררים מה האחרים/הקבוצה מאותתים לנו בהתנהגות הגלויה שלהם.
דוגמאות:
· כשילדים אומרים "זה טיפשי", אולי הכוונה הסמויה היא: "זה קשה לי, זה מביך אותי".
· כשכיתה מפריעה, אולי הכוונה הסמויה היא: "אנחנו לא פנויים עכשיו לנושא הזה, כי המבחן מטריד אותנו / אנחנו עסוקים במסיבה שתהיה בערב".
5. שיקוף אמפאתי: אומרים במילים שלכם את מה שקלטתם שהאחרים חושבים ומרגישים. שיקוף אמפאתי נאמר תמיד בטון שואל, כי הוא רק מציע השערה למחשבה או לרגש של האחר.
דוגמאות:
· "אני רואה שממש לא מתחשק לכם לעסוק בנושא שהבאתי. אולי זה משום שאתם עסוקים בעניין אחר?"
· "האם את/ה אומר/ת שהכול טיפשי, כי אולי זה קצת מביך?"
6. דיבוב: שואלים שאלות לתחקור רגשי, שעוזרות לקבל מידע, להבין טוב יותר את הבעיה, ולאפשר לאדם או לקבוצה להעמיק בקושי שלהם. אלה שאלות פתוחות.
דוגמאות:
· מה? (מה קרה? מה הרגשת/חשבת? מה יכולת לעשות אחרת?)
· איך? (איך הגבת? איך התפתחו הדברים? איך, לדעתך, אפשר לפתור את הבעיה?)
· מי? (מי היה שם? מי עזר? מי הפריע? מי היית רוצה לצדך?)
· למה? (למה, לדעתך, זה קרה דווקא עכשיו? למה כעסת?)
· מתי? (מתי התחלת להרגיש כך? מתי הוא התחיל לכעוס?)
7. משוב: נותנים משוב על ההתנהגות של האחרים – כיצד היא משפיעה על אנשים? אילו רגשות היא מעוררת? אילו תגובות היא גורמת.
דוגמה: "הדיבור הפסימי שלך גורם לכולנו לדאוג לך."
8. שימוש ב'כאן ועכשיו': משתמשים במצבים, שעולים בקבוצה 'כאן ועכשיו', כהזדמנות לדבר על נושאים רגשיים רלוונטיים לקבוצה.
דוגמה: "אני חושב/ת שאת/ה כועס/ת עכשיו. אולי את/ה רוצה להגיד משהו על מה שאת/ה מרגיש/ה כרגע?"
9. עימות: משקפים פערים. למשל, פער בין התנהגות למילים.
דוגמה: "אמנם הדיבור שלך רגוע, ואת/ה גם אומר/ת שאת/ה לא כועס/ת, אבל העיניים שלך דומעות…"
10. חשיפה אישית: מספרים על עצמנו, כדי לעזור למשתתפים, כדי לשמש מודל אישי, וכדי לתת אישור (לגיטימציה) לרגש מסוים בקבוצה.
דוגמאות: "אילו הייתי במצב שלך, הייתי מרגיש/ה…", "פעם קרה לי…, והרגשתי…"
11. עידוד לחיפוש פתרונות: מכוונים את התלמידים לחפש בעצמם פתרונות מעשיים לבעיה.
דוגמאות (מומלץ לשאול): "מה אתם מציעים?", "אילו קשיים יכולים להתעורר?", "מה יכול לעזור?", "מה עוד אתם מציעים?", "איך נעקוב אחרי הפתרונות?"
12. פיזור והכללה: מפזרים ומכלילים רגש של יחידים לרגש שאחרים בקבוצה חשים, כדי להפחית את העומס הרגשי מן היחידים, וכדי ליצור חיבור אל הקבוצה.
דוגמה: "דינה אמרה שהיא מבולבלת. האם עוד מישהו מרגיש כך?"
13. איסוף: אוספים ביטויים שנאמרו בקבוצה, ומסכמים אותם למסר בעל משמעות רגשית רלוונטית.
דוגמה: "רותי אמרה ש…, רמי אמר ש…, וגם יוסי אמר ש… – אם כך, אולי הם רוצים להתקרב לאחרים, ולא יודעים איך לעשות זאת?"
14. שיתוף: מזמינים את המשתתפים לשתף בתחושותיהם בדבר שעלה בקבוצה.
דוגמה: "דני שיתף אותנו בריב שלו עם החברה שלו. מי רוצה לספר לנו על התחושות שהסיפור הזה העלה?"
15. עידוד הידברות ישירה בין משתתפים: מעודדים את המשתתפים להגיב לדברי אחרים. טכניקה זאת מתאימה במיוחד כאשר קולטים שמישהו רוצה להגיב, אך אינו מעז.
דוגמה: "נדמה לי שאת/ה רוצה לומר משהו לדינה…"
16. השמעת קולות חלופיים בקבוצה: שיח בין קולות שונים בקבוצה – זאת המשמעות של קבוצה עובדת ומתפתחת. אם קול דומיננטי משתלט על העולם הרגשי של הקבוצה, חשוב מאוד לדבר בשם הקולות האחרים, השותקים או הבלתי מודעים עדיין.
דוגמה: "אני שומע/ת שכולכם מתלהבים מהסיכוי לשינוי שיקרה סוף סוף, ואני שואל/ת את עצמי האם, בצד התקווה, אין למישהו ספק ואולי חשש…"
17. שתיקה: שתיקה מאפשרת מרחב, חופש ועמימות, הנדרשים לבדיקה עצמית של המשתתפים את עצמם. חשוב להקפיד לא לקצר את השתיקה מתוך תחושת לחץ, אך גם לא להישאב לשתיקה ארוכה מדי. כאשר, לדעתכם, השתיקה מיצתה את תפקידה, אפשר לומר זאת.
דוגמה: "אתם שותקים. אולי השתיקה אומרת משהו…? אשמח לשמוע…"
